חידושי מהרי"א על כתובות קח

משתתארס וכו' בה"א לא תמכור וכו' אלא שיור זיקת ארוסה עושה ספק ארוסה ורבה משני אידי ואידי דנפלה כשהיא נשואה וזיקת נשואה עושה ספק נשואה רישא דאיהי קיימא ה"ל איהי ודאי ואינהו ס' ואין ס' מ"מ ודאי וכו' עש"ה וא"כ מבואר דסתמא דגמ' וגם עולא הק' קושי' זו דתוס' מ"ש ארוסה משומרת יבם ותי' עולא שאני ודאי ארוסה מס' ארוסה וכפי' רש"י התם ל"ח. מלתא בטעמא אמנם לרבה שם דס"ל אפי' בודאי ארוסה וס' נשואה כמי תמכור ק' לדידי' מתני' קושי' תוס' והוא קושי' הגמ' שם וא"כ מלבד זאת שהק' תוס' מעצמם קושי' הגמ' ולא ציינו כלל על הגמ' כאלו מבטן עצמם הק' כן עוד זאת דבגמ' תי' עולא הקושי' לחלק בין ס' ארוסה לודאי ארוסה ותוס' שבקוה לתי' הגמ' ואף דלרבה הדק"ל אם כן ה"ל להק' הכי בהדי' הא דפריך הש"ס התם קושי' זו ומשני עולא וכו' אבל רבה דלא ס"ל חילוק זה דעולא תקשי לי' מתני' כקושית הגמ' התם, ומלבד זאת שתוס' הביאו בעצמם אוקמתא זו דעולא וכנ"ל והק' עפי"ז והרי אדרבה בזה גופא מתרץ הגמ' הקושי' משום דס' ארוסה שאני, ועוד תוס' הרכיבו והביאו דברי עולא ודברי רבה בהדדי כאלו הוא חד אוקימתא ובאמת פליגי אהדדי עולא לא ס"ל אין ס' מ"מ ודאי דאל"כ המ"ל נמי רישא בס' נשואה ורבה לא מוקי לה בס' ארוסה ואם כן דברי התוס' תמוהים מאד. ונ"ל בישובם דהנה הא דצייבו תוס' להק' לפי תי' הגמ' סיפא אימר וכו' אם כן תימה לב"ה וכו' משמע דבל"ז לק"מ ור"ל ע"כ דאי נקטינן כתי' א' בגמ' הכא דסיפא ודאי בזכותו נפלו א"כ לק"מ דה"ל ודאי וודאי לפי שכבר קדשה משא"כ התם אבל השתא דמסיק סיפא אימר בזכותו א"כ ה"כ ה"ל איהו ס' ק' וס"ל לתוס' הא דק"ד בתי' א' ודאי בזכותו זה הוא דוקא בודאי ארוסה אבל בס' ארוסה ע"כ איהו ס' הוי אימר בזכותו ולא ודאי גם ס"ל לתוס' דעל סברא זו דאין ס' מוציא מידי ודאי גם עולא לא פליג על זה רק דס"ל לעולא כס"ד דהכא בתי' א' לאמת דודאי ארוסה ה"ל איהו נמי ודאי בזכותו נפלו לכן לא מוקי רישא בס' נשואה שהיא ודאי ארוסה אלא בזיקת ארוסה שהיא ס' ארוסה ואם היא ס' ארוסה ומ"מ איהי מוחזקת והגוף שלה ה"ל איהי ודאי ואיהו ס' ותו אין סמו"ו אבל רבה פליג וס"ל אף ס' נשואה שהיא ודאי ארוסה מ"מ כיון דלאו אשתו ממש היא רק אגידה בי' ה"ל איהו רק ספק וא"ס ממ"ו ואם כן התם ביבמות לק"מ לרבה קושי' הגמ' שם הוא קושי' תוס' דהכא מ"ש ס' נשואה דשומרת יבם מארוסה דהכא די"ל כתי' א' דהכא ארוסה דהכא ה"ל איהו נמי ודאי בזכותו נפלו אבל הק' תוס' הכא למסקנא עכ"ל ה"נ אימר בזכותו אם כן ה"ל ס' ומ"מ לא תמכור אם כן תקשה לרבה וגם לעולא דעולא מתרץ כיון דאיהי ס' ארוסה ה"ל איהו ס' והרי בודאי ארוסה נמי ע"כ מסקינן הכא דה"ל איהו ס' ומ"מ לא תמכור א"כ בס' ארוסה ע"י זיקת ארוסה כי התם נמי אמאי מודים ולכן הרכיבו תוס' בקושייתם ב' האוקימתו' דעולא ודרבה דלשניהם קשה, א"כ לפימ"ש י"ל רק לעולא לבד הק' דלרבה בלא סוגי' דהכא כמי קשה התם ביבמות לדידי' קושי' הגמ' ממתני' דהכא רק לעולא דמתרץ התם הקושי' בזה דמוקי התם בזיקת ארוסה דעושה רק ס' ארוסה וחידשו התוס' לדידי' דסברת עולא הוא דהואיל והיא מוחזקת אפי' ס' ארוסה נמי ה"ל איהי ודאי ויבם ס' וא"ס מוציא מ"מ ולא סגי להו בפי' רש"י ביבמות שם משום דלאו אשתו היא רק אגיד' בי' ע"ש והק' הרי ע"כ מסקינן דגם בודאי ארוסה ה"ל איהו ס' והדק"ל מאי משני עולא התם ותי' תוס' בודאי ארוסה בודאי לינשא קיימא ה"ל ס' קרוב לודאי משא"כ בס' ארוסה ולק"מ בין לעולא ובין לרבה דבין ס' ארוסה ובין ס' נשואה כך עומדת לחליצה כמו ליבום ה"ל איהו ס' והואיל והיא ודאי אמרו חכמים דייקא ר"ל עולא ורבה אמרו התם שפיר דה"ט דתמכור לכתחלה הואיל והיא ודאי ואין ספק מוציא מ"ו. ואזלי רש"י ותוס' לטעמייהו דבתשו' רשב"א ח"ב סי' יו"ד מביא פי' רש"י דיבמות שם דנפלה כשהיא ארוסה אבל נכסים נפלו לה כשהיא שומרת יבם וכו' משמע שאם נפלו לה כשהיא תחתיו דארוס בהא לא תמכור לכתחלה אבל גירסת ר"ח וספרים ישינים שהוגהו בישיבת הגאונים ז"ל רישא שנפלו לה כשהיא ארוסה וסיפא וכו' ולפי גירס' זו אפי' נפלו כשהיא ארוסה הרי זו ספק ומוכרת לכתחלה וכו' עש"ה [שוב ראיתי בהפלאה כתב דצריך להגיה בתוס' ומפרש בגמ' דנפלה כשהיא ארוסה דכן הוא בגמר' יבמות שם וגם פי' דקושית תוס' הוא רק לתי' רבה שם אבל לעולא לק"מ דהתם ס' ארוסה ע"ש ובמח"כ נעלם ממנו תשו' רשב"א הנ"ל וגם כונת התוס' כמו שפירשתי להקשות על עולא גם כן וכנ"ל ודוק] ואם כן רש"י לטעמי' סגי לי' לפרש התם לחלק בין ס' ארוסה לודאי משום דכא אגיד' בי' ולא ה"ל איהו אפי' ס' משא"כ בארוסה ודאי ה"כ איהו ס' אימר בזכותו לא תמכור לכתחלה וכן ביבמה אם נפלו לה בעודה תחתיו דארוס ה"כ היבם נמי ס' לא תמכור כמו ודאי ארוסה אבל תוס' לטעמם הביאו הכא הגי' שני' שכ' וז"ל ומפרש בגמ' דנפלו לה כשהיא ארוסה ומ"מ מוכרת עכ"ל משום אין ס' מוציא מידי ודאי הק' שפיר ה"נ נימא הכי כנ"ל ודוק, שוב ראיתי בתוי"ט כאן שתי' קושי' התוס' דיש חילוק בין ספק ארוסה לודאי ארוסה עיין שם ובמח"כ נעלם ממנו גמר' דיבמות הנ"ל וכונת תוס' כמ"ש. בא"ד וי"ל דהכא בודאי וכו' אבל התם כך עומדת לחליצה וכו' והק' תוי"ט התינח לחלק בין ש"י להכא אבל מבעלמא תק' דבכל דוכת' אמרינן אין ס' מוציא מידי ודאי ע"ש שנדחק בזה, ולענ"ד כונת תי' תוס' הוא רק לחלק הכי דדוקא בס' שקול אמרינן אין ספק מנמ"ו והיינו ביבמה שכך עומדת לחלוץ כמו לייבם ה"ל ס' שקול אבל הכא ס' קרוב לודאי הוא דהרי בודאי לנשא קיימא דכל המארס דעתו לנשא ר"ל דהס' שמא לא תבא לידי נשואין הוא או ע"י גירושין או מיתה ולמיתה הרי ל"ח וגם לגירושין הרוב אין מגרשין נשותיהן כמ"ש גיטין פ"ג ומכ"ש כאן כל המארס דעתו לינשא דייקא ולא לגרשה ולק"מ קושית תוי"ט