חידושי מהרא"ל על הש"ס קצז

פטור משום דבעי הנחה או דממתני' גופא מוכח לה מדלא מחייב אפשיטת יד לר"ה ש"מ דבעינן הנחה והה"ד עקירה ומשני דאתי' כר"ע וס"ל קלוטה כמי שהונחה ולא בעי הנחה כלל ובמתני' לא שייך קלוטה כמ"ש התו' מיהו בהא דמייתי רבי בנח ע"ג זיז כל שהוא לא משמע לכאורה הכי ועמ"ש לקמן, גם יש לומר דקלוטה הוי כמונח על קרקע והוי מקום ד' עמ"ש בכל זה לקמן ודוק

בתוס' ד"ה אבל יש להוכיח קצת דמושיט חייב למטה מי' כו' עכ"ל. לכאורה היה נ"ל בפשיטות דהא בהא תליא דודאי אי ילפינן זורק ממושיט וחייב אף בזורק למעלה מי' משום דיליף ממושיט א"כ כ"ש דאיכא דמושיט גופי' איכא למילף למטה מיו"ד דפשיטא דחייב דלמטה מי' הוה מקום חיוב רק אי לא ילפינן זורק ממושיט י"ל ההד"נ מושיט גופיה למטה מי' לא ילפינן מלמעלה וא"כ לא מצינן למימר למעלה מי' ד"ה חייב וילפינן זורק ממושיט דאי ילפינן אמאי פטור למטה מי' ואין לומר דקשי' להו הכי דנימא בין למטה מי' בין למעלה מי' פליגי אי ילפינן זורק ממושיט דהא ליתא דאכתי תקשי לימא ד"ה פטור וצ"ל כמ"ש מהרש"א דתקשי מתני' דידן וא"כ מה"ט נמי לא מצי למימר דפליגי בזורק ממושיט לחוד ולכ"ע קלוטה פטור דא"כ תקשי מתני'

אמנם לענ"ד נראה ליישב הסוגי' דמשני ר"ע הוא ואכתי קשה נימא מכח סברא דבעינן מקום ד' כדמקשינן נמי מכח סברא כמ"ש התוס' גם קשה קושית מהרש"א נימא למטה מי' ד"ה פטור ועוד יתר דקדוקים וליישב הכל נראה דבלא"ה צריך טעם כיון דהוצאה מלאכה גרועה היא עד שצריך תרי קראי להוצאה דעני והוצאה דעשיר וא"כ מה"ת לומר קלוטה ולכן נראה ע"פ מה דפרישית לעיל דמשמע לן שם דבעינן הנחה על מקום חשוב וכפרש"י וא"כ י"ל דהא בלא"ה תמהו התוס' לקמן ר"פ למאי דמוקי רבה דפליגי בקלוטה איך שייך לשון כיצד שתי גזוזטראות דאין ענין לזה וכן י"ל דהא דס"ל קלוטה כמי שהונחה היינו משום דרבה לא אסיק אדעתיה לומר דידו חשובה וא"כ כמו דחזינן דחייב רחמנא מושיט לידו וש"מ דלא בעינן מקום דע"ד וכיון דלא בעי מקום ד' משמע דלא בעינן הנחה כלל דאי הוה בעינן הנחה הוה בעינן נמי מקום חשוב וכיון דמצינו דלא בעינן מקום ד' משמע דלא צריך הנחה כלל ואף דלא ילפינן זורק ממושיט לענין שיתחייב בזורק מרה"י לרה"י דרך ר"ה היינו דלענין זה ילפותא הוא ואין למדין אבל לענין מה דחזינן דבמושיט א"צ הנחה גילוי מילתא בעלמא למילף מיני' לזורק ואי פליגי למטה מי' נמי שייכא פלוגתייהו אי ילפינן זורק ממושיט דר"ע יליף מיהת הא מילתא דלא בעינן מקום ד' ורבנן אדרבא לא ילפי זורק ממושיט דס"ל דוקא במושיט חייב לתוך ידו משא"כ בעלמא בעינן מקום ד' דוקא ולכן פוטרין וא"כ שפיר שייך הכיצד במושיט לפרושי טעמא דרבנן דס"ל כי היכא דלא ילפינן זורק ממושיט לענין שיתחייב מרה"י לר"ה דרך ר"ה ה"נ לענין הנחה ג"כ לא ילפינן דנימא מדלא בעי מקום ד' ש"מ נמי לקלוטה כמו שהונחה וא"ש. ומעתה י"ל דמאן דיליף זורק ממושיט פשיט' ליה בודאי דלא בעי הנחה על מקום ד' דכ"ש דלענין הא מילתא איכא למילף דגלוי מילתא בעלמא הוא וא"כ יש לומר שפיר דלהכי לא מצי רבה למימר למטה מי' ד"ה פטור דמאן דיליף זורק ממושיט ודאי ס"ל קלוטה דמוכח כן ממושיט כדפרישית ולפ"ז אין מקום להוכחת התוס' דמושיט חייב למטה מי' מדלא אמרינן למעלה מי' ד"ה חייב ולפ"ז אין מקום להוכחה זו דאם נימא דילפינן זורק ממושיט ס"ל לרבה דקלוטה נמי אמרינן וכנ"ל

ובהכי ניחא דלרבה פריך שפיר הנחה הוא דלא בעי היינו משום דהנחה מוכח ממושיט דע"כ רבה ס"ל הכי מדלא אמר למטה מי' ד"ה פטור וגם מלישנא דכיצד במתני' דהזורק וכיון דרבה ע"כ ס"ל דמוכח ממושיט להנחה א"כ י"ל דעקירה בעי וא"כ י"ל רב יוסף ס"ל דרבי ס"ל הכי מכח סברא ואפשר דס"ל כדפרישית דממושיט לא מוכח מידי ומכח סברא לא מקשי רב יוסף רק לרבה גופי' קשה וא"ש הכל ודוק

ובהכי ניחא נמי מה שהביאו התו' לקמן דבגיטין פ' הזורק אמרינן כמאן כר' ולא קאמר כר"ע היינו משום דלפי האמת דידו חשובה ולא מוכח ממושיט מידי א"כ ע"כ ר"ע ס"ל ילפינן זורק ממושיט דאל"כ לא שייך הכיצד דלא שייך בהא פלוגתא כלל ודוק היטב

ע"ב גמרא ר"ע סבר ילפינן זורק ממושיט ויש לדקדק לפמ"ש התוס' לעיל בשם הירושלמי דבמושיט בעי' שיקבלנו אחר מידו וא"כ אפילו ילפינן זורק ממושיט דיו לבא מן הדין להיות כנדון ואמאי מחייב ר"ע זורק אף שאין אחר מקבלו מידו והתוס' מייתי לה ג"כ לקמן בשמעתין בדף הסמוך והנלע"ד בזה דבלא"ה טעמא בעי במאי פליגי ר"ע ורבנן ממ"נ אי זורק הוה במשכן בכה"ג מ"ט מדרבנן ואי לא הוי מ"ט דר"ע כמ"ש התו' לכן נראה דר"ע ס"ל בלא"ה מכח סברא נמי יש לחייב מושיט מרה"י לרה"י ור"ה באמצע דלא גרע מאלו הושיט לר"ה לבד דכל שמוסיף בהושטה נתוספה המלאכה וכיון דר"ה מפסיק הוי שפיר ב' רשויות אלא דאי לא הוה משכחינן מושיט מכח סברא לא הוה מחייבינן ליה דלא אשכחן כה"ג דמחייב כדמקשינן נמי לקמן בדף הסמוך ע"ב במוציא מתנות, ועוד דהא הוא מוציא דרך למעלה מי' אבל השתא דמשכחינן כבר במושיט דחייב ממילא מחייב ג"כ בזורק ושפיר מקרי אשכחן כה"ג דמחייב וגם בזורק מרה"י לר"ה דרך למעלה מי' נמי חייב לר"ע דלא קפדינן רק שינוח במקום חיוב אח"כ אף שה"ל לזרוק למעלה מי' וא"כ לר"ע מושיט לא הוה חידוש כלל רק גילוי מילתא בעלמא דלא תימא דבשביל הפסקת ר"ה לא מחייב אי כיון שהושיט דרך למעלה מי' פטור ורבנן ס"ל דודאי מושיט הוה חידוש גמור דמה לנו בהפסקת ר"ה סוף סוף העקירה וההנחה תרווייהו ברה"י וגם הוא למעלה מי' ולכן אין ל בו אלא חידושו ובעינן דוקא כמו דהוי מושיט במשכן ולא זולת אבל לר"ע מסתבר ליה איפכא דיותר מסתבר שהוא גלוי מילתא שגם בזורק יתחייב כה"ג מדנימא חידוש הוא שחדשה תורה במושיט שיתחייב מה שאינו מתחייב בהוצאה וזריקה ומה"ט נ"ל דלר"ע אין חילוק בין גזוזטרא א' לב' אי יליף זורק ממושיט והא דמפליג לקמן היינו לרבנן דוקא כדמסיק דמושיט חייב וזורק פטור ולא ילפינן זורק ממושיט וא"כ ממילא נמי לענין דבעינן שיקבלנו אחר מידו הוא דוקא לרבנן דס"ל דלא ילפינן זורק ממושיט וא"כ מושיט הוי חדוש גמור ובעינן ממש כמו שהי' במשכן היינו שיקבלנו אחר בידו אבל לר"ע דלא הוי רק גלוי מלתא בעלמא א"כ ממילא שא"צ שיקבלנו אחר ולא בעינן דוקא כמו שהי' במשכן דאין זה אלא גלוי מילתא לחייב אף במוציא לר"ה דרך למעלה מי' א"כ ממילא נמי דלא בעינן שיקבלנו אחר מידו כנלענ"ד מוכרח ע"פ שיטת הירושלמי וע"פ זה מבואר דמאי דאמר למטה מי' ד"ה חייב דאמרי' קלוטה לר"ע לא צריך לטעמא דקלוטה דכיון דיליף זורק ממושיט ע"כ ס"ל דאין זה אלא גלוי מילתא ממילא אף בלא טעמ' דקלוטה מחייב דכ"ש דבכה"ג איכא למילף זורק ממושיט ולפ"ז הא דאמר רבה ד"ה חייב הוה מצי למימר דלכ"ע לא אמרינן קלוטה אלא דלר"ע מ"מ חייב דלא גרע ממושיט אלא דכיון דכבר אמר לרבנן דלא ס"ל קלוטה ולר"ע ודאי חייב אי ילפינן זורק ממושיט א"כ לא הוה צריך לאסוקי הא מילתא רק דבר והפוכו דרבנן ס"ל קלוטה וד"ה פטור לא מצי למימר דלר"ע חייב וא"כ מיושב ג"כ קושית התוס' דשפיר פריך הש"ס למימרא דפשיטא ליה. כ"ז לענ"ד ברור ונכון ודוק היטב. אלא דמדברי התוס' אין נראה כן ועיין בסמוך

בתוס' ד"ה דר"ע וא"ת הא ע"כ זורק כו' וי"ל דר"ע סבר דזורק דמי טפי למושיט עכ"ל. וקשה לי על דבריהם דלקמן ר"פ הזורק משמע דזריקה לא הוה במשכן כלל ואפ"ה חייב זורק מרה"י לר"ה ועכצ"ל כמ"ש מהרש"א דבזריקה אמרינן בפשיטות מה לי הוצאה ע"י הושטה מ"ל ע"י זריקה וכמ"ש גם כן בריש מכילתין בתוס' ד"ה פשט וא"כ תקשי לרבנן נמי מה לי מושיט מרה"י לרה"י דרך ר"ה או זורק

אמנם למאי דפרישית לעיל א"ש טובא דכיון דמושיט לא כתיב רק דהוה במשכן לא יהבינן ליה תולדה דדוקא להוצאה דכתיבא יהבינן תולדה וזהו טעמייהו דרבנן דלא ילפי זורק ממושיט ור"ע ס"ל דמושיט דמי לזורק לגמרי כמו הכנסה כדפרישית התם ע"ש אבל דברי התוס' דהכא צ"ע דהתו' לעיל נראה דלא נחתי לסברא שכתבתי ע"ש ועיין במ"ש לקמן עוד בזה

בתוס' ד"ה אמרינן. וק' לר"י דמאי פריך למימרא מנ"ל הא כו' עכ"ל. ולמאי דכתיבנא לעיל בריש מכלתין ליישב קושית התוס' דלא תני זורק ומושיט ומעביר ופירשתי דלא תני רק הני דאית להו תולדה דידהו בזריקה משא"כ מעביר דאין לו תולדה דגם זורק הלכה למשה מסיני הוא וא"כ ממילא אי יליף ר"ע זורק ממושיט א"כ גם מושיט יש לו תולדה כמו הכנסה וא"כ תקשי ליתני נמי מושיט ובהכי ניחא דלא מצי למימר למעלה מי' ד"ה חייב דילפינן זורק ממושיט דא"כ תקשי מתני' אמאי לא תני מושיט וע"כ דמושיט דוקא חייב ולא זורק