חידושי מהרי"א על כתובות קז

ס"ל אבל ב"ש אפי' נשאת ס"ל מוכרת לכתחלה ונ"ל דאם כן ה"ל למתני בהדיא מיד דבתרתי פליגי והכי הל"ל נפלו לה משנתארסה ונתארסה או נשאת בש"א מוכרת ובה"א כא תמכור או"א מודים שאם מכרה וכו' ולמה הפסיק ביניהם בדין נפלו לה משנשאת וגם לא תני לה אח"כ בלשון פלוגתא אע"כ דלא פליגי אלא לב"ש נמי בא תמכור והן הן דברי רש"י כדתני לקמן וכו' דייקא ואי רק לב"ה אתי לא ה"ל להמתין עד לקמן אלא ה"ל למתני בתרתי פליגי מיד וע"כ דב"ש נמי מודה בהא אבל ברישא נפלו קודם אירוסין אם כונת רש"י הי' להוכיח אף לב"ש לא תמכור ה"ל אותו ראי' עצמה כנ"ל דאי פ' והא דעד שלא נשאת וכו' דמשמע אף קודם אירוסין וניסת לכתחלה לא רק לב"ה הוא אם כן בתרתי פליגי והל"ל מיד במתני' נפלו לה משנתארסה או עד שלא נתארסה וניסת בש"א תמכור וכו'. אבל באמת גם רש"י ס"ל די"ל עד שלא ניסת משמע דוקא קודם נשואין וזה שכתב רש"י ברישא דוקא ונתארסה לא מראי' זו כ"כ וכמו שהבינו תוס' בכונת רש"י אלא כונת רש"י דברישא א"צ לראי' כלל דע"כ נתארסה קאמר דמודים ולא ניסת דאל"כ ה"ל למתני בהדיא במתני' רבותא זו עד שלא תתארס וניסת מודים אע"כ מדשתק מתני' וסתם משום דבניסת אין מודים ב"ה ותו כיון דמוכח דב"ה אין מודים ממילא מוכח נמי דב"ש מודים לב"ה מדלא נקט מתני' פלוגתייהו בתרתי כנ"ל ותו כיון דמוכח כן מיד ברישא תו ממילא הא דתני בסיפא עד של"נ וכו' אם מכרה וכו' לכתח' לא ר"ל אף קודם ארוסין כן הדין באיסור לכתחלה אבל ודאי פלוגתא דאמרו לפני ר"ג לא קאי אכפלו לפני ארוסין דעד שלא ניסת לא משמע הכי כמ"ש תוס' ונהפוך הוא אם כן כונת רש"י לא כמו שהבינו תוס' דסיפא עד שלא ניסת וכו' ראי' על הרישא אלא מרישא דלא נקט רבותא וניסת מודים וכו' ראי' על הסיפא עד שלא ניסת וניסת לכתחלה לא היינו אפי' נפלו קודם ארוסין ודוק. אבל ק"ל על התוס' הרי לדידהו נמי תקשי מה שהקשה על רש"י דהרי באמת מצינו בשלהי גיטין דנקטו אמוראי כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן ומבואר בכל הפוסקים דאפי' בתר ארוסין ע"ש ובש"ע סי' מ"ו בא"ה ואם כן דקרי לארוסין נשואין ק' לפי האמת מנ"ל להקשות לרב ושמואל דלמא מפרשי עד שלא ניסת דמתני' נמי הכי קודם ארוסין ונ"ל ודאי לשנא דבתר נשואין או קודם נשואין י"ל ארוסין נמי בכלל אבל תוס' דייקו בלשונם משמע לי' להש"ס דעד שכ"נ לא מיירי בנפלו לה קודם ארוסין וה"ט דעד שלא ניסת משמע שנפלו לפני נשואין דאין דבר מפסיק בין נפילת נכסים לנשואין עכ"ל ר"ל דאל"כ הל"ל קודם נשואין וראיתי להמ"ל ריש פט"ו מאישות אחר שתמה על הר"מ שם מ"ש דנקט אחר נשואין מהני מחילתה והרי בעודה ארוסה נמי מהני ותי' וז"ל ועוד א"ל דנשואין דכתב רבינו לאו דוקא ולארוסין קרי נשואין עכ"ל וכתב עליו המגיה ועי' בפי' רש"י ותוס' ר"פ האשה שנפלו ע"כ ור"ל דדעת רש"י נמי הכי הוא והר"מ כרש"י ס"ל וזהו תימה דהרי תוס' הוכיחו במישור מקושית הש"ס דע"כ לא מפרש הכי כפי' רש"י לכנות ארוסין בשם נשואין ואיך מתרץ המ"ל דעת הרמב"ם נגד הגמ' אבל לפמ"ש א"ש דדוקא לשון זה עד של"כ אין דבר מפסיק משמע אבל לשון אחר נשואין גם תוס' מודו ומבואר בכל הפוסקים בההוא דגיטין הנ"ל דכולל אף בתר ארוסין ותי' המ"ל נכון לכ"ע ומגיה הנ"ל ה"ל לציין טפי ההיא דגיטין ולא פלוגתת רש"י ותוס' דהכא כנ"ל ודוק. ועפי"ז נ"ל דאזלי רש"י ותוס' לטעמייהו דפליגי לקמן ע"ב בד"ה תני וכו' רש"י מפרש דמגי' מתני' ותוס' פי' דמגיה הברייתא ודחקו תוס' א"ע באיזה אופן מגיה הברייתא ולענ"ד א"ש דק"ל טובא לפמ"ש ביאור שיטת התוס' אם כן מאי פריך הש"ס לקמן ממתני' אברייתא מתני' עד שכ"נ קתני משמע אין דבר מפסיק ונפלו אחר ארוסין לכן אם מכרה וכו' ולא לכתחלה אבל ברייתא נקט רק נשאת ואח"כ מכרה מהו שפיר י"ל אף קודם ארוסין מיירי ולכן תמכור לכתחלה לשיטת התוס' ור"ל ודאי בדיעבד אף בנשאה מכרה קיים בין נפלו קודם ארוסין בין נפלו אחר ארוסין אלא משכחת לה נמי דלכתח' כמי מוכרת אפי' בנשאת והיינו אם נפלו קודם ארוסין נ"ל דלשון אף בזו וכו' ע"כ פירושו אף בזו הדין כמו בראשונה דמכרה ונתנה קיים ומדאמר אף בזו מוכרת וכו' ע"כ ר"ל דגם בראשונה נפלו לה משנתארסה נמי מוכרת וכו' לכתחלה דאל"כ מאי אף בזו וק' שפיר ממתני' ומשני ר' זביד להגיה הברייתא תני מוכרת ונותנת וקיים ור"ל ולא תתני לשון אף בזו וכו' ותו ממילא י"ל ברייתא בנפלו קודם ארוסין דהא רק נשאת ואח"כ מכרה קתני אבל מתני' קתני עד של"נ משמע אחר ארוסין וזהו לתוס' לשיטתם אבל רש"י לטעמי' הרי פי' עד של"נ נמי קודם ארוסין ומ"מ לא תמכור עדיין קשה ברייתא ועכצ"ל שמגיה המשנה ודוק. תוס' ד"ה סיפא אימר וכו' תימה אם כן לב"ה כמי תמכור וכו' כדאשכחן גבי שומרת יבם וכו' ומפרש בגמ' דנפלו כה כשהיא ארוסה וזיקת ארוסה עושה ספק ארוסה והואיל והיא מוחזקת הוי' איהי ודאי ויבם ספק ואין ס' מוציא מידי ודאי וי"ל וכו' אבל התם כך עומדת לחליצה כמו ליבום והואיל והיא ודאי אמרו חכמים דתמכור לכתח' עכ"ל ותמוה לשון אמרו חכמים דנקטו תוס' ומתני' מודים ב"ש וב"ה קתני וגם שפת יתר הוא בתוס' ועוד תמוה גם לשון והואיל והיא ודאי אמרו חכמים וכו' שפת יתר הוא לגמרי למה להו לתוס' לחזור ולשנות זה דהיא ודאי גם בקושי' הכי ס"ל והכא והתם ה"ל איהי ודאי רק דבקושי' ה"ל ס"ל איהו ספק גם הכא כמו התם ותי' דהתם דוקא איהו ספק ולא הכא והל"ל רק עומדת לחליצה כמו ליבום לכן מודים דתמכור וכו' ונ"ל ליישב דלכאורה תימה רבתא על התוס' דביבמות ל"ח פריך אמתני' שם מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומשני עולא רישא דנפלה כשהיא ארוסה וכו' וקסבר עולא זיקת ארוסה עושה ספק ארוסה וכו' דאי ס"ד ודאי ארוסה מודים ב"ה שמוכרח והתנן נפלו לה נכסים