חידושי מהרי"א על כתובות קיב

נ"ל להיפוך עד"ז הנ"ל לפמ"ש רש"י בדיעבד נמי פליגי אם כן י"ל באידך צד אבעי' מבעי' לי' אי פליגי רק אדיעבד לחוד וה"פ אלכתחילה קאי וקושי' הא"ל הכי הוא הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים ותקשי מ"ט דב"ש אלא ודאי לא נחלקו ב"ס וב"ה בדבר זה אלא בדיעבד פליגי והא"ל כב"ה ס"ל וכנ"ל דמהתמי' שתמהו על ב"ש נשמע לב"ה ואם כן תו ודאי לא הוי טעמא דב"ש ועכ"ל לפרש אם כן אידך צד אבעי' או דלמא אדיעבד נמי פליגי נמי דייקא כלשון רש"י ולק"מ קושי' תוס' עליו כנ"ל וזהו כונת רש"י נמי במסקנא דפשיט ש"מ דיעבד קאמר וז"ל מדקאמרי לי' אף זו מכרה בטל ש"מ דיעבד נמי קשה להו עכ"ל ר"ל וע"כ אדיעבד נמי פליגי על ב"ה דאי מב"ש נשמע לב"ה וס"ל כב"ה דבדיעבד נמי לא מהני מאי קשי' להו דנימא אף זו מכרה בטל הרי הכי ס"ל לב"ה וכמובן ודוק. תוס' ד"ה לא כר"י וכו' ובניסת איירי דהא משמע וכו' כאמרו לפני ר"ג וכו' ואין סברא לומר דאתי' כרבותינו וכו' ותמהו המפורשי' טעמא מאי אין סברא וכו' ועוד הגיה מהרש"א דראי' תוס' דבניסת מיירי משום דתני הבעל אוכל פירות ועוד הקשה הפלאה אי כאמרו לפני ר"ג הרי אף במוכרת בעודה ארוסה ס"ל מכרה בטל ע"ש והנה מהרש"א נשמר מזה שפי' בהדי' כונתם היינו כא"ל לפני ר"ג דרחב"ע ולא כא"ל דר"י ע"ש אמנם כן סתמו דבריהם ולענ"ד א"צ להגיה ודברי התוס' ברורים בלי שום גמגום ופקפוק עליהם והוא דצריך תחלה להבין כונת ההמשך בדברי התוס' דמאי שייאטי' לדבריהם להכא כמאן אתיא מתני' דלקמן הל"ל הכי בר"פ הכותב וכמו שבאמת כ"כ הרא"ש בר"פ הכותב כדברי תוס' דהכא ממש ע"ש ונ"ל פשוט דאי מתני' בהכרח לאוקמי כרבותינו ק"ל לתוס' מ"ש שהקשה הש"ס לרו"ש כמאן לס"ד דלא אסיק מרבותינו ה"ל להק' אמתני' לקמן כמאן וכו' ודאי לס"ד דהתם דמיירי בכותב לה משנשאת מיירי כמי בנפלו לה משניסת דה"מ מכרה בטל כ"ק מידי אמתני' כמאן דלכ"ע א"ש אבל למסקנא דכותב לה בנתארסה וס"ל לתוס' כדעת הרא"ש דמהני דין ודברים א"ל וכו' רק על שנפלו לה בהיותה ארוסה ולא על שנפלו לה משניסת דה"ל דבר שלא בא לעולם ועי' בח"מ בא"ה סי' צ"ב ס"ק ה' וב"ש שם סק"ח ואם כן מוכח דבלא סילוק מכרה בטל וק"ל לתוס' מתני' כמאן אי כרבותינו אם כן לס"ד הכא מ"ש דהקשה על רו"ש טפי ממתני ועל זה תירצו דמתני' י"ל שפיר כא"ל לר"ג וכן תי' הרא"ש לקמן ר"פ הכותב ואין הכרח לומר דאתי' כרבותינו וכו' וט"ס הוא תיבת סבר"א צ"ל הכרח והחליפו ס' בה' וב' בכ' וא' בח', אמנם כאיזו א"ל אתיא מתני' זה תלי' אי מיירי בעודה ארוסה ומ"מ אי לאו הסילוק הי' מכרה בטל ע"כ הי' צ"ל דאתיא כא"ל דר"י דוקא לזה כתבו תוס' די"ל בניסת מיירי וא"ש נמי כא"ל דרחב"ע וכונתם דהרי לס"ד לקמן מיירי מתני' בכותב לה משניסת ועל זה הק' הש"ס ומסיק בכותב לה ועודה ארוסה אבל מה שאין הכרח לומר שחזר מסברת המקשן לא אמרינן אלא במסקנא נמי מיירי בניסת עכשיו רק שכתב לה בעודה ארוסה כנ"ל ברור כונת תוס'. ועוד נ"ל לתרץ קושי' הפלאה הנ"ל אי כא"ל דר"י אפי' קודם שניסת נמי ומהרש"א באמת כתב דכונתם על א"ל דר"ח ע"ש ונ"ל דהב"ש רסי' צ"ב מקושית תוס' והרא"ש דהכא:

דע"כ צ"ל אף שסילק א"ע יכול לעכב שלא תמכור לכתחילה דאל"כ לק"מ קושי' תוס' ורא"ש דהא לדינא דמתני' לא תמכור לכתחילה ולזה מהני הסילוק שתוכל למכור וכתב הב"ש וז"ל ואע"ג לחנניא יכולה למכור לכתחילה מ"מ קשה מנ"ל דמתני' אתני' כחנניא ע"ש ואם כן אם נימא דלא כב"ש אלא קושי' תוס' ורא"ש הוא רק לחנניא אבל לר"י לק"מ די"ל הסילוק מהני אלכתחילה א"כ תי' תוס' ורא"ש דאתיא כא"ל לר"ג ר"ל שפיר כא"ל דחנניא ותו לק"מ קושי' הפלאה הנ"ל די"ל לר"י א"ש אף כר"ג וכי קושי' הב"ש הנ"ל לאמת, אמנם דברי הב"ש הנ"ל תמוהים אצלי וצע"ג דהרי תוס' והרא"ש שפתם ברור מללו שכ' וז"ל דהא משמע דאם לא כתב לה דין ודברים וכו' מכרה בטל והרי לר"ג מכרה קיים ואם כן איך יתרצו הקושי' דמהני הסילוק שתמכור לכתחילה והרי מתני' משמע דלולי הסילוק מכרה בטל וסילוק מהני דמכרה קיים ושפיר הק' הרי לר"ג מ"מ מכרה קיים ומשמעות זה שכ' הוא מבואר מלשון המשנה אם כן למה כתב לה דו"ד וכו' שאם מכרה ונתנה קיים ואם כן צע"ג על הב"ש. וגם לדינא א"ץ כלל לראי' דפשיטא הוא כיון דבעל אוכל פירות יכול לעכב עלי' שלא תמכור זכותו כנ"ל. והנה בש"ע א"ה סי' צ"ב ס"ב כתב המחבר על נכסים שיפלו לה משניסת יש מי שאומר שאינו מועיל הסילוק וכתב הב"ש שם סק"ח אפשר שדייק כן מתוס' ר"פ האשה שנפלו שהק' קושית הרא"ש הנ"ל לדינא דמתני' ותי' בע"א ולא תירצו כתי' הרא"ש דמהני לנכסים שיפלו אחר הנשואין ש"מ דס"ל לא מהני הסילוק. ויש לדחות עכ"ל ונ"ל כונתו לפמ"ש כונת תוס' רק לתי' הס"ד דמקשה לרו"ש טפי מעל מתני' משום די"ל כא"ל דר"ג אתי' ומהני הסילוק אך בנכסים שהי' לה באותו שעה אבל למסקנ' דקיי"ל כרבותינו הרי לק"מ ולס"ד באמת ה"ה דהמ"ל אף כר"ג ולנכסים שיפלו לה אח"כ רק חדא מינייהו נקט ובזה נדחה נמי ראי' הב"ש הנ"ל סק"א שם ולענ"ד יש להכריח דינו של הב"ש סק"א הנ"ל ממ"א והוא לפמ"ש הפלאה בחי' הל' כתובה סוף סי' צ' וז"ל ונראה עוד ראי' לזה דכל היכא דאיכא איסורא לכתחילה למכור אין לגבות כבע"ח מדאמר בב"ק פ"ט אמתני' דעבד ואשה רעה פגיעתן ש"מ איתא לתקנת אושא דאל"ה תזבין נ"מ קשה הא ודאי אף לתקנת אושא לדינא דמתני' בנכסים שיפלו לה עד שלא ניסת מכרה קיים וכ"ש עד שלא תתארס כמבואר במתני' דר"פ האשה שנפלו וכו' ועכ"פ מכרה קיים לפירות דלא הי' בזה תקנת אושא ותקנת רבותינו ודאי לא נזכר במשנה כלל א"כ אכתי קשה דתזבין אותן הנכסים למאי דלא הוי ניחא להש"ס לאוקמי בדלית לה אע"כ מוכרח דכיון דמבואר במתני' דאינה מוכרת לכתחילה וכפי'