חידושי מהרי"א על כתובות קטו

תנאי ע"ש ונ"ל דרש"י ס"ל באמת ההוא עובד' במקצתו הי' והי' ק"ל לרש"י ממ"נ אי הי' בכולה מ"ט דרבא ואי הי' במקצתה מ"ט דר"נ לכן פי' רש"י דמיירי במקצתה והודיעה לעדים וטעמא דרבא כנ"ל וקצת ראי' נ"ל דרש"י הוכיח דעובד' הוי במקצתה מדהקדימה להבריחם קודם נשואין ע"כ לומר דנכסים ידועים היו דאילו שאין ידועים הרי גם אחר נשואין היתה יכולה להבריחם דמכרה ומתנתה קיים ואי משום לכתחילה דלא תמכור הרי משמע דקודם נשואין עשתה כן וכבר היתה ארוסה וארוסה נמי הרי לא תמכור לכתחי' ועכ"ל כמ"ש לעיל בשם המ"ל דלא תמכור דוקא אבל מתנה שרי לכתחילה, וס"ל לרש"י דמסתמא הי' לה גם כן עוד נכסים שאין ידועים נמי דהרי אלמנה היתה כמ"ש רש"י ואתפסה בעלה צררי רק אותן שאין ידועים לא הבריחה ואם כן ה"ל במקצתה וכנ"ל ודוק. דף ע"ט רש"י ד"ה חקלאה אינו בקי בדינין ומר עוקבא אב"ד הוה ותמוה דהכי הל"ל על אזל לקמי' דמר עוקבא וגם מאי בעי רש"י בזה, ועוד ד"ה מורה הוראה אני ז"ל רש"י נטלתי רשות מריש גלותא כדאמרינן בפ"ק דסנהדרין דמהני רשותא ולא יהבי רשותא אלא לבקי בדבר עכ"ל ותמוה טובא מאי כדאמרינן וכו' הא דשמואל נטל רשות מר"ג ליתא התם ע"ש והא דלא יהבי רשותא אלא לבקי בדבר יש ללמוד מהתם מדאמר התם יורה יורה ידין ידין יתיר בכורות אל יתיר אבל יותר מפורש זה בתוספת' ופסקה הר"מ בהל' סנהדרין פ"ד והוא שיהי' ראוי לכל הדברים והא דמהני רשותא אי' התם אבל מאי שייאטה להא הכא ונ"ל לפי הסוגי' דסנהדרין ל"ג דיין שטעה דמקשה שם רומיא דמתני' ומשני ר"נ יש גדול ממנו מחזירו ודעת הרי"ף שם דתלי' בפסידא דבעל דין אם הדיין נטל רשות דאז פטור מלשלם ואיכא פסיד' דבעל דין הדר דינא על ידי גדול ממנו אבל בלאו נטל רשות מחויב לשלם ואפי' גדול ממנו אין מחזיר הדין ולתירץ ר"ח שם והכי קיי"ל נמי דוקא בנו"נ ביד חייב לשלם ע"ש ואם כן נ"ל האי כדאמרינן שכתב רש"י טעות סופר הוא וצ"ל ואמרינן וה"פ דהי' קשה לי' לרש"י מ"ש שהלך למר עוקבא דוקא ולא אצל אחר ועוד מאי בעי וכי הולך רכיל הי' לספר בגנות חבירו ח"ו לזה ס"ל לרש"י דה"ק נחמן חקלאה אינו בקי בדין ומר עוקבא אב"ד ואם כן גדול ממנו מחזיר הדין ואי לא נ"ר מחויב ר"נ לשלם על ידי שגדול ממנו מברר שטעה כיון שנו"נ ביד שהרי קרעי' לשטרא דה"ל נו"נ ביד ממש ורצה רב ענן אם כן או שיחזיר ר' ענן הדין כתירץ ר"נ עצמו לטעמי' או שיחייב לשלם והשיב לו משמואל דאמר מורה הוראה אני וכו' ותמוה מאי בעי שמואל בזה לייחס את עצמו אבל כיון שטעה בשיקול הדעת קם דינא ושיקול הדעת הוא דפליגו תנאי או אמוראי במלתא וסוגי' דשמעתא או סוגי' דעלמא כחד מינייהו ואם כן במברחת נמי דפליגו בי' תנאי כמ"ש תוס' וגם אמוראי ואם כן ודאי יש לדיין לחוש שלא ישא ויתן ביד להפסיד בידים לבעל דין אם הוא מומחה שנטל רשות ויפטר מלשלם ושמואל אמר על עצמו לחזק הוראה זו שהוא ברור אצלו בלי פקפוק שהרי מורה הוראה אני נטלתי רשות מר"ג ואמרינן בפרק קמא דסנהדרין דמהני רשות לפטור הדיין שטעה ואם ליכא גדול ממנו אינו מחזיר הדין ושמואל גדול בדורו הי' דהלכה כשמואל בדיני מורה הוראה אני דייקא ומ"מ אם יבא שטר מברחת לידי אקרענו אשא ואתן בידים ולא אחוש כלל שמא אטעה בשיקול הדעת ואפסיד הבעל דין בידים כנ"ל לפי שהדין ברור ואם כן לא טעה ר"כ. א"נ י"ל בהיפוך דשם הוראה שייך על איסור והיתר לא על ד"ג וכנ"ל יורה ידין וכו' ואם כן אדרבה ה"ק שמואל מורה הוראה אני דייקא נ"ר רק על הוראת איסור והיתר ולא על הדין לפי דמהני רשות לפטור מלשלם אם טעה ולכן לא יהבי רשותא אלא לבקי בדינין שלא יטעה ואני שרק מורה הוראה אני ע"כ איני בקי בדינין ומ"מ אם יבא שטר מברחת בידי אקרענו לרוב פשיטות דין זה אצלי ולא אירא כלל שאתחייב לשלם על ידי טעות ואם כן ר"נ נמי אף שחקלאה קרית פי' אינו בקי בדינין לא טעה בזה ועוד נ"ל דאיתא בב"מ ר' הוי בעי למסמך לשמואל וכו' חזי בס' דאה"ר שמואל חכים יתקרא ר' לא יתקרא ואם כן ר' ענן קרי לי' נחמן ולא ר' נחמן לפי שאינו בקי אלא חקלאה וא"ל שמואל אמר מורה הוראה אני רצה לומר אף שגם אני רק שמואל שמי ולא ר' מ"מ איני חקלאה דמטעם אחר איני נקרא רבי אבל מורה הוראה אני נטלתי רשות מר"ג ולא יהבי רשות אלא לבקי ומ"מ אם יבא שטר מברחת לידי אקרענו ואם כן נחמן נמי לאו חקלאה הוא כנ"ל ודוק. וראיתי בתשובת מהרש"ל סי' כ"ד על ההוא עובד' בפ' במה בהמה ר' יודא הוי יתיב קמיה דשמואל וכו' אמר ליה ר"י לא סבר מר וכו' אמר ליה שיננא רישך בקרירי ורישא דרישך וכו' הא יתיב מר עוקבא אב"ד וכו' וכ' מהרש"ל דמשמע דמר עוקבא הי' רבו דשמואל מדאמר רישא דרישך דומי' האי רישך דאמר שמואל לר"י תלמידו וכו' עש"ה ותמוה דאם כן איך אמר הכא מר עוקבא משמי' דשמואל דממ"נ אי רבי לא שנה ר' חייא מניין לו, ועוד משמע דהוא עצמו לא שמע משמואל דהרי השיב לר' ענן הכי אמר ר' חנילאי בר אידי אמר שמואל וכו' ואם שמואל תלמידו איך יאמר הלכה בשם תלמיד תלמידו ועוד הר"מ בהקדמה לס' היד וכו' והראב"ד שם פליגי ממי קיבל שמואל או מרבי או מלוי ולא הזכירו כלל ממר עוקבא, ול"ל דהכא ה"פ מורה הוראה אני לא על עצמו אמרה שמואל וגם לא על דין זה אמר' אלא ה"פ מר עוקבא השיב לר"ע שקיבל על ר"ב שאינו בקי בדינין בשביל שדן כך ואמר לו מר עוקבא הרי שמואל אמר עלי שאני מורה הוראה ר"ל שלא רצה כלל לקבל דין לפניו שאמר הרי יתיב מר עוקבא ברישא ואם כן אני בקי דאל"ה לא יהבי רשות ומ"מ גם אני דן כך אם יבא וכו' אקרענו, אמנם זה אינו דהל"ל הכי אמר שמואל ולא ר"ח בר אידי אמר שמואל לכן נ"ל דרש"י