חידושי מהרי"א על כתובות קיד

קודם הגירושין שהי' הבת אוכלת הפירות וגם אפילו אחר הגירושין אילו הי' הפירות עדיין בעיני' ביד הבת לא היתה יכולה לחזור ולתובעם וא"כ נ"ל אדרבה רש"י נמי ס"ל כתוס' דהדבר ניכר ואומדנא מוכח הוא דלהבריח כיוונה ומשו"ה ק"ל לרש"י דאפי' הפירות נמי תוכל לה להוציא ממנה מיהת אותן שהן בעין או אף קודם שגירשה מה"ט דאומדנא דמוכח הוא לכן ס"ל לרש"י באמת אם לא הודיעה לעדים מוציאה ממנה אף הפירות אבל מיירי שהודיעה לעדים שאין מתנה זו מתנה אלא להבריח ולא שתזכה בהם הבת אם תתאלמן היא או תתגרש עכ"ל רש"י וקאי והודיעה לעדים על סוף לשונו שלא תזכה בהם וכו' ור"ל דרק לזה כונתה להבריח ואין מתנה זו מתנה אבל לענין אכילת הפירות עד שתתאלמן או תתגרש הוי מתנה זו מתנה ממש כך הודיעה לעדים, אמנם אף לפי הבנת תוס' בפי' רש"י דכונתו שהודיעה לעדים דכונתה להבריח נמי נ"ל לתרץ קושי' תוס' עלי' דא"כ מאי טעמא דרבא דפליג עלי' ונ"ל דלשון רש"י והודיעה לעדים והל"ל להעדים בה"א הידועה א"נ לעדי השטר מזה משמע לו דכונת רש"י הוא לעדים אחרים הודיעה כן ולא לעידי השטר וא"כ אותן העדים עם עידי השטר ה"ל שני כתי עדים המכחישים זא"ז ואזלי ר"נ ורבא לטעמייהו דפליגי בב"ב ל"א דר"נ ס"ל אוקי אכילה בהדי אכילה ואוקי ארע' בחזקת אבהתא ורבא ס"ל עדות מוכחשת היא ומיירי התם שהי' מוחזק זה שלא הי' לו חזקת אבהתא כמ"ש תוס' שם ד"ה אנן וכו' וה"נ הבת מוחזקת והאם י"ל חזקת אבהתא ור"נ לטעמי' אנן אחתי' ס"ל ה"נ קרעי' לשטרה ורבא נמי לטעמי' דס"ל עדות מוכחשת היא ע"י עידי השטר המעידים על מתנה סתם דודאי לא חתמי על עולה אם שטר פסים הוא ואוקי ארע' אחזקתי' והבת מוחזקת ולק"מ. ועוד נ"ל לתרץ תמי' תוס' על רש"י דר"נ ורבא אזלי לטעמייהו ואדרבה י"ל ראי' והוכחה לרש"י בהקדים לשון רש"י בסמוך דף ע"ט ד"ה קנינהו לוקח תיובתא דשמואל עכ"ל ותמוה מ"ש שמואל דנקט הרי גם לר"נ תיובתא אמנם רש"י לטעמי' דפי' הא דר"נ בהודיע לעדים א"כ לק"מ על ר"נ דבפשוט י"ל ברייתא בלא הודיעה לעדים מיירי ומודה ר"נ אבל שמואל סתמא קאמר אם יבא ש"מ לידי וכו' משמע אף בלא הודיעה לעדים פריך שפיר אמנם לכאורה צריך להבין בקושי' הגמ' דנקט טעמא דכתבה לי' הכי הא לא כתבה לי' הכי קנינהו לוקח משמע דהקושי' רק מחכמים וא"כ מאי קשיא דלמא שמואל כרבי שמואל בן גמליאל ס"ל דלא בעי' דכתבה לי' הכי ועוד קשה האי דיוקא דנקט טעמא דכתבה וכו' מיותר לגמרי הוא דהרי בהדיא מפורש אמרו חכמים רצה מצחק בה וכו' ונ"ל דלשון רש"י ד"ה. שטר פסים שטר פיוסים שמפייסתו לקבל מתנה זו וכו' ובד"ה עד שתכתוב בשטר זה וכו' דייקא משמע דבשטר המתנה עצמה נכתוב הפיוס הזה וא"כ גם מרשב"ג ק' וא"כ נ"ל האי דיוקא דנקט באמת לא קא אדברי חכמים דאין צריך לדיוקא דבפי' אמרו כנ"ל, אבל שלא נאמר לתרץ כרבי שמעון בן גמליאל ס"ל להכי נקט דיוקא על רשב"ג נמי טעמא דכתבה לי' הכי דייקא הפיוס בשטר המתנה עצמה הא לא"ה לא מקשה לשמואל ולפי"ז א"ש לשון רש"י תיובתא דשמואל כנ"ל דלר"נ לק"מ, אמנם נ"ל בד"א לשון הש"ס והוא דלכאורה קשה פשיטת רש"י מאי פריך כלל דלמא שמואל נמי בהודיע' לעדים דוקא קאמר כמו ר"נ וברייתא בלא הודיע' מיירי י"ל כדי לדחות תי' זה נקט הש"ס להקשות מדיוקא וקאי אחכמים ומרשב"ג באמת לק"מ כיון דעצה קמ"ל הרוצה שתבריח וכו' כיצד היא עושה כותבת וכו' י"ל הה"נ בהודיע' לעדים מהני וחדא מנייהו נקט עצה דא"צ להודיע' לעדים רק היא כותבת בכת"י בלא עדים ככל שטר פסים בתוך שטר המתנה עצמה כנ"ל אבל מחכמים דאמרי זה לא מהני עד שתכתוב וכו' דייק שפיר מלשון זה משמע דליכא תו שום תקנה אחרת עד שתכתוב לו מהיום וכו' ואם איתא הל"ל תקנה אחרת ג"כ רצה וכו' עד שתכתוב לו מהיום או עד שתודיע לעדים אלא ע"כ דלא מהני הודעה לעדים ג"כ וקשה שפיר ולפי"ז גם על ר"כ קאי הקושי' והדק"ל מ"ש דנקט רש"י שמואל. ונ"ל דהנה כתובות י"ט איתא דר"נ ס"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ורבא ס"ל א"צ לקיימו והאומר שטר אמנה הוא שטר פסים הוא זה אינו נאמן ושמואל ס"ל נמי אין צריך לקיימו בב"ב קנ"ד ועי' רשב"ם ותוס' שם קנ"ה ורשב"ג ס"ל בב"מ ז' נמי אין צריך לקיימו ע"ש וכתבו תוס' כתובות י"ט. ד"ה אימא וכו' דר"נ אנ"ל לחלק בין הלוה לעדים ואפי' באמנה לר"ה ע"ש ואף ר"נ גופי' דס"ל התם בעדים דאין נאמנים היינו באמנה דוקא ומשום דעושים את עצמם רשעים ואעולה לא חתמי משא"כ הכא מברחת הרי יהבי רשב"ג ורבנן עצה כיצד תעשה הרוצה להבריח עכ"ל דלא עולה הוא שטר כזה ואם כן למ"ד צריך לקיימו ה"נ כן ואם כן לק"מ קושי' תוס' על רש"י דאזלי לטעמייהו בהודיעה לעדים והן עידי השטר מתנה מעידים עכשיו שהם חתמו על מברחת ור"נ לטעמי' ס"ל צריך לקיימו ונאמנים לפוסלו לכן קרעי' לשטר ורבא לטעמי' ס"ל אין צריך לקיימו ואפי' עדים לא אלימי לארועי שטרא לכן לא אתי ע"פ ומרעי' לשטרא ואם על ר"נ לא קשי' מידי מברייתא מרבנן די"ל כרשב"ג ס"כ והא דרשב"ג נמי בעי מיהת שטר פסים דוקא וכנ"ל היינו משום דרשב"ג לטעמי' ס"ל אין צריך לקיימו לכן לא סגי לי' בהודעה לעדים דלא אתי ע"פ ומרע' לשטרא אבל ר"נ לטעמי' צריך לקיימו ס"ל ומהני הודעה לעדים אבל שמואל לטעמי' דס"ל נמי דאין צריך לקיימו ואפי' עדים לא אלימי לארועי שטרא כמ"ש רשב"ם ב"ב קנ"ה הנ"ל בהדי' ע"ש קשה שפיר מרשב"ג וגם מרבנן וטעמא דלא הוי כה"ג דהכא עולה משום דמקבל מתנה אוכל הפירות מיהת לא דמי לאמנה ופסים דעלמא אלא ה"ל כמו תנאי הי' דברינו וכ"ה ברא"ש בשמעתין להדי' דקרי לי' הכי ובהדי' מסיק ר"נ לעיל י"ט תנאי הי' דברינו נאמנים עי' שם ואם כן שיטת רש"י נכונה ולק"מ עליה. ועוד נ"ל דהרא"ש הקשה עוד על רש"י אם כן אף במקצתן נמי לא קנה כיון דהי'