חידושי מהרא"ל על הש"ס רא

חיישינן דלמא מעייל להו מר"ה. ובאמת בהשקפה ראשונה עלה בדעתי דאפילו למאי דמוקי באסקופה ארוכה מ"מ קושי' דהתם דלמא זריק להו שייך אפילו באסקופה ארוכה והתם משני אין מזרקין כתבי קודש וא"כ י"ל דכה"ג דוקא, ובזה נתיישב לי דעת כמה פוסקים הובאו בב"י סי' שנ"ב שפסקו באמת דכתבי קודש דוקא והניח הב"י בצ"ע דבכרמלית ה"ל גזירה לגזירה, ולמאי דפרישית א"ש דחיישינן דלמא זריק להו מיהו הא ליתא דא"כ ע"כ אתיא כבן עזאי דמהלך כעומד דמי והפוסקים לא פסקו כבן עזאי וא"כ ניחש דלמא מעייל להו, ומהרש"א בערובין ראיתי שכ' דהתוס' ס"ל דשנוי' דאסקופה ארוכה לא קשי' לן נמי דלמא זריק להו וק' מנ"ל להתו' ואפשר דהתו' קשיא להו ל"ל לאוקמא באסקופה כרמלית אפי' במקום פטור נמי י"ל ודוקא כתבי קודש שרי משום דליכא למיחש דזריק להו משא"כ שאר מילי ולכן משמע להו דלאביי ודאי באסקופה ארוכה איירי וליכא למיחש לשום מידי ואפשר שאר דברים שרי אי לא איירי בכרמלית מיהו צ"ע מאי קשיא לן התם דניחוש דלמא מעייל להו וזריק להו דהא חזינן דבאסקופת מקום פטור שרינן אפילו לכתחילה להוציא ממנה לר"ה ומר"ה לאסקופה ולא חיישינן דמעייל ליה או דזריק ליה לפנים כדאיתא ברמב"ם וטוש"ע סימן שמ"ו ומוסכם מבלי חולק על ברייתא דלקמן ור' יוחנן לקמן דף ח' ע"ב ואולי י"ל דדוקא בכתבי קודש דמעיין בהו חיישינן שמא מתוך טרדת עיונו ישכח ויכניסם או יזרקם או בשביל שמקפיד על בזיונם ובהול עליו חיישינן טפי וא"כ הקשו התוס' שפיר מאי איריא כתבי קודש אפי' שאר דברים מותר באסקופה ארוכה ואביי דמוקי בכרמלית היינו משום דבאסקופה ארוכה אין לחוש שיכניסם או יזרקם וא"כ במקום פטור כה"ג אפילו בשאר דברים שרי ולפ"ז מ"ש התוס' בעירובין ללישנא דעיונא ספר הוי דוקא ור"ל דבשאר דברים איכא למיחש פן יכניסם צ"ע דהא חזינן באסקופת מקום פטור לא חיישינן דלמא מעייל להו, וע"כ דוקא בכתבי קודש איכא האי חששא, ואם כונתם דטעמא דעיוני לא שייך רק בכתבי קודש וא"כ י"ל דאדרבא בשאר מילי פשיטא לן טפי דשרי דלא שייך למיגזר פן יוציאם מר"ה לרה"י וקמ"ל אפי' כתבי קדש שמקפיד על בזיונם שרי, וגם בלא"ה דברי הרמב"ם וסייעתו שפסק בפ"ט מהלכות שבת דאיירי באסקופת כרמלית וקשה הא הוא פסק דלא כבן עזאי וגם לא הביא דאיירי באסקופה ארוכה וא"כ תקשי ניחוש דלמא מעייל להו כדמקשינן התם, ובאמת הרז"ה והרא"ש פסקו כרבה דבאסקופה נדרסת עסקינן ולדידהו מיושב קו' התוס' כאן וזה ראיה לדבריהם אבל לדעת הרמב"ם שפסק כאביי קשה טובא כיון דפסק דלא כבן עזאי הי' לו לאסור גם בכרמלית וצ"ע וגם למה שהקשתי אמאי ניחוש דלמא מעייל להו הא במקום פטור לא גזרינן ואם נימא דבספרים דוקא איכא למיחש דמעייל להו וזריק להו קשה טפי דאפי' במקום פטור הי' לו להרמב"ם לאסור למאי דלא קיי"ל כבן עזאי ויש לחוש דמעייל להו וגם בחילוק שחלקתי בין ספרים לשאר ברם לענין מקום פטור עדיין לא נתקררה דעתי וכעת הדבר צריך תלמוד

בתוס' ד"ה אגוז כו' אבל הכא ממשכן ילפינן כו' עכ"ל. וקשה לפ"ז איך מייתי יין ע"ג שמן פלוגתא דריב"נ ורבנן הא הכא לא תליא בחיבור רק אם דרך להצניע כך ואם דרך להצניע גם לרבנן יתחייב, ובאמת לענ"ד נראה דודאי פשיטא לן דבעינן הנחה במקום שראוי להיות נח שם ונמצא שנגמר' ההנחה מכחו ולכן פשיטא לן נמי לעיל דבעינן הנחה ע"ג מקום ד' דעיקר דרך תשמיש במקום ד' וראוי להיות נח שם וכאן נמי תליא כיון שנח שם נמצא שהדבר שהונח ברה"י נח במקומו באותו מקום שהניחו אבל כשאין ראוי לנוח במקום שהניחו כגון אגוז ע"ג מים לא מקרי הנחה כלל שהרי הנחתו היתה במקום זה והנחה זו לא מהני ליה מידי שהרי אין ראוי לישאר שם באותו מקום וגרע טפי ממקום שפחות מד' ולכן לא דמי לספינה דמינח נייחא דלענין שבת לא מהני הנחתו רק כשראוי להיות מונח שם ובמים לא ינוח שם במקום שהניחו ובעי באגוז בכלי כיון דנח עכ"פ במקום שהניחו בכלי אזלינן בתר הכלי או לא. כן נ"ל דהכל תלוי בנח במקום שהניחו ולכן בשמן תלי' שפיר בפלוגתא דריב"נ ורבנן

גמרא מאי קמ"ל שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך כו'. לכאור' י"ל דבההיא דהי' טעון קמ"ל נמי דמהלך לאו כעומד דמי וכן ראיתי בספ"י הרגיש ג"כ בזה ונ"ל דעיקר דיוקן היינו מדנקט הי' טעון ולא נקט בפשיטות במעביר ד' אמות או נטל אוכלין ומשקין ויצא בהם לר"ה אינו חייב עד שיעמוד והוי שמעינן שפיר מהלך לאו כעומד א"ו קמ"ל נמי שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך ובהכי ניחא דפריך הא"ר יוחנן חדא זימנא והא הכא קמ"ל דבעמד מיהו חייב דעמידת גופו כהנחת חפץ דמי דהך מילתא מבעי' לן לעיל לפי' התוס' וגם עקירת גופו מוכח מהכא דכעקירת חפץ ולמ"ש ניחא דמש"ה לא ה"ל למימר הי' טעון דה"ל למימר בפשיטות יצא עם אוכלין ומשקין אינו חייב עד שיעמוד דהוי שמעינן מהלך לאו כעומד וגם עמידת גופו כהנחת חפץ מיהו לפי דברי התוס' ישנים שחילקו דבהנחה פשיטא לן טפי דכהנחת חפץ א"כ קשה הא קמ"ל הכא נמי דעקירת גופו כעקירת חפץ וא"כ הדרא קושי' לדוכתה דלמא קמ"ל דמהלך לאו כעומד דמי ואין לומר א"כ לימא בפשיטות בנטל כלים ויצא אינו חייב עד שיעמוד די"ל דאגב אורחא קמ"ל דעקירת גופו כעקירת חפץ דלא הוי שמעינן לי' מהנחה משא"כ מהא דנמלך עליהם והוציאם אפי' הנחת גופו לא שמעינן די"ל שהניחו ע"ג קרקע וצ"ל דעיקר הקושי' על הא דקמ"ל אידך מימרא דהמפנה חפצים, אמנם למאי דפרישית לעיל דף ג' ליישב קושית התוס' מלא יצא החייט דלבן עזאי פשיטא לן דעקירת גופו כעקירת חפץ דכיון דחשיב אפי' מהלך כעומד ע"ש וא"כ י"ל מתני' דלקמן כבן עזאי ולב"ע ודאי הוי עקירת גופו עקירה דאל"כ לא משכחת מוציא מרה"י לר"ה אלא ע"י הושטה והתוס' בערובין כתבו דעיקר הוצאה שלא יצא עם הכלי ללקוט וא"כ שפיר י"ל כדפרישית דליתני יצא לר"ה אינו חייב עד שיעמוד ול"ל למיתני הי' טעון ול"ל דקמ"ל נמי עקירת גופו דכיון דס"ל מהלך לאו כעומד דמי ממילא נשמע מסתם מתני' דלא יצא החייט דעקירת גופו כעקירת חפץ דמי ובפרט דר' יוחנן אמר הלכה כסת"מ, ואפשר דבאמת הא דמשני אמוראי נינהו מר משני בהאי לישנא כו' אפשר דתליא באמת דהא דאמר ר"י הלכה כסתם משנה מסיק בפא"ט דאמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן וא"כ י"ל דהאי דמתני בלישנא דאינו חייב עד שיעמוד ס"ל דלא אמר ר"י הלכה כסת"מ וא"כ י"ל דקמ"ל עקירת גופו דמסתם מתני' י"ל דאתי' כב"ע ולא קי"ל כוותי' משא"כ אידך מ"ד ס"ל לר' יוחנן הלכה כסת"מ וא"כ לא צריך לאשמועינן עקירת גופו כלל דמוכח ממתני' דלא יצא החייט וגם בפ' המצניע איכא סתמא דלא כבן עזאי ולא צריך לאשמועינן כלל רק הא דהמפנה ונכון ודוק היטב: ומ"ש בספ"י דבן עזאי לא אמר מהלך כעומד לענין עקירה נעלם ממנו באותה שעה סוגי' דאלו נערות דף ל"ב ע"ב

בתוס' ד"ה בשלמא לבן עזאי מהלך כעומד דמי קשה לר"י מה צריך כו' לימא לא אשכחן כו' דאי ידע ליפרוך נמי לבן עזאי כו' עכ"ל. כבר עלו ברעיוני להמציא סברות שונות דבזורק פשיט לן טפי דליכא הפסק הילוך אלא שמ"מ קושית התוספת במקומה דלימא לבן עזאי טעמא משום דלא אשכחן כה"ג דמחייב כיון דבזורק לא בעינן לאשכוחי כה"ג, ולכן לא ראיתי להאריך בסברות בדויות שהם ללא עזר אך לפי שתירוץ התוס' דחוק נ"ל ליישב דודאי אפי' נימא דיש לפטרו משום דלא אשכחן כה"ג דמחייב מ"מ משמע לן דס"ל דמהלך כעומד דמי דאם איתא דעיקר פלוגתייהו משום דלא אשכחן כה"ג דמחייב א"כ לבן עזאי אפילו הוציא מרה"י לכרמלית ומשם לר"ה והעביר ד' אמות בר"ה נמי פטור שהרי הי' הפסק בין עקירה להנחה במקום פטור וכמו אפי' חזר והכניס מפלטיא לחנות שלא דרך סטיו נמי פטור מטעמא דלא אשכחן וא"כ הל"ל רבותא בברייתא דב"ע פוטר אפי' חזר והכניס לחנות שלא דרך סטיו והוי ידעינן טעמא דב"ע משום דהי' הפסק בין עקירה להנחה וה"ל למיתני ובן עזאי פוטר אפי' חזר והכניס דודאי טעמא דלא אשכחן כה"ג אינו פשוט כ"כ אלא ודאי ב"ע ס"ל מהלך כעומד דמי וא"כ בחזר והכניס חייב גם לבן עזאי משום הכנסה וכיון דב"ע ע"כ ס"ל מהלך כעומד דמי ממילא דפטור במוציא לכרמלית ומשם לר"ה מה"ט גופי' כנ"ל ודוק. ועוד נ"ל דלמאי דמשמע לן דפטור משום דלא אשכחן כה"ג דמחייב והיינו משום דיש הפסק ההלוך בין עקירה להנחה מה"ט גופיה יש לפטור בעביד עקירה ברה"י והלך מרה"י לר"ה נמי איכא הפסק בין עקירה להנחה ואף דרשות יחיד מקום חיוב הוא מ"מ כיון דכבר הי' הדבר ברה"י אי מנח ליה ברה"י שם פטור וא"כ גם ברה"י גופי' שייך הפסק ההילוך בין עקירה להנחה ולא דמי למעביר ד' אמות דלא שייך הפסק הילוך כיון דמתחייב על ההעברה וכל היכא דמנח ליה הוה מקום חיוב לענין ההעברה גופי' רק שלא נשלם שיעורה