חידושי מהרי"א על כתובות קא

דתי' ב' אזיל לרב דלא חייש שמא ימצא פתח וכו' וכיון דקיי"ל כשמואל והדק"ל וע"כ מחוורת' כדשנינן מעיקרא דייקא בתי' א' טפי משלשים זילא מלתא ואם כן מבואר בגמ' ומוכח דלא קיי"ל כתי' ב' דהוא רק אליבי' דרב ולק"מ אמנם הב"ח לטעמי' אזיל דס"ל באומר כל הזן וכו' חייב לשלם אם כן לק"מ על תי' ב' דימתין עוד ל' ע"י חנוני דחנוני לא יתן אף ל' יום דשמא לא ישלם לו וכנ"ל לכן הק' שפיר, ועוד י"ל דהנה באומר ליחיד אם תזון וכו' כל הפוסקים שוים דחייב לשלם והנה תוס' בשם רשב"ם הביאו ראי' דמדיר אסור לומר כן ממתני' דבא בדרך לא שרי למימר הכי וק"ל אמאי לא הביאו טפי ממתני' דהכא אמאי יוציא אחר ל' יום לתי' ב' דגמ' משום דטפי לא עביד שליחותי' היינו באומר כל הזן וכו' כיון דפטור לשלם אבל יאמר אם תזון וכו' ועכ"ל דאסור ול"ל דניחא להו להביא ראי' מהתם דאפי' א"ל מנה יאכל נמי לא שרי' לי' לומר אם תזון וכו' חדא להרמב"ן הנ"ל ע"כ במתני' נמי מקרי א"ל מה יאכל כמ"ש המ"ל הנ"ל פ"ה ממלוה, ועוד לתי' ב' דגמ' קיימינן השתא ומתני' נמי א"ל מה תאכל דלא"ל צאי מ"י וכו', ועוד הרי גם התם א"ל מה יאכל לאו דוקא הוא עי' ש"ך יו"ד סי' רכ"א סקנ"ג וצ"ל משום דלא ברירא לן האי תי' דהא י"ל תי' א' דש"ס וליכא הוכחה אף כי לענין זה לא פליגו התירוצים אהדדי מ"מ אינו הכרח כ"כ לכן מייתי טפי מהתם, אמנם הש"ג כאן מספקא לי' האי דינא דרשב"ם אי שרי כומר אם תזון לא תפסיד עיי"ש ובמ"ל פ"ה ממלוה מביאו ע"ש וצ"ל לדידי' לראי' תוס' דכיון דאפשר בהני תקנתא דתני עדיף טפי אבל ק' לדידי' מתני' דהכא לתי' ב' דגמ' נימא ליחיד אם תזון וכו' וע"כ דס"ל באמת מה"ט מסיק הש"ס מחוורתא כדשנינן מעיקרא כתי' א' דזילא בה מלתא יותר משלשים. והנה הטור בא"ה סי' ע"ב העתיק שיאמר כל הזן וכו' אבל לא יאמר בהדי' לא' לך ותזון אותה דא"כ ה"ל שלוחו ע"כ, והגי"ת דייק בשער ס"ה דע"כ פליג על רשב"ם הנ"ל דא"כ ה"ל למנקט רבותא טפי דאפי' בלשון ספק אם תזון וכו' אסור לומר ומכ"ש בלשון ציווי ע"ש ואם כן בעודה ארוסה דליכא משום זילותא כמ"ש תוס' שרי לומר אפי' אם תזון וכו' להטור לטעמי' וכי אמר הכי חייב לשלם ויעשה פרנס שליחותי' טפי מכ' יום אמנם הגי"ת שם הניח דברי הטור בצ"ע דסותר א"ע בדיוקא דלסכי' מעיקרא קאמר שיאמר לו כל הזן אינו מפסיד משמע דוקא כה"ג שהוא לשון כולל ולא לנוכח אבל ביחיד לנוכח כגון אם תזון ל"ת מחזי כשלוחו אף שאינו אומר לו דרך ציווי ובתר הכי קאמר אבל לא יאמר לו כך ותזון וכו' כנ"ל עש"ה ולענ"ד דעת הטור כהש"ג הנ"ל שמסופק בדין זה אי שרי לומר בלשון יחיד לנוכח ולכן בדקדוק נקט לשונו כנ"ל בשני הצדדים הדין ברור וממילא משתמע מסתירת הדיוקים דלשון הממוצע מספקא לי' ולק"מ וממילא אם כן הטור לטעמי' א"ש נמי שלא העתיק כלל תי' הגמ' בהגיע זמן ולא נשאה כיון דמספקא לי' דינא נמי בהא אי אף יותר מל' יום ע"י שיאמר אם תזון כנ"ל או לא לכך השמיטה לגמרי כנ"ל ודוק:

ודע דהש"ב ביו"ד סימן רכ"א סקנ"א כתב בשם הב"ח דאפי' אמר ליחיד כל הזן א"מ שרי כיון דלא אמר בלשון יחיד אם תזון ע"ש ובמח"כ נעלם ממנו שכתב כן הטור וב"י בא"ה סי' ע"ב הנ"ל בהדיא עש"ה וצ"ע על הש"ך. ועוד נ"ל לתרץ הצ"ע של הגי"ת הנ"ל בסתירת דיוקי לשון הטור וגם הט"ז בא"ה סי' ע"ב שם הקשה כן על הטור וכתב דבי"ד לא כתב הטור כלל האי אבל לא יאמר וכו' ותי' יפה דרבותא הוא בלך ותזון אף שלא אמר לא תפסיד א"כ לא פי' כלל מתשלומים אפ"ה אסור ואם תזון לא תפסיד נשמע מדיוקא דרישא עש"ה ולענ"ד נ"ל דהנה מהרשד"ם שהביא הש"ך בחו"מ סי' קכ"ט סק"ו מסיק בכותב בכ"י כל המלוה לפי' סך פ' אני ערב קבלין או הריני משלם בזה מתחייב דלולי כן למה אמרו בגמ' גבי העמדת פרנס דהאומר כל הזן אינו מפסיד ולא בלשון יותר ברור כל הזן אני ערב או קבלן אלא ודאי דבזה חייב עש"ה ובתומים סי' קכ"ט שם אמנם הש"ך שם מביא להלכה צד השני של מהרשד"ם דאינו ערבות כה"ג וקשה א"כ קושי' מהרשד"ם הנ"ל אמאי לא קאמר הכא רבותא טפי ונ"ל דלכאורה ק"ל בגמ' סתירת הדיוקים מדמשני באומר כל הזן אינו מפסיד משמע אבל לומר אני ערב קבלן אסור ובתר הכי כי פריך מגיטין משני הכא מי קאמר חזק ופי' רש"י דהוא לשון צוואה משמע דוקא לומר יזון בלשון צוואה אסור אבל לומר כל הזן אני ערב מותר כל שאינו בלשון צווי ועוד ק"ל על הטור הנ"ל מלבד קושי' הסתירה שהק' הגי"ת והט"ז ועל זה כבר תרצתי דהטור מספקא לי' דרשב"ם כמו הש"ג אבל כי יותר תימא עלי' דמפורש בגמ' מי קאמר יזון אלמא דבלשון ציווי אסור לומר אפי' בלשון נסתר לעלמא כל הרוצה לזון יזון ומכל שכן ליחיד לך ותזון והטור נקיט שלא יאמר ליחיד כך ותזון משמע דלרבים לומר יזון שרי והוא תמוה וה"ל להטור למנקט רבותא טפי. ונ"ל דהנה לפמ"ש הקצה"ח להצילו להש"ך מהשגת התומים עלי' בסי' קכ"ט והוא דבכ"מ ס"ל להש"ך מתחייב בדיבורו אף שאינו שלוחו משא"כ בערב בעי' דוקא ציווי ושליחות הערב ובכה"ג שאומר אכי ערב אינו לשון שליחות מדשרי במודר הנאה ובדבור אינו מתחייב בערב דה"ל אסמכתא ואפי' אמר הרי אני ערב קבלן נמי דרך תנאי הוא דהא אם יש נכסים ידועים ללוה נפרע מהלוה תחלה ע"ש והא תינח בערב לאדם דעלמא משא"כ הכא על מזונות אשתו אם אמר כל הזן אני ערב לא הוי אסמכתא ולא דרך תנאי כיון שבאמת יש עליו חיוב מזונותיה שפיר מתחייב בדבור כה"ג ואסור במודר הנאה דמחזי כשלוחו כנ"ל לדעת הש"ך לתרץ קושי' הנ"ל של מהרשד"ם. ועוד נ"ל עדיפא אף דפטור לשלם אפילו בכה"ג אינו ערבות מ"מ אטו כ"ע דינא גמירא לכן במודר הנאה אסור לומר כן אני