חידושי מהרא"ל על הש"ס רד

גמורה ובג' רה"י שאינה גמורה וב' לא הוי אפי' שום רה"י בעלמא לח יב הזורק לתוכה נמי לא הוי משא"כ אי לא הוי נקט גמורה ה"א בפשיטות דזהו רה"י למטלטל בתוכה משא"כ בפחות ממנה אסור לטלטל בתוכה אע"כ מדנקט גמורה דממעט דיש רשות שאינו רשות יחיד גמור ונקט נמי זהו איכא תרי מיעוטי מלישנא דברייתא דיש רה"י גמורה ושאינה גמורה ופחות משאינה גמורה והיינו כדר' יהודה ושפיר מוכח דאפי' לזרוק ס"ל לרבנן דלא הוי רה"י. כנ"ל ברור בפי' דש"ס ודוק

ודברי הרמב"ם צריכי' ישוב עם הגמרא דערובין דמבואר דבב' מחיצות ולחי הוי רה"י ואיך פסק הרמב"ם דאפי' בג' מחיצות לא הוי רה"י ואין לחלק ברמב"ם החילוק כפי מ"ש לדעת רש"י דיש חילוק בין מפולש לר"ה לרבים בוקעין דהרי לא חילק הרמב"ם ועוד דבג' מחיצות לא שייך כלל ר"ה. ותמהני על הה"מ והכ"מ איך לא העירו מסוגי' זו דר"י ס"ל בב' מחיצות ולחי הוי רה"י וצ"ל שהרמב"ם הי' לו גירסא אחרת וגרס מבוי שראוי לשתוף וכו' וכמו שמוכרח לומר שגם בדף י"א הי' לו גירסא אחרת וכמ"ש המ"מ שם ולדבריו צ"ל דאף דלר' יהודה אפילו ב' מחיצות הוי רה"י לחייב הזורק לתוכן כדמשמע בערובין דף כ"ב ושם דף י"ב לרבנן אפי' ג' לא הוי רה"י מן התורה ומ"ש התוס' שם דאפי' אית ליה לר"י ג' מחיצות דאורייתא משמע מדבריהם טעמ' דר' יהודה דלחי משום מחיצה וצ"ע דבפ' כיצד משתתפין כ' התו' דקורה לכ"ע אינו משום מחיצה מן התורה וא"כ ע"כ לר"י אפי' ב' מחיצות בלי שום תיקון הם מן התורה ולפמ"ש גם הכא מוכח כן ועיין בסמוך

שם גמרא אמר מר זהו ר"ה למעוטי אידך דר"י. ויש לדקדק מנ"ל דברייתא דלא כר"י ודלמא אדרבא ברייתא כר"י ורישא למעוטי פסי ביראות דאינו רה"י וסיפא מפיק ב' בתים בב' צדי ר"ה דלאו ר"ה היא וי"ל כיון דעיקר טעמא דר' יהודה משום דאתי רבים ומבטלי מחיצתא אבל בלא"ה גם לר"י הוי רה"י וברישא לא מיירי כלל מהילוך רבים ולכן לא רמיזא בברייתא וגם כיון דלרבנן באמת איכא ד' מחיצות לא אימעט מלשון זהו רה"י דהא באמת אפי' בג' ולחי הוי רה"י גמורה ולרבנן פסין עדיפא דאיכא שם ד' מחיצות וכ"ש דא"ש לפמ"ש לעיל בלשון גמורה דכולה קאי אמחיצות ולר"י השני מיעוטים אמחיצות קאי, כנ"ל ודוק ואין להאריך כאן יותר ועיין ערובין דף ך'

בגמרא במזיד ענוש כרת ונסקל איצטריכא ליה. ולכאורה משמע לפי דברי התו' דאיסי לא איירי לענין חטאת א"כ מאי דמשני ענוש כרת כו' משמע דבדאיסי כרת נמי ליכא וקשה לפ"ז דהא לקמן פ' כלל גדול אמרינן דשבועות עדות חידוש הוא דבכל התורה כולה לא מצינו לאו דמחייב עלה קרבן והא משכחת בדאיסי דליכא כרת ומ"מ חייב קרבן וכיון דליכא כרת ליכא טפי מלאו וגם כללא הוא דחטאת אינו בא אלא על דבר שזדונו כרת ולכן נראה דגם מכרת לא ממעט ליה איסי רק מסקילה ועיקרה משום סקילה נקט לה

בתוס' ד"ה הא מכאן כו' כי פריך חייב חטאת פשיטא ה"ל לשנויי' הא קמ"ל כו' עכ"ל. לכאו' לפי' רש"י שפי' דה"ל למיתני חייב סתמא ליכא לשנויי הכי דאפי' אי נקט חייב סתמא הוי ידעינן חיוב חטאת דסתם חייב היינו חטאת כמו בכל דוכתי דנקט חייב דהיינו קרבן. ובאמת ממ"ש התוס' בסמוך נראה דלא ס"ל כפרש"י, מיהו נראה דכ"ש דמוכח כן לפרש"י אי נימא דחייב סתמא ידעינן קרבן א"כ לא משני מידי דאכתי ליתני חייב סתמא ומוכח דהא מהנך דלא מספקן מדחייב קרבן אע"כ קרבן חייב גם לאיסי

בא"ד דלא פליג אמתני' כו' עכ"ל. והק' מהרש"א דמאיסי גופא דתני מנינא מוכח דחייב על כל א' כדדייקינן ממתני' דנקט מנינא ותירץ דאיסי דנקט בהדיא אינו חייב על אחת שפיר י"ל דמנינא אתי דחייב עכ"פ על ל"ח משא"כ במתני' דלא נקט אינו חייב על אחת אם נימא דיש שאינו חייב עליו לא נדע שום דבר ממנינא דאולי שנים או עשר ויותר. כן נ"ל ביאור דברי מהרש"א והוא נכון. עוד נ"ל להוסיף נופך דודאי בדאיסי גופי' שפיר י"ל דנקט אבות מלאכות ל"ט ואינו חייב על א' מהן ומשום דמשכחת שפיר שיתחייב ע"כ החיובים דאם נימא שיש א' שאינו חייב קרבן עליה לא תקשי דידע לשבת במאי די"ל דידע לה בדאיסי א"כ ה"ק אבות מלאכות מ' חסר א' ואינו חייב על א' מהן א"כ שפיר משכחת לה שיתחייב כל החיובים שהם מביאין קרבן עליהם וידע לשבת באותו שאינו חייב משא"כ במתני' דאינו מבואר כלל שיש א' שפטור עליו ע"כ מנינא אתי דאכולהו חיוב כנ"ל ודוק. מיהו בלא"ה אין מקום לקושי' דהא רש"י פירש דפריך מנינא ל"ל ליתני הזורק כו' ואנא ידענא דמ' הם א"כ לא שייך לאקשוי אהא דאיסי דלא חשיב להו רק נקטינהו בקצרה כמה יש מאבות מלאכות ושפיר נקט מנינא לדעת סכום מנינם וליכא שום יתור במנין ולק"מ. ומ"ש התו' גופי' בסמוך דמדברי איסי גופי' יש לדקדק מדתני מנינא משמע דגם מדברי איסי גופי' מוכח כן י"ל דאולי קים ליה להש"ס דגם איסי חשיב לאבות מלאכות בפרט כמו במתני' והתוס' לא פסיקא להו להוכיח מכאן

ומ"מ יש לדקדק כיון דבס"ד ניחא ליה להש"ס דאינו חייב איירי לענין קרבן למסקנא אמאי לא נשאר בהאי ס"ד ואיסי מספקא ליה לקרבן ובפרט לפמ"ש התו' בסמוך דברייתא לרמב"ח דלא כאיסי ומנ"ל ונראה ליישב דפשיטא ליה להש"ס דחייב כרת על מלאכת שבת שזהו מפורש בקרא רק סקילה דלא מיפרשא אף דמיתה מיפרשא בקראי שייך למכלל כרת בכלל מיתה אלא דבס"ד דנקט אינו חייב אלא א' י"ל דלא ס"ל חילוק מלאכות דבפ' כלל גדול צריך קראי להכי אבל הא פשיטא ליה בין בס"ד בין במסקנא כיון דזדונו כרת שגגתו חטאת ובפרט לפי מ"ש התו' לקמן דס"ד שאינו חייב עד שיעבור כל ל"ט וא"כ יש לומר דבס"ד הוי ס"ל דבעינן שיעביר כל ל"ט ולהכי הוי אתי ליה שפיר הכא ודוק

שם בגמ' ר"א אמר כגון דאית לה מחיצות כו' ויש לדקדק אמאי נקט תנא למתני' בבקעה שיש לה מחיצות ליתני סתם בקעה וליתני אינה כר"ה לשבת כו' ומפרש"י נראה שמישב זה דקמ"ל שהיא רה"י לחייב הזורק לתוכה והוא דחוק קצת דשם לא איירי בדיני שבת ויותר י"ל דקמ"ל לענין טומאה גופי' אע"ג דמוקפת מחיצות והוה ס"ד דמקום של סתירה הוא קמ"ל דמ"מ בימות החמה רשות הרבים היא לטומאה אף שרה"י גמורה היא לשבת מיהו אי הוי תנא אינה לא כר"ה הוי רבותא בסיפא דמ"מ בימות הגשמים רה"י אפי' לטומאה אף דלא הוי מחום של סתירה כ"כ שהרי ההולכין מרחוק רואין ואפשר דבאמת הא דבימות (הגשמי') רה"י לטומאה ואמאי ליהוי רה"י שהרי ההולכין סמוך לה רואין ולרב אשי באמת דוקא במוקפת איירי ואפילו לעולא אפשר דאיירי במוקפת מחיצה באופן שאין בני אדם ההולכין סמיך לה רואין דאל"כ לא דמי לסוטה אלא דסגי במחיצה א' וכל דהו למקו' סתירה וצ"ע ועיין בסמוך

שם גמרא קרפף קרי ליה, ויש לדקדק דע"כ האי קרפף מוקף ד' מחיצות דאל"כ אפי' הוקף לדירה נמי אין מטלטלין בו א"כ י"ל דכאן איירי בג' מחיצות דלשבת רה"י הוא דהזורק לתוכה חייב לדעת רוב פוסקים ולא מקרי קרפף ואפ"ה הוי רה"י לשבת אכן למאי דפרישית בסמוך אתי שפיר דכיון דעיקר רבותא דתני לאשמועינן דאפילו מוקפת ר"ה לטומאה הא גופי' קשי' דליתני קרפף דהוי רבותא טפי משא"כ לפרש"י בג' מחיצות הוי רבותא טפי דאפ"ה רה"י לשבת, ואפשר לומר דשני הפירושים אמת ויובן בזה לשון הש"ס ורב אשי רה"י קתני ולכאורה אינו מובן דמאי משני אדיוקא דעולא האי קרפף קרי ליה אכן לפ"ז א"ש טובא דודאי בהך סברא גופא פליגי דעולא ס"ל כיון דמתני' לענין טומאה עיקרה טפי ה"ל למיתני קרפף אי איירי תנא במחיצות ובד' מחיצות הוי רבותא טפי לטומאה ורב אשי משום רה"י קתני ולענין רה"י לשבת הוי רבותא טפי בפחות מד' מחיצות דמ"מ הוי רה"י לשבת לענין הזורק לתוכה ולכן נקט לשון בקעה לאשמעינן נמי רבותא לשבת וגם לענין טומאה איכא רבותא בג' מחיצות אף שהמחיצות מבדילים בין העוברים הוי רה"י לטומאה ואגב אורחא קמ"ל נמי דבג' נמי רה"י הוי לשבת כנ"ל ודוק

שם אטו כל הני דאמרן לאו כרמלית וקשי' לי לדעת הרמב"ם דג' מחיצות הוה כרמלית בלי תיקון לחי א"כ לימא דאתי לאתויי ג' מחיצות וקמ"ל דלא הוה רה"י מן התורה וא"ל דא"כ זהו דרישא ל"ל למעוטי דר"י דאפילו ג' מחיצות לא הוי רה"י כ"ש תרי די"ל דריש קמ"ל אפי' איכא לחי בשני צדדין לאו רה"י הוא, מיהו לדעת הרמב"ם יש לומר דמפרש גמורה שזהו רה"י גמורה לחייב הזורק לתוכה משא"כ ג' מחיצות הזורק לתוכה פטור וא"כ ע"כ מוכח מרישא דג' מחיצות נמי אין חייב הזורק, ועמ"ש לעיל באריכות ותראה ליישב ודוק ועי' בסמוך

בתוס' בד"ה לא נצרכא אלא לקרן זוית, לא בעי למימר דאיצטריך