חידושי מהרי"א על כתובות קיג

רש"י שם אפי' בנפלו עד שלא תתארס ממילא אין בעל חוב גובה מהם משא"כ אי ליתא לתקנת אושא מותרת למכור לכתחילה הגוף לאח"מ וכו' עכ"ל עש"ה ולענ"ד אין ראי' הפלאה ראי' דהא בפשוט י"ל מתני' דב"ק אתי' נמי כאמרו לפני ר"ג דמכרה בטל אף לפירות בחייה ולפי' קמא דרש"י גבי אבעי' לה אף בנפלו קודם שתתארס הכי ס"ל ותדע דאם כן קשה על רש"י ותוס' בר"פ אמאי שבקו ולא הביאו ראי' זו דע"כ לא תמכור לכתחילה אף בנפלו קודם ארוסין דאל"כ תקשה מתני' דב"ק אע"כ די"ל מתני' דב"ק כא"ל ולפי' קמא דרש"י הנ"ל מיהת אין ראי' כנ"ל. אמנם נ"ל לפמ"ש תוס' בבא קמא שם לתרץ לר"י תקנת אושא למה ותי' דנ"מ בכותב לה דין ודברים אין לי וכו' ואם כן כי קאמר הש"ס ב"ק התם ש"מ לתקנת אושא ע"כ בכה"ג קאמר נמי ובכה"ג הרי גם אמרו לו לר"ג מודו דמכרה קיים כמתני' דהכותב וקשה שפיר קושית הפלאה וצריך לומר כתירוצו הנ"ל וממילא מוכרח דינו של הב"ש דאף בסילק א"ע יכול הבעל לעכב עלי' שלא תמכור כנ"ל שוב ראיתי בהפלאה בחי' הל' כתובה רסי' צ"ב הרגיש על דברי הב"ש סק"א הנ"ל דראייתו תמוה כמ"ש לעיל והנאני וגם ראיתי בספר פ"י בב"ק פ"ט שם הקשה למאי דמוקים התם מתני' כר"מ ור"מ לטעמי' הרי ס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי ואם כן אף אי ליתא לתקנת אושא א"י למכור הנ"מ ודחק לתרץ ע"ש ולענ"ד ק"ל שפיר כיון דמתני' סתמא קתני פגיעתן רעה אף בכה"ג שכתב לה דין ודברים אין לי וכו' משמע וש"מ איתא לתקנת אושא ומוכח דינו של הב"ש הנ"ל כנ"ל ודוק. תוס' ד"ה לימא וכו' תימא לר"י והא תק"א הוי אפי' בנפלו לה מן הארוסין או קודם כדמשמע בהחובל וכו' ונ"ל לתרץ בס"ד דהנה התוי"ט כתב דר"ש אכולהו בבא דמתני' מהדר ואפי' אמשניסת והביא ראי' מהטור ותמה אש"ע דכא ס"ל הכי ע"ש והנה לא ראה התוי"ט ספר הרא"ה שכתב בהדיא להיפוך וז"ל ר"ש חולק וכו' פי' אסיפא קאי עד שלא ניסת וכו' אבל בנפלו לה משניסת בהא כ"ע מודו וכו' ולא סני לן בהו כלל וכו' ע"ש אמנם דעת רש"י נ"ל דס"ל כתוי"ט הנ"ל והטור ולא כהרא"ה והוא מדכתב רש"י ד"ה ידועין מקרקעי וכו' ועל מנת וכו' שהי' מצפה שתפול לה אותה ירושה עכ"ל הרי דגם בנפלו משניסת קאי ר"ש לחלק בין ידועים לאין ידועים:

ודעת תוס' נ"ל דפליגי בזה על רש"י וס"ל כהרא"ה כמו שאבאר דלכאורה נ"ל ראי' לשיטת הרא"ה והמחבר הנ"ל דק"ל מאי טעמא לא פריך הש"ס אמתני' דר"פ הכותב נמי תנינא לתקנת אושא ולתרץ נמי מתני' בחייה ולפירות כדמקשה ומשני הכא ועי' ברא"ה לקמן ר"פ הכותב הרגיש בזה ומור"ם שיף ופ"י שם, ועוד ק"ל מאי פריך כלל הכא תנינא לתק"א דלמא באושא בנכסים שאין ידועים לבעל ומתני' בידועים דוקא וי"ל לזה לת"ק דר"ש פריך דלא מחלק בזה אבל לשיטת הרא"ה א"ש בפשיטות טפי דהרי אנפלו משניסת פריך הש"ס תנינא לתק"א וגם ר"ש לא מחלק בזה בין ידועים לא"י ופריך שפיר אבל מתני' דר"פ הכותב דמיירי ע"כ בנפלו לה עד שלא ניסת וניסת כמ"ש תוס' הנ"ל דעל הנכסים שנפלו משניסת ס"ל דלא מהני הסילוק לק"מ התם תנינא לתק"א דנקטי' כי קושי' תק"א בנכסים שאין ידועים ומתני' בידועים דוקא המכר בטל זולת סילוקו כנ"ל. ועוד נ"ל ראי' להרא"ה הנ"ל דהפלאה הקץ לר"י עכ"ל נכסים שאין ידועים אין הבעל אוכל פירות כמ"ש הפוסקים ומוכח בגמ' לקמן ע"ט דאי עשאום כנכסים שא"י א"כ לא תמכור דמתני' צ"ל משום ירושה כמ"ש הר"ן וממילא מכרה קיים ומכרה בטל נמי לענין ירושה קאי וא"כ הדק"ל תנינא לתק"א, ועוד הקשה הרי לריב"ח נכסים שא"י מטלטלי ע"כ אוכל הבעל פירות כמתני' נפלו לה כספים וכו' ולא תמכור משום הפירות ולר"י נמי הכי הל"ל נכסים שא"י יש לו פירות להבעל ע"ש ולשיטת הרא"ה לק"מ כיון דבנפלו משניסת גם לר"ש אין חילוק א"כ מתני' דנפלו לה כספים דאיירי בה נמי ר"ש דבעל אוכל פירות י"ל בניסת דוקא אבל בנפלו עד שלא ניסת גם לריב"ח אין לבעל פירות במטלטלי לר"ש ולכ"ע לא תמכור משום ירושה ותק"א הוא בנכסים שא"י לכ"ע אבל מתני' בידועים ועי' הפלאה וא"כ תוס' שהקשו הרי תק"א הוא אף בנפלו מן הארוסין ותמוה הרי אמרו לו לר"ג אף בעד שלא ניסת וניסת מכרה בטל ס"ל וקשה תנינא לתק"א וצ"ל דס"ל לתוס' כהרא"ה דבכה"ג לק"מ די"ל תק"א על נכסים שאין ידועים רק אמשניסת פריך וכנ"ל והק' תוס' שפיר הרי י"ל תק"א הי' בנפלו מן הארוסין ובנכסים שאין ידועים ועל זה אין ראי' לתוס' מב"ק פ"ט דהתם עבדי מלוג דכמקרקע דמי וה"ל נכסים ידועים אבל באין ידועים ונפלו מן הארוסין י"ל דלא תקנו והקשה הש"ס שפיר, ולכאורה קשה על ר"ש במתני' דלא תמכור ליל דנקט גבי ידועים וגבי אין ידועים הרי באין ידועים פליג על א"ל לר"ג וס"ל כר"ג דמכרה קיים והרי ר"ג אם מכרה וכו' קאמר ולא לכתחלה וא"כ ר"ש דלא פליג בזה ל"ל לחזור ולשנות הא ונ"ל לשיטת רש"י והטור ותוי"ט א"ש דהא קמ"ל דקאי גם אמשניסת ור"ל אף בכה"ג דלכ"ע לא תמכור מ"מ באין ידועים מכרה קיים והיינו לשיטת רש"י לטעמי' דפי' בתי' ר' זביד תני וכו' דמגיה מתני' מוכרת וקמ"ל ר"ש דקאי אף משניסת לאפוקי מהרא"ה, אבל להרא"ה קשה וגם לתי' דר"פ דמתני' בכל מקום לא תמכור קשה ונ"ל לפמ"ש רש"י הנ"ל ד"ה ורחב"ע כמאן וכו' דפי' לא תמכור עצה ללוקח הוא אבל רשאי היא וזהו בעד שלא ניסת וניסת אבל בנפלו משניסת דמכרה בטל ודאי לא תמכור אינה רשאי וא"כ ר"ש בהא ס"ל כאמרו לו לר"ג אף באין ידועים אינה רשאי למכור. תוס' ד"ה כתבתינהו וכו' פי' בקונטרס והודיעה לעדים שלהבריח מתכוונת ואין נראה לר"י וכו' לענ"ד לפי אריכת לשון רש"י שלפנינו דעת אחרת עמו והוא מדנקט אינסבה ואגרשה אתאי לקמי' דר"נ וקרעי' לשטרה ופי' רש"י שבא לתבוע את הנכסים דייקא משמע אבל