חידושי מהרא"ל על הש"ס רו

מסתבר שקנין פירות הגרוע יהי' בו גזירת הכתוב שיהי' עדיף יותר מקנין פירות הגמור ואם קנין פירות הגמור לאו כקנין הגוף הוא לא יהי' עדיף הך אכילת פירות דבעל מקנין הגמור דפירות אלא דיש לדקדק לפ"ז מאי קושיא נוקמא לקרא ממכר הוא קרקע לאשתו ונשאה נמצא שלפ"ז שלו ממילא קנין הגוף שהרי היא חוזרת אליו ביובל וקנין הפירות יש לו עכשיו וקמ"ל אע"ג דקנין פירות דבעל לא אלים כ"כ אפ"ה מביא וקורא אלא דבל"ז נמי י"ל דקמ"ל אע"ג דאין לו רק קנין הפירות ואפשר שיגרשנה וימות ואין קנינו בהחלט אפ"ה מביא וקורא וגם בלא"ה אין קנינו אלים דהא אין יכול למכור הקרקע לפירות מיהו בקושיית הש"ס י"ל דמשמע לי' דברייתא בכל גווני איירי אלא מאי דמשני שאני הכא לא א"ש דאכתי היכא מוכח מקרא בלא מכר לה קרקע שלו ועמ"ש לקמן

בגמ' שאני הכא דכתיב ולביתך. וקשי' לי דמה מועיל לי' גלוי קרא כיון דעיקר טעמא דאינו קורא מפ' בב"ב פ' הספינה דפריך ליתי' וליקרי ומשני משום דמיחזי כשיקרא ורב משרשיא אמר דלמא אתו לאפקעינהו מתרומה ומעשר ופרשב"ם דהוי דובר שקרי' כיון שאין לו קרקע וא"כ תיקשי היכא יקרא דמ"מ אין הקרקע שלו וכבר עלה בדעתי דבהא פליגי הני תרי לישנא דללישנא קמא דס"ל דר' יוחנן מקשי כן לר"ל אע"ג די"ל הכא גלי קרא מ"מ ס"ל היכא קרי הא מיחזי כשיקרא ולא מצי למימר על האדמה אשר נתת לי ולהכי לא ס"ל לר' יוחנן משום דגלו קרא דאיך יקרא בשקר ולאידך לישנא דר"ל מותיב לר' יוחנן לא ס"ל טעמא דמיחזי כשיקרא רק הא דלא קרי משום דלמא אתי לאפקעינהו מתרומה ומעשר וא"כ י"ל דוקא הכא גלי קרא ולא זולת אך זה נ"ל דוחק ואפשר לומר דכיון דגלי קרא באשתו י"ל דקנין פירות דבעל עדיף טפי דדוקא בעלמא דכיון דהדרא ביובל לא הוי אלים כ"כ דאפי' לפירות לחוד לא מצי לזבוני רק עד היובל וא"כ היובל מוציאו מרשותו משא"כ קנין פירות דבעל שהוא ממילא אינו נפקע ביובל דאע"ג דמן התורה אין לו הפירות מ"מ אחר שכבר פסקה עמו שתתן לו הפירות לא נפקע זכותו בבא היובל משא"כ קנין פירות באינש דעלמא שבבא היובל נעשו הפירות הפקר ואין לו רשות למכור הפירות ועל אחר היובל ג"כ לא מהני המכירה מאחר שהגוף לא יוכל למוכרו והגוף משועבד לפירות וכיון דביובל נפיק הגוף קנין הפירות פקע ג"כ ולכן הבעל שפיר יכול לקרות אשר נתת לי שלעולם אין זכותו נפקע מאחר שאינו כדרך מכירה ומתנה רק דרך מנהג אישות וא"ש. עוד אפשר דזכותי' דבעל בפירות עדיף מ"מ כיון דיש לזכות גם בירושה ואפשר שתהי' הקרקע שלו אם תמות בחייו לכן קנין פירות דידי' עדיף ועמ"ש לקמן

בתוס' ד"ה מתה וא"ת מאי קושי' דר"י אמר כתנא דלביתך וי"ל דאיכא לאוקמא במתה וא"ת מאי פריך לעיל לריש לקיש הא יש לאוקמה במתה וי"ל דברייתא דלעיל ס"ל ירושת הבעל דרבנן א"כ ע"כ ליכא לאוקמה במתה דירושת הבעל דרבנן וע"כ לא איירי במתה והך ברייתא ס"ל ירושת הבעל דאורייתא ושפיר יש לאוקמא במתה והכא פריך ר"ל שפיר לר' יוחנן לשיטתי' דס"ל הל' כרשב"ג במשנתינו ורשב"ג ס"ל בריש הכותב ירושת הבעל דאוריי' במשנה שם וא"כ פריך שפיר לר' יוחנן דמכאן מוכח מאן דס"ל ירושת הבעל מן התורה ס"ל דקרא איירי במתה וא"כ מנ"ל לר"י מהאי קרא למילף קנין פירות כקנין הגוף וא"ש ובזה מיושב דברי הרמב"ם שכתב דמביא וקורא אפי' במתה והוא פסק כר"ל ותמהו עליו דריש לקיש מוקי לה במתה וגם מאי אפי' מתה הא הכא דייק ר"ל איפכא דמתה לא, ולפ"ז א"ש דהרמב"ם לשיטתי' דס"ל ירושת הבעל דרבנן וא"כ קרא ע"כ אתי מחיים ולזה כ' אפי' מתה אף דהירושה מדרבנן ולא מבעי' בחיים כיון שכבר תקנו הפירות והקנו לו חכמים הפירות הוי עכ"פ קנין פירות שלו לגמרי ואיננו פוסק משא"כ במתה כיון דאין לו שום זכות וס"ד דתהדר ביובל כדמשמע בריש הכותב אי ירושת הבעל דרבנן רק דהרמב"ם לשיטתי' דס"ל ירושת הבעל דרבנן ומ"מ אינו חוזר ביובל וא"ש דברי הרמב"ם עוד נ"ל דהא י"ל לכאורה אי איירי במתה קשה פשיטא למה לא יביא כיון דהגוף שלו ג"כ ונראה דקמ"ל אע"ג דליקטן מחיים ובחייה הדין דמביא ואינו קורא וא"כ י"ל אי אמרינן יש דיחוי אצל מצות הוי מצינן למימר הואיל ואידחי מצות קריאה אידחי קמ"ל לענין זה גזירת הכתוב דלביתך דמ"מ קורא אע"ג דבעלמא יש דיחוי. והנה הא דמבעיא לן אי יש דיחוי אצל מצות פרש"י בסוכה דף נ"ג דיש דיחוי כמו בקדשים דנדחו וא"כ למאן דאמר בקדשים אין דיחוי אפי' בשחוטין ממילא לא שייך דיחוי כאן דודאי אין דיחוי אצל מצות וא"כ תקשי במתה קרא ל"ל כיון דלא אמרינן דיחוי וא"כ שפיר י"ל דודאי ברייתא דלעיל ס"ל כהך תנא בזבחים פרק התערובות כחנן המצרי דאפי' בשחוטין אין דיחוי א"כ כ"ש דבמצות ליכא דיחוי וא"כ ל"ל דקרא אתי למתה דתקשי פשיטא מאי קמ"ל וע"כ קמ"ל בחייה דע"ג דלי' לי' קנין הגוף משא"כ הך ברייתא אתי' כמ"ד יש דיחוי ושפיר מצינן לאוקמא לקרא במתה וא"ש קושיית התוס' ומ"מ פריך שפיר לר' יוחנן דס"ל ק"פ כקנין הגוף דמי וא"כ אפי' בלא מתה נמי ול"ל דר' יוחנן ס"ל ג"כ אין דיחוי דר' יוחנן לשיטתי' ס"ל אפי' בעלי חיים נדחין ביומא ובכמה דוכתי וא"ש מיהו ר"ל מבעי"ל גופי' במס' ע"כ דף מ"ז אי יש דיחוי אצל מצות או אין דיחוי וא"כ י"ל בהך ס"ד משמע לי' ע"כ יש דיחוי אצל מצות מדצריך קרא למתה משא"כ לפי האמת י"ל שקיבל פירוקא דר' יוחנן א"כ י"ל אין דיחוי אצל מצות וא"כ ע"כ קרא אתי בחיי' וא"כ ממילא הרמב"ם לשיטתי' ס"ל אין דיחוי אצל מצות כמו שפסק בהדס דאפילו נראה ונדחה חוזר ונראה אף דבי"ט אינו בידו וכיון דאין דיחוי ע"כ קרא אתי לבחייה וא"ש שפסק אפי' מתה ודוק

ובירושלמי יש דריש לקיש מוקי לה במתה וקאמר ריש לקיש כדעתי' ירושת הבעל אינה ד"ת והוא תמוה, ונראה ליישב דהא בלא"ה כתב התו' הא דמרבי לביתך היינו כשזיכתה האשה הפירות לבעל דמן התורה אין לו בפירות כלום וא"כ י"ל דק"ל לירושלמי במתה פשיטא כיון דיורשה דמביא וקורא דהרי הכל שלו ולכן סבירא ליה לירושלמי דלריש לקיש איירי במתה דומיא דר' יוחנן והיינו שזיכתה לו הירושה ג"כ אם תמות בחייו וא"כ י"ל נהי דקיי"ל כרבנן דמתנה חוזרת ביובל כדקי"ל בפ' יש בכור ור"ב פליג וא"כ י"ל דקרא קמ"ל אע"ג דשאר מתנה הדרא ביובל מ"מ הך מתנה שהיא בדרך ירושה ודרך הוא להוריש שתוריש האשה לבעל וא"כ י"ל דגלי קרא כמו דאמרינן לריש לקיש דגלי קרא דלביתך דהבעל קורא אע"ג דבעלמא ק"פ לאו כקנין הגוף דמי ולקרא א"כ י"ל נמי לשיטת הירושלמי במתה וזיכתה לו בחייה ירושתה מביא וקורא דבכה"ג אינה חוזרת ביובל וזהו דוקא אם ירושת הבעל לאו דאוריי' מה שאין כן אם ירושת הבעל דאורייתא לא צריך קרא במתה דפשיטא דמביא וקורא וא"ש, ובזה ניחא נמי דפריך לעיל לר"ל מברייתא דלביתך ולא משני במתה ולפי זה א"ש דקשי' למ"ד ירושת הבעל דאורייתא ע"כ קרא בחיי' איצטריך דלאחר מיתה ל"צ קרא משא"כ אי ירושת הבעל דרבנן שפיר צריך קרא במתה והיינו דומיא דבחייה לר' יוחנן שזיכתה לו הפירות הה"ד לר"ל שזיכתה לו הירושה וז"ל הירושלמי כתיב ושמחת בכל הטוב ולביתך רשב"ל לאחר מיתה הא בחיים לא ר' יוחנן אמר לא שני היא בחיים היא לאחר מיתה רשב"ל כדעתיה דרשב"ל אמר אין אדם יורש את אשתו דבר תורה ע"כ

ולשיטת הרמב"ם דמפרש דיובל ראשון מביא וקורא היינו כל אחד שלקח בפעם ראשונה מביא וקורא א"כ א"ש אפי' תימא דגם אם זיכתה לו הירושה כשדה מקנה תחשב מ"מ ביובל ראשון מביא וקורא משום דלא סמכה דעתו א"כ גם כאן בכתבה לו השדה שפיר מביא וקורא דהוי לדידיה יובל ראשון אע"ג שתחזור באמת ביובל ליורשיה משא"כ אי ירושת הבעל מן התורה א"כ אינה חוזרת ביובל כלל וקשה מאי קמ"ל וא"ש. עוד אפשר לומר דהירושלמי ס"ל דשותף אינו קורא ופליג אתלמודא דידן דבחולין פ' הזרוע קיי"ל שותפים מביאים וכ"מ בירוש' פ"ק דאמר ראשית בכורי אדמתך עד שיהיו כל הגידולים מאדמתך וא"כ י"ל דודאי קשה מתה מאי קמ"ל פשיטא דמביא אלא נראה דמיירי שהוא יורש שלה בלא"ה כגון שנשא בת אחיו ויש לו עוד אחין נמצא במתה יש לאחין חלק בנחלה וקמ"ל קרא כיון דהוא ליקט בחייה את הפירות שלו הן שפיר מביא דבחייה נשתעבדה לו כל הקרקע לפירות ובמתה יש לו ג"כ חלק בקרקע גופה ולהכי קמ"ל שפיר דמביא וא"כ ע"כ ס"ל ירושת הבעל אינה מן התורה דאי ירושה דאוריי' הבעל לבדו הוא היורש וא"כ מאי קמ"ל וא"ש וצ"ע אם לא נמצא בירושלמי ההפך ובזה ניחא הרמב"ם שלא פסק כהירושלמי משום דתלמודא דידן דס"ל שותפין חייבין בביכורים ע"כ