חידושי מהרי"א על כתובות קו

גם נמצא עלי' נדרים ה"ל סמפון והקשה שפיר שוב מצאתי שכ"כ באס"ז והנאני אבל קשה אם כן תרי בבי דנקט תנא ל"ל ע"מ וכו' נדרים וע"מ וכו' מומין הל"ל רק ע"מ שאין עלי' סמפון שהוא כולל הכל, ונ"ל דעל נדרים בע"כ נקט שאין עלי"ה חוץ לגופה ומומין ע"כ נקט שאין ב"ה מומין בגופה והיכי לתני ע"מ שאין עלי"ה סמפון או שאין בה סמפון, וגם צריכי תרווייהו דמומין שבגופה באו לה שלא בפשיעתה לא הוי שמעינן דכנסה סתם ל"ל כתובה כמו בנדרים שפשעה ונדרה, וכן איפכא במומין שבגופה דגם אפי' נתרפאה מהן לא מהני וגם אפשר שלא תתרפא לא שמעינן דכנסה סתם ל"ל כתובה גם בנדרים דאפשר לה להתירם ע"י חכם לכן איצטרך למתני תרווייהו בפי' כנ"ל ועי' באס"ז תי' גם כן צריכותא. דף ע"ח מתני' האשה שנפלו וכו' שלא תתארס ובירושלמי מגיה מתני' וז"ל כיני מתני' עד שלא נתארסה והרגיש תוי"ט במכלתין פ"ק דף י"ב מ"ט לא מגיה ירושלמי הכי גם התם במתני' ע"ש וכבר כתבתי דהתם בדקדוק גמור נקט מתני' לשון זה דלהבא משמע לאשמעינן דצריכה גט אף לר"י משא"כ הכא, והא דלא מגיה גם כן הכא בגמרן נ"ל לפי מ"ש תוי"ט במתני' דלשון שנפלו וכו' כולל גם כן מתנה ומציאה וירושה וע"כ לא מיירי מתני' בנערה דבנערה הני דאביה נינהו מציאה ומתנה כמ"ש הב"ש רסי' כ"ז ואינה יכולה למכור וע"כ מיירי מתני' שבגרה בשעת נפילת הנכסים ובוגרת מתקדשת רק ע"י עצמה אבל נערה ע"י אביה או ע"י עצמה ולשון נתארסה הכי משמע אף ע"י אחר אבל תתארס היא מגזרת מתפעל ע"י עצמו שארסה את עצמה וכיון דמיירי בבוגרת נקט הכי, וא"ש נמי הא דלא הק' תוס' ריש מכלתין מהכא דלא קאי אקרא ותני האשה וכו' בה"א ולפמ"ש ה"ט משום דהאשה ידועה קאמר דוקא בוגרת. איברא דברי תוי"ט שכתב וז"ל ולאו דוקא ירושה אלא ה"ה אפי' נתנן לה במתנה או שמצאה מציאה כל ששייך הבעל שיזכה בהן מדין נכסי מלוג כן מבואר בתשו' רשב"א וכן כתב הר"מ בפכ"ב מהל' אישות הל' כ"א וכו' עכ"ל והנה במתנה הוי מצי להביא נמי מהרא"ש פ"ק דקדושין סי' כ"ט כתב כן בהדיא דמתנה ה"ל נכסי מלוג שהקרן שלה ופירות לבעלה והביא ראי' מירושלמי ע"ש ועוד בש"ע א"ה סי' פ"ה סעיף ז' וב"ש סקי"ב וח"מ סקט"ו הביאו הירושלמי ובשם הפוסקים דמתנה הוי נ"מ כמ"ש הרא"ש הנ"ל והג"א ר"פ מציאת האשה והרמב"ם פ"ג מזכיה ובעה"ת שער וי"ו אבל יל"ש התוי"ט גם מציאה בכלל ז"א דלא נכסי מלוג היא אלא כולה לבעלה כמ"ש בירושלמי וכל הפוסקים הנ"ל ומתני' ע"כ לא מיירי מזה דלכ"ע המכר בטל מ"מ כמו מוכר דבר שאינו שלו וגם ל"ל בזה נכסים ידועים שידע הבעל שיפלה לה ובתשו' הרשב"א בב"י סי' פ"ה הובא בתוי"ט הנ"ל שם כתב גם כן מתנה או מציאה בכלל שנפלו לה וכו' שהמכר קיים בנכסים שאין ידועים עש"ה אבל לא כתב דמתני' הכא כולל גם מציאה ואם כן לשיטת הח"מ רסי' ל"ז הנ"ל המתנה אינה של אביה ובמציאה לא מיירי מתני' שפיר י"ל דגם בנפלה לה בירושה או במתנה בעודה נערה מיירי מתני' וא"כ י"ל בהא פליגי הירושלמי וגמרן הירושלמי ס"ל כח"מ לכן מגיה ומתני' וגמרן כב"ש ס"ל ואין צריך להגיה די"ל כנ"ל. ונ"ל עוד ראי' להב"ש מדלא הוכיחו כל הפוסקים הנ"ל דמתנה אינה של הבעל לגמרי כמו מציאה רק שאוכל הפירות אלא מירושלמי הנ"ל ולהח"מ בפשיטות מוכח הכי ממשנה ארוכה דף מ"ז בפרק נערה דקתני נשאת יתר עלי' הבעל שאוכל פירות וכו' וה"ל נמי דיתר עלי' הבעל בזה דמתנה אינה לאביה כלל אבל לבעלה הוא לגמרי כמו מציאה אע"כ דאין לבעל רק הפירות ובכלל יתר עלי' הבעל שאוכל פירות וכו' הוא ירושה ומתנה ומדלא הוכיחו כן כל הפוסקים הנ"ל רק מירושלמי ע"כ ס"ל כהב"ש דבנערה של אביה הוי מתנה וא"כ אזלי לטעמם דבירושלמי שהוזכר דין דמתנה אין לבעל רק פירות ומנ"ל הא לירושלמי להק' מתנה כמי ניחוש להברחה ודלמא באמת לבעלה הוי ועכ"ל משום דס"ל כהח"מ דאביה אינו זוכה במתנה ומוכח ממתני' דאין לבעלה רק פירות דאל"כ ה"ל למתני נמי יתר עלי' הבעל מתנה כנ"ל וכיון דס"ל לירושלמי כהח"מ אם כן מתני' אף בנערה מיירי וע"כ מגיה מתניתן נתארסה אבל בגמרן לטעמי' לא נזכר דין זה דאין לבעל רק הפירות של מתנה משום דס"ל כהב"ש ואין הוכחה ממתני' וכיון דס"ל כב"ש עכ"ל מתני' בבוגרת דוקא מיירי א"צ להגיה כנ"ל ודוק, אמנם מ"מ צכ"ע על הפוסקים הראשונים הנ"ל שהוכיחו כן מהירושלמי ויותר ה"ל להוכיח כן מגמרן בסוגי' דהכא בר"פ דמייתי דר' חנני' בן עקבי' כך השיבן ר' גמליאל אם אמרתם בנשואה שכן זכאי במציאתה ובמ"י והפרת נדריה תאמרו וכו' ומ"ש הני דנקט ר"ג ושבק מתנה הל"ל שכן זכאי במתנה ומציאה שקבלה ובהפרת נדריה וע"כ דאין לו רק הפירות וע"ז אנו דנין אם זכה בהם באירוסין נמי שיהי' מכרה בטל כמובן וצ"ע, וי"ל דה"א גמרן ס"ל הטעם במציאה לבעלה משום איבה ובמתנה לא שייך כן כמ"ש הב"ש הנ"ל סי' פ"ה סקי"ב אבל למ"ד בירושלמי משום הברחה ה"א מתנה נמי כי קושי' ירושלמי לאמת. תוס' ד"ה עד שלא וכו' פירוש בקונטרס ונתארסה אבל ניסת לא והביא ראי' מדתנן עד שלא ניסת וכו' ומשמע לרש"י דעד שלא ניסת משמע אפי' קודם ארוסין וקשה לר"י והא הוי כר' חנני' וכו' דהא אעד שלא ניסת קיימא וכו' והנה כבר הרגיש מהרש"א די"ל ראי' רש"י רק אסיפא קאי ולא ארישא ע"ש ונ"ל לענ"ד ליישב שיטת רש"י דק' לתי' מהרש"א מ"ט באמת המתין רש"י להביא ראי' זו בסיפא ה"ל להביא ראי' זו מיד ברישא כמובן, ועוד ק' שפת יתר בלשון רש"י אבל משתנשא לא כדתני לקמן עד שלא ניסת וכו' ותיבת לקמן מיותר הוא ונ"ל דק' עוד טובא מאי ראי' מייתי רש"י אליבי' דב"ש דמודה דלמא סיפא עד שלא ניסת וכו' אם מוכרה וכו' ר"ג כב"ה