חידושי מהרי"א על כתובות קה

הרמ"א בתשו' סי' ב' מ"ש בעלה דנקט הל"ל היא עצמה תלקה משום נדה וע"כ משום דלא מלתא פסיקא הוא בדידה שיודעת האמת מהני לה אמתלא גם כרמב"ן ורמב"ם דס"ל לא מהני לה אמתלא כיון דעבדה מעשה שלבשה בגדי נדותה היינו לגבי בעלה דוקא עש"ה וניחא לי לפי"ז עוד מ"ש לוקה דנקט במזיד אם התרו בו הל"ל בעלה חייב עליה חטאת משום כדה בשוגג ועוד מ"ש בעלה דנקט הל"ל בועלה דהא גם בפנוי' איכא איסור נדה כמו בנשואה וכמ"ש בריב"ש הובא בש"ע ריש הל נדה וצ"ע, אמנם לתי' הרמ"א דדוקא בעלה לוקה ולא היא עצמה ביש לה אמתלא ונ"ל להסביר טעמא דלמלקות בעי' התראה וקיבל עליו התראה דוקא ולכן הבעל שלא ידע אמתלא שלה וקיבל עלי' התראה ה"ל מזיד ולוקה שפיר אבל היא שנותנת אמתלא משום הכי קבלה עלי' התראה שסמכה על האמתלא שלה ואינה לוקה ומשא"כ בשוגג לענין חטאת באמת שניהם חייבים כמתני' דנדה דף י"ד ונקט בעלה לרבותא דבועלה בפנויה בזנות שבא עליה שלא ברשות פשיטא דמזיד גמור הוא ולא מהני לי' אמתלא דידה ולוקה ואפי' בעלה נמי לוקה עליה קמ"ל דינא דרמב"ן דלא מהני לה אמתלא לגבי בעלה כנ"ל. ולולי דברי הרמ"א הי' נ"ל לתרץ קושייתו מ"ש בעלה ולא היא, וקושייתינו מ"ש בעלה ולא בועלה, ומ"ש לוקה ולא חטאת דנקט דהנה בש"ע אה"ע סי' קט"ו קיי"ל דוקא שהוכחשה בעדים מפסדת כתובתה והקשה הח"מ ס"ק ד' בשמשתו נדה אמאי מפסדת ע"י עידי יחוד לבד ניהמנה לדידה אם תאמר קודם תשמיש אמרה לו טמאה היא ע"ש, ונ"ל דתמוה לי סידורא דמתני' מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה כיון דכרת חמיר ממיתה ב"ש כמ"ש רש"י ס"פ ספק אכל והכ"מ וראב"ד ומ"ל פ"ד מביאת מקדש שכרת הוא וזרעו, ושגגתו חטאת משא"כ במיתה ב"ש א"כ ה"ל טבל ונדה זו ואצ"ל זו ונ"פ לרמב"ם וש"ע באה"ע רסי' כ' בקריבה דג"ע לוקה מדאו' א"כ משמשתו נדה דמתני' בחיבוק ונישוק או משמש דרך איברים או בנשיקת אבר בלא הכנסת עטרה מיירי דה"ל רק איסור לאו ומעשר בזה"ז דאו' ס"ל דה"ל משמשתו נדה לא זו אף זו ועי' בכ"מ ספ"א מתרומות אי ילפינן גם מעשר מחלה ותרומה דבזה"ז דרבנן, ואם כן בכה"ג שפיר אפשר שהי' חיבוק ונישוק בפני עדים, וקושית הש"ס אי דידע נפרוש. אי דלא ידע נסמוך עלי' הכל קאי אחיבוק ונישוק דבכה"ג מיירי משמשתו נדה דמתני' אם כן כי משני נמי כדר"י וכו' הוחזקה נדה וכו' בעלה לוקה עליה משום נדה ר"ל נמי לוקה על קריבה דג"ע דהוא רק לאו גרידא וליכא חטאת בשוגג שאין זדונו פרת לכן דוקא נקט לוקה ודוקא בקנו בעלה די"ל לוקה על הקריבה לבד משא"כ אי הוי נקט בועלה לא אפשר לפרש אלא בעילה ממש ובאמת גם על הקריבה לוקה. ואם כן נ"ל עוד כיון דאשה קרקע עולם היא אלא בעריות גלי לן קרא הנפשות העושות דרחמנא אחשבה להנאתה מעשה כמ"ש בב"ק ל"ב. ובתוס' שם וברש"י כריתות דף ג' וביבמות דף ה. וסוף דף כ"ג ומינה מה"ט ילפינן תו גם חייבי לאוין ואפי' שאינם שוים בכל כמ"ש ביבמות פ"ד:

ודוקא ביאה עצמה, אבל לאו דקריבה דג"ע בח"כ מהי תיתי לרבות נשים דהא ונכרתו הנפשות העושות כתיב אבל הנאת חיבוק ונישוק מדידיה לדידה לא אשכחן דה"ל מעשה ורמב"ן הרי פליג וס"ל גם לדידי' ליכא אזהרת לאו בקריבה לחוד, גם הרמב"ם מודה מיהא דהיא אינה מוזהרת בלאו זה ועכ"פ אינה לוקה משום דלא עבדה מעשה ולכן נקט בעלה לוקה עליה ולא היא עצמה כנ"ל אלא די"ל בחיבוק ונישוק אי לקי עלי' לרמב"ם ע"כ הנאה זו מעשה היא אם כן אם היא עושה חיבוק ונישוק לדידיה הרי היא עבדה מעשה וגם כן לוקה היא, אבל לשיטת הרמב"ן ניחא טפי דמשמש בנשיקת אבר באותו מקום נ"ל גם הרמב"ן מודה דבחייבי כריתות איכא בכה"ג לאו דלא תקרבו לגלות ערוה והאיכא למ"ד דזו הוא העראה דחייב כרת עלי' כגמר ביאה, ונהי דאתותב בזה וקיי"ל העראה זו הכנסת עטרה אבל לאו מיהא איכא בנשיקת אבר [ולכ"ע ודאי איסור דאו' איכא משום חצי שיעור דאסור מה"ת בכ"מ] ובכה"ג איהי לא עבדה מעשה לכן נקט בדוקא בעלה לוקה עליה אנשיקה ג"כ משא"כ היא עצמה אינה לוקה כנ"ל. שוב ראיתי דרש"י בפי' החומש פ' אחרי ז"ל לא תקרבו להזהיר הנקיבה כזכר לכך נאמר לשון רבים, והוא מת"כ, אם כן להרמב"ם ע"כ גם היא מוזהרת אלאו דקריבה דג"ע והיינו כנ"ל חיבוק ונישוק מדידה לדידיה וברא"ם שם הקשה קרא ל"ל ות"ל מדהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים וכו' ולק"מ דה"א אשה קרקע עולם היא ובעונש שמענו ונכרתו הנפשות העושות אבל אזהרה מנין קמ"ל לא תקרבו להזהיר הנקיבה כזכר דייקא, ואפשר שזה בכלל תירוצו הראשון שם אשה אין סיפק בידה לעשות ע"ש ור"ל לפי שהיא קרקע עולם, ולשיטת הרמב"ם הנ"ל ודאי הקשה שפיר כיון דבחיבוק ונישוק גם היא עושה מעשה כמו הוא אלא דליתנהו לשני תי' הרא"מ שם על קושי' זו עש"ה אלא צ"ל דאבעילה ממש קאי קושייתו וזו הוא כונת תירוצו הא' כנ"ל. דף ע"ב:

תוס' על מנת שאין עליה נדרים וכו' תימא לר"י מאי ארי' על מנת אפי' בסתם נמי דהא בפרק אעפ"י דף נ"ז גזרינן משום סימפון, ובפשוט קאי קושי' תוס' אסיפא על מנת שאין בה מומין אלא שציינו ארישא ע"מ שאין עלי' נדרים וכו' וכן כתב מור"ם שיף וז"ל ד"ה ע"מ וכו' עיקר קושי' אסיפא ע"מ שאין בה מומים וכו' עכ"ל אבל קשה אם כן בהדיא ה"ל לציין רק אסיפא לבד ועוד אם ארישא לא קשיא להו אם כן גם אסיפא לק"מ די"ל סיפא נקט ע"מ איידי דרישא אלא ע"כ גם ארישא קאי הקושי' וגם אסיפא משום דפי' סמפון ז"ל רש"י דף נ"ז הוא ביטול כגון שובר המבטל שטר ומום באשה או בהמה שמבטל המקח וכו' עכ"ל והכי מוכח בגמ' שם סמפון בעבדים ליכא דאי וכו' נמצא גנב וכו' לסטים מזוין וכו' כל אלו נכללו בשם סמפון ואם כן