חידושי מהרא"ל על הש"ס רז

קרא דלביתך אתיא בחייה דבמתה קשיא פשיטא דאפי' יש אחין אחרים מ"מ לא גרע משותף וא"ש

ובאמת לפענ"ד נראה יותר כי דברי התוס' דחוקים שזיכתה לו הפירות אלא נ"ל דמיירי בשדה שמכנסת לו בנדונייתא והוא מקבל עליו אחריות שהוא צאן ברזל וא"כ הוא אוכל הפירות מדינא דשדה שלו היא ומ"מ נקרא בכורי אשתו כיון דקיי"ל דאין יכול למוכרה וב"ח ס"ל לאביי למפרע גובה ורבא לא פליג עלי' אלא מטעם דמצי לסלוקי בזוזי. א"כ בצאן ברזל שהכניסה לו משלה. אם כן אם ימות בחייה או יגרשנה נשאר הגוף לה ושפיר לא מקרי קנינו רק קנין הפירות שהרי אין לו רשות למכור הקרקע ולפ"ז אפשר דבמתה אפי' אי ירושת הבעל דרבנן מ"מ לא נשתעבד לשלם לה כ"א כשימות בחייה שהרי קיבלם על אחריותו באופן שלא ישלם כ"א כשתצא ממנו וקמ"ל דבכה"ג מביא וקורא אע"ג דס"ל דתהדר ביובל כיון שאינו יורש מן התורה. מיהו בב"ב דף קי"ב משמע דלא משכחת לה אי ירושת הבעל לאו דאורייתא שיהיה להבעל קרקע מאשתו שלא תחזור ומ"מ י"ל דקמ"ל קרא בכה"ג מביא וקורא כמו שצ"ל בקנין פירות דהכא שאני ועכ"פ אין תמיה על הירושלמי ודוק

בגמ' מתה אין לא מתה לא. ויש לדקדק דלמא איירי בכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך דאינו אוכל פירות וע"ז לא שייך תירוץ התוס' שכבר זיכו לו חכמים הפירות מיהו אידך תירוצא שייך גם ע"ז דהוי בקונה פירות בשוק אלא דקשיא לי דלמא דוקא בקנין פירות גמור שאין יכולה למכור הקרקע בזו הוי כקנין הגוף משא"כ בנכסים שנפלו לה קודם נישואין דמקמי תקנת רבותינו הי' הדין דמכרה ונתנה קיים וא"כ בהני יש לומר דלאו כקנין הגוף דמי שהרי אין לו קנין גמורה דיכולה למכור הקרקע ולהפסיד ממנו הפירות ולכן נ"ל דקשי' ליה הא גופא למה נקט במתה כהנ"ל לינקט לא מתה בפשיטות היכא דיש לו פירות ובזה ניחא שינויא דש"ס דמשני מתה איצטריך ליה סד"א נגזור משום דר"י בר' חנינא בצרן ושיגרן ביד שליח וקשה הא לא דמי כלל דבשלמא בשיגרן ביד שליח כשהי' ביד שליח לא נראו לקריאה שהרי השליח אינו קורא משא"כ הכא גם בחיי האשה הי' הדין שיקרא ובשביל שמתה והקרקע שלו לגמרי תדחה מצות קריאה ולפ"ז י"ל דודאי מצינן לפרושי בענין שלא הי' לו בחיי' קנין פירות גמור כדפרישית אלא דקשי' לישמועינן טפי בלא מתה היכא דלא שייך זה וע"ז שפיר משני מתה איצטריכא לי' ובזו שפיר שייך לגזור כיון דבחייה הי' הדין שלא יביא וא"ש ועמ"ש התו' דברייתא איירי אחר שתקנו חכמים פירות יש לדקדק לפמ"ש בב"ב דף ק"ל דקנין פירות דבעל דלא הוי אלא דרבנן לא אלים כקנין הגוף א"כ יש לומר בשלמא קרא דאיירי בזיכתה לו הפירות הוה קנין פירות דאורייתא והוי כקנין הגוף משא"כ קנין פירות דבעל דלא אלים כקנין הגוף ולמאי דפרישית דקנין פירות דבעל אפי' בלא זיכתה גלי קרא דליהוי כקנין פירות גמור א"כ כ"ש בכה"ג אחר תקנת חכמים ודוק היטב

בתוס' ד"ה מביא וא"ת נימא ירקבו וה"נ כשבצרן נראו וכששגרן נדחו עכ"ל. זהו לפירשב"ם בדיבור הקדום, ולפיר"ת הקושיא הוא דכשלקחן מתחלה נראו לקריאה שהרי אף שהשליח אינו קורא מ"מ הבעל הבית יכול לקרות אילו הביאו שליח אחד וקשה לפ"ז מאי משני התו' דליקטן להביאן ע"י אחר דאכתי לפי' ר"ת כיון דמתחלה שיגרן ע"י שליח מ"מ אכתי נראו לקריאה שבעל הבית יכול לקרות, ואפשר לומר דלפי' ר"ת בלא"ה לא קשיא די"ל דהפריש בכורים קודם החג ועבר עליהן החג הוי כמו דחה בידים מדלא הביאן בטרם החג שאז הי' לו להביאם משא"כ במת השליח בדרך לא מקרי דיחוי בידים וממילא לא הוי דיחוי ולכן הקושיא לפירשב"ם דוקא דכששיגרן הוה דחי' בידים ודוק וצ"ע

דף מח גמרא ת"ש הקונה שני אילנות כו' הא ג' מביא וקורא. וקשה דה"ל לאקשויי דבהדיא איתא שם הקונה שלשה מביא וקורא, ואפשר לומר דשם הוה מצינן לדחויי דאיירי שקנה אצל לוקח שלו דהיינו שהוא מכר קרקע לזה וחזר וקנה ממנו ג' אילנות בזו שפיר מביא וקורא כיון דביובל גוף הקרקע הדרא לי' ומ"מ בשנים אינו קורא כיון דלע"ע אין לו קרקע דקרקע זו כשאולה נחשבת כמ"ש הרשב"א ולכן פריך מדלא מפליג בשלשה ונקט שנים משמע דבשלשה בכל גווני קורא. ובזה מיושב דקאמר השתא דקאמר רב חסדא מחלוקת ביובל שני אבל ביובל ראשון כו' לא קשיא כאן ביובל ראשון והוא תמוה דהא יותר נוח לאוקמא מתני' בזמן שאין היובל נוהג מלאוקמא ביובל ראשון דוקא לפרש"י דמה דהוה הוה אבל לפמ"ש א"ש דעיקר קושיא מדיוקא מדלא מפליג בשלשה גופייהו אם קנאם מאחר אינו קורא אבל למאי דמסיק דיש חילוק בין יובל ראשון לשני א"כ לא מצי לפלוגי בשלשה בקנאם אצל אחר דאינו קורא כיון דמשכחת לה עכ"פ ביובל ראשון ולהכי נקט בשנים לעולם אינו קורא ובג' משכחת לה שיקרא היכא דלא הדרא ביובל כגון שקנה אצל הלוקח הקרקע וממילא מצי לאפלוגי בין קנה אצל לוקח שלו לקנה אצל אחר כיון דביובל ראשון לעולם הוא קורא, מיהו לשיטת הרמב"ם דכל לוקח מביא ביובל ראשון שקנה א"ש בלא"ה דניחא טפי לאוקמא ביובל ראשון: