חידושי מהרי"א על כתובות קיא

ארוסה מכרה בטל וחזרו דבעל מוציא וכו' ולא בטל וגם זה בניסת דוקא ואם כן נ"ל לקרב המחלוקות בארוסה מיהת לכתחילה לא תמכור אף לאחר חזרה כמובן וכיון דקיי"ל כרו"ש ורבותינו לכן השמיט הר"מ הא דרישא דמוכרת כיון דא"ל פליגי וקיי"ל כן וא"כ אם כן ה"ל להעתיק הדין דלא תמכור י"ל אי משום דממילא משתמע איסורא כיון דלא כתב התירא, א"נ מספקא לי' להר"מ בהא לאחר חזרה אם חזרו מארוסה לגמרי וס"ל דמוכרת לכתחילה או לא כנ"ל וכיון דמספקא לי' לא העתיקו, א"נ מספקא לי' להר"מ איזו מהפירושים העיקר לפי' א' דרש"י י"ל למסקנא כנ"ל דארוסה לא תמכור לאמרו לו כנ"ל ולפי' ב' דרש"י שפיר מוכרת כה"ג לכתחלה וכן לפי' התוס' וכיון דמספקא לי' לכן השמיטו לגמרי אבל הרי"ף לטעמי שפי' בס"פ כפי' התוס' העתיקו שפיר עש"ה ודוק. איברא לענ"ד נ"ל דעת אחרת עם הר"מ והוא דתמוה עוד שלא העתיק נמי הא דנפלו לה משנתארסה לא תמכור רק כתב בדין ח' שם ארוסה שמכרה קודם הנשואין מכרה קיים וכו' ונ"ל לפמ"ש המגיה במ"ל פכ"ב מאישות שם וז"ל ובדברי הרב המחבר בהל' נחלות יתבאר כך שדעתו דגבי מתנה יכולה ליתן לכתחילה ומשו"ה לא נקט במתני' אלא לא תמכור וכו' עכ"ל [וט"ס הוא מ"ש בהל' נחלות וצ"ל פ"ו מהל' זכיה בסוף התשובה שמביא שם המ"ל וביאר דבריו שם בהדיא כמ"ש בכונתו עש"ה] והנה לא פי' שיחתו ולא ביאר טעמא מאי לחלק ונ"ל דרש"י ד"ה ורחב"ע כב"ש וכו' פי' לא תמכור דב"ה שאם בא לוקח לימלך לב"ד אמרינן לי' לא תיזבון וכו' וכבר עמד התוי"ט ע"ד רש"י הללו דמנ"ל לפרש כן ולא פי' כפשוטו ע"ש ומה שכתבתי לעיל בכונתו, אמנם לענ"ד נ"ל הא ק"ל לר"ש מ"ט נקט מתניתן רק לא תמכור ועכ"ל כפי' רש"י הנ"ל וזה שייך רק במכירה אם בא לוקח לימלך וכו' משא"כ במתנה ל"ל הכי ואם כן נ"ל ברור דהרמב"ם נמי הכי ס"ל כפי' רש"י ומשום קושי' הנ"ל וכיון דלא תמכור עצה טובה הוא ולאו דינא לכן השמיט הרמב"ם הא דלא תמכור בנפלו לה כשנתארסה וגם הא דתמכור בנפלו לה קודם וכמובן, ועוד נ"ל עדיפא דלכאורה ק"ל תימה על פי' רש"י הנ"ל אם כן מאי פריך הש"ס לקמן פ"א:

על רב יוסף שם דאמר כיון דאמר רבנן לא לזבין אע"ג דזבין לא הוי זביני' זביני ופריך עלי' ממתני' דבה"א לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים ומאי קושי' הרי ה"כ רשאי היא רק עצה ללוקח קאמר אבל התם אין היבם רשאי למכור כמ"ש רש"י שם בהדי' ד"ה כיון דאמור וכו' וי"ל דזה נמי בכלל דאמור רבנן לא לזבון ר"ל הלוקח לא יקח אע"ג דזבין לא הוי זביני' זביני כמו היכא דאמור רבנן אין המוכר רשאי למכור ובזה מובן כונת אביי לקמן פ"א שם שהוצרך לחזור ולשנות דברי ר"י כדי להקשות עלי' דא"ל וכל היכא דא"ר לא לזבון אע"ג דזבין וכו' והתנן וכו' ותמוה ה"ל להק' בקיצור והתנן וכו' אבל לפי שאין הפי' שוה בהא דלא ליזבין כנ"ל לכן הוצרך לזה כנ"ל ואם כן אדרבה מהתם ראי' והוכחה לפי' רש"י הנ"ל. והנה למסקנא לקמן פ"א לא מתרצא קושי' אביי הנ"ל על ר"י ממתני' ואנן קי"ל כר"י דהתם ועכ"ל כתי' הנ"ל דהאי לא ליזבון ללוקח קאמר ועצה טובה הוא ולא דינא ולא דמי לדר"י דדינא הוא שאין המוכר רשאי למכור ואם כן פי' רש"י מוכרח הוא והכי ס"ל להר"מ וכנ"ל ונ"ל ה"ט דדייק רש"י הנ"ל בלשני' אם בא לוקח כבית דין לימלך אמרינן לי' לא תיזבון וכו' ולא נקט לשני' דלא תקח אבל נקט לשני דגמ' דלקמן פ"א דמהתם מוכח דהפי' הכי הוא וכנ"ל ודוק, ועוד נ"ל הכרח לפי' רש"י והרמב"ם בפי' לא תמכור והוא לפי פי' א' דרש"י הנ"ל קשה הגי' בברייתא דהשיב ר"ג אף זו לא תמכור שכתב בספרים והרי מודים ב"ה שמוכרת לכתחי' ועכ"ל לא תמכור עצה ללוקח הוא אבל היא רשאי למכור ולק"מ וא"כ בפשוט נ"ל דהרמב"ם ס"ל כפי' א' דרש"י כנ"ל ופסק כברייתא וגרס אף זו לא תמכור לכן השמיט הרישא דמוכרת והא דלא העתיק הדין דלא תמכור משום דקשיין אהדדי לגי' זו מתני' וברייתא וצ"ל כפי' רש"י הנ"ל דעצה ללוקח הוא ולא דינא ובדין השמיטו ודוק. והנה תוס' תי' לגי' זו אף זו לא תמכור לפירוש א' דרש"י דה"פ אף זו ר"ל זו שממנה למדו והיינו נפלו משנתארסה וניסת לא תמכור רק לכתחילה אבל בדיעבד מכרה קיים והק' רשב"א אם כן אמאי לא השיב להם ר"ג כמי על לכתחילה אמאי מוכרת בעד שלא נתארסה מ"ש מנפלו לה משנתארסה ע"ש ולענ"ד לא צריך להשיב על זה דפשוט הוא די"ל תירץ הש"ס דהק' כך סתמא דגמ' מ"ש רישא ומ"ש סיפא ותי' רישא ודאי בזכותה נפלו סיפא אימר בזכותו וכו' ועוד כרחב"ע שהשיב להם אם אמרתם בנשואה שכן זכאי במציאתה וכו' א"כ גם על לכתחילה השיב להם בזה ודוק. ועל פי' ב' דרש"י הק' תוס' אטו טעמא דב"ש אשמעינן ונ"ל דרש"י בלשונו הצח נשמר מזה שכתב ד"ה או דלמא אדיעבד נמי פליגי וכו' ותיבת נמי מיותר ונ"ל דלכאורה קשה מאי מבעי' לי' כלל הא ודאי אלכתחילה קאי משום דאפושי פלוגתא לא מפשינן ואי פליגי אדיעבד ה"ל שלש מחלוקות בדבר לב"ש לכתחילה תמכור ולב"ה בדיעבד מהני ולא"ל בדיעבד נמי לא מהני ונ"ל משום דאיפכא נמי ק"ל אי קאי אלכתחילה טעמא דב"ש אשמעינן כי קושי' התוס' ולכן מבעי' לי' כיון דבכל צד צריך לסבול דוחק כנ"ל, אמנם נ"ל עוד דה"פ או דלמא אדיעבד פליגי ר"ל דס"ל לא"ל בלכתחילה לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה אלא ב"ש וב"ה בדיעבד פליגי ואינהו כב"ה ס"ל ואם כן לא הוי שלש מחלוקות בדבר, אמנם כן תקשי קושית התוס' ותפשוט דהכי הוא דאל"כ וכי טעמא דב"ש אשמעינן וא"כ זה כונת רש"י או דלמא אבדיעבד נמי פליגי משום די"ל רק בדיעבד וס"ל כב"ה דלכתחילה ס"ל לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה לכן פי' רש"י דז"א אלא דמבע"ל אי אדיעבד נמי פליגי ופליגי על ב"ש ועל ב"ה וה"ל שלש מחלוקות בדבר או נימא טעמא דב"ש אשמעינן ולק"מ קושי' תוס' על רש"י כנ"ל, ועוד עדיפא