חידושי מהרא"ל על הש"ס קצד

דבתר גופו גרירא לענין שאינה כרשות היחיד וכדמוקמינן נמי התם ולמטה מג' חשיבא כרה"י לגמרי למ"ד אגד יד לא שמי' אגד וזה מבואר שם ותדע דודאי מ"ד אגד יד לא שמי' אגד לא פליג אדרבי דאמר לעיל ידו בתר גופו גרירא אלא פשוט דמפליג ג"כ דלעיל איירי למעלה מג' אבל למטה מג' הוי כעוקר מן הקרקע ולא שייך לומר בתר גופו גרירא וכן משמע מפיר"י שם ע"ש וראיתי שבעל המאור כ"כ שם להדי' דלמעלה גרירא בתר גופו ולמטה מג' לא גרירא בתר גופו, ולכן לא ידעתי לדברי בעל פ"י שום מקום

שוב עיינתי בפירש"י שם ומבואר מדבריו דלמ"ד אגד יד לא שמי' אגד לא אמרינן כלל בתר גופו גרירא וא"כ ממילא דברי רש"י לעיל נכונים דלא מצי למיגרס ידו בתר גופו גרירא דאי קיי"ל אגד יד לא שמי' אגד צ"ל דלא גרירא בתר גופו וע"כ הטעם משום דידו לא נייח ע"ג קרקע דלהכי לא חשיבא כרה"י אלא דבידו וגופו ברשות אחד שפיר ידו כגופו ומהני עקירת גופו גם לידו כדפרישית לעיל ועיין מ"ש עוד בשמעתין

בתוס' ד"ה מהו כגון שהוציא כו' ולא הוי כרמלית אלא לענין רשות שהגוף שם כו' עכ"ל. לפמ"ש התו' לקמן דהכא טעמא דהוי ככרמלית משום קנסא הואיל ועביד איסורא א"כ ממילא דלא דמי להא דעומד אדם דשם ליכא איסורא כלל אבל הכא התחיל באיסור אלא דקאי לגירסא דמי אסרוה משמע שנראה להם לחכמים לגזור בלא"ה שתהא ככרמלית וא"כ צריך לחלק בין ההוא דעומד אדם כו' מיהו הא גופ' טעמא בעי דהכא חשבינן לפטור אבל אסור מאן דעביד העקירה וברשות רבים יכול לטלטל פחות מד' אמות אפי' לכתחילה וע"כ צריך לחלק דבשתי רשויות החמירו טפי מיהו איכא למימר בלא"ה דהכא שאין חסר לו רק ההנחה פטור אבל אסור אבל התם כל שהוא פחות מד' אמות לאו כלום עבד והא דאסור ליתן לו בפנים היינו משום דמסתמא ע"מ להוציאו נותן לו ועביד העקירה ועי' בסמוך

בד"ה מי קנסוה כו' ושמא הא דעבדוה ככרמלית נמי הוי קנסא כו' עכ"ל. לפ"ז צ"ל דמבעי' אי קנסוה דתהוי ככרמלית ויהא אסו' אפי' בשוגג או שלא קנסוה דלהוי ככרמלית ומ"מ במזיד דעביד איסור' יש לקנסו כדלקמן והיינו מקנסא בעלמ' אבל אי ככרמלית דמיא לא חילקו חכמים כלל בין שוגג למזיד מיהו זהו דחוק דכיון דגם עיקר מילתא דשויוה ככרמלית היינו קנסא א"כ גם בדין כרמלית איכא לפלוגי נמי בין שוגג למזיד כדאמרינן היכא דלאו ככרמלית דמי' ולענ"ד אפש' דודאי אביי לשיטתי' לא אשכח טעמא דלשוי' ככרמלית אם לא משום קנס דבלא"ה מהיכא תיתי שתהא ככרמלית מיהו לדידן דקי"ל כרבא שפיר מצינו טעם כעיקר למחשבי' ככרמלית והוא דאביי ורבא נחלקו בפרק המצניע במוציא פירות בידו דרבא ס"ל דחייב דאגד יד לא שמי' אגד ואביי ס"ל אגד יד שמי' אגד וא"כ י"ל ודאי לרבא דס"ל אגד יד [לא] שמי' אגד ומוקי מתני' למעלה מג' א"כ בהושיט ידו למטה מג' חייב על הוצאה וגם כשיכניס נמי איכא חיוב חטאת מן התורה כיון דאגד יד לא שמי' אגד ואסור להחזירה מן התורה וא"כ מה"ט גופי' יש לגזור למעלה מג' אטו למטה מג' ולישויה כרמלית כיון דלמטה מג' אסור להחזירה מן התורה משא"כ לאביי לשיטתיה דס"ל אגד יד שמי' אגד וא"כ ליכא שום אנפא שיתחייב בחזרת ידו ואין לומר שיהא ככרמלית רק מטעם קנסא ולכן אביי מפרש טעמא משום קנסא משא"כ לדידן דקי"ל כרבא יש לגזור שתהא ככרמלית אף בלי קנסא וא"כ יש לומר הך איבעית אימא דמסיק דמבעוד יום לא קנסוה אי לא ככרמלית דמי היינו לדידן דקי"ל כרבא משא"כ לאביי אי מבעוד יום לא קנסו ע"כ אפי' אי ככרמלית דמי' משחשיכה מבעוד יום לאו ככרמלית דמיא והא דמסיק דלאו ככרמלית דמיא ההוא אוקימתא לדידן דקי"ל כרבא ואמרינן אגד יד לא שמי' אגד וי"ל דקנסא איכא ומ"מ לא ככרמלית דמי ואתי שפיר ודוק

בגמרא ת"ש כו' תני חדא אסור להחזירה כו', ויש לדקדק שמא דכ"ע לאו ככרמלית דמי אלא דהא דתני אסור להחזירה היינו למטה מג' דלאביי אף דס"ל אגד יד שמי' אגד מ"מ פטור אבל איסור איכא דכל פטורי דשבת פטור אבל אסור והא דתני מותר להחזיר' היינו למעלה מג' דלא נח כלל מיהו לרבא א"ש דמשמע אסור להחזירה איסורא בעלמא איכא ולמטה מג' אפי' חיוב חטאת נמי איכא דהוי כמו נח וגם הוא פשיטא אבל לאביי שפיר י"ל כדפרישית ולמאי דפרישית א"ש דעיקר הפשיטות לדידן דקי"ל כרבא אבל לאביי י"ל בלא"ה כ"ע לאו ככרמלית דמיא ולמטה מג' אסור משום שבות כיון דכמונח על הקרקע דמי ולאביי דחי נמי די"ל נמי איפכא דכ"ע ככרמלית דמיא ובזה מיושב מה שדייק מהר"ם לובלין דאי כ"ע ככרמלית דמיא אכתי תקשי ליה לאביי דליפשוט ולפ"ז א"ש דודאי לאביי פשיטא דאיכא למימר נמי איפכא רק דהש"ס לא חש לפרושי רק למאי דקי"ל כרבא ודוק עי' בסמוך

בתוס' ד"ה כאן וא"ת למעלה מי' לכתחילה נמי כו' עכ"ל. לפמ"ש התוס' לעיל דהא דעבדוה ככרמלית היינו מטעם קנסא א"כ י"ל איפכא בהוציאה למעלה מי' דלא עביד איסורא בהוצאה שרי להחזירה אפי' דרך מטה מי' כיון דלא עביד איסורא אינה ככרמלית

גמרא אבע"א לעולם לא תפשוט כאן בשוגג כאן במזיד. התמיה מבוארת דאכתי תפשוט מדלא משני איפכא ורשב"א בתו' נדחק להעמיד הגירסא כמבואר למעיין. ואכתוב הנלע"ד בזה והוא דבלא"ה יש מקום דקדוק דמייתי התירו כו' קודם שיבא לידי חיוב חטאת וזה אינו כמסקנת רב אשי לקמן ולכן אפשר לומר דקאי דוקא לשנוי' דרב שילא דמסיק התירו לאחרים והיינו משום דס"ל דזה מיקרי איסור' זוטא ולכן כמו שהוא מותר לעשותה גם לאחר מותר עי' בתו' לקמן ועפ"ז נבאר והוא דלכאורה יש לדקדק עוד דאפילו תימא דס"ל דלא התירוה מ"מ אין להם ראי' ע"ז ואכתי הוי מצי לשנויי נמי עכ"פ בדרך דחי' די"ל משחשכה התירוה ומבעוד יום לא דהא עכ"פ איכא סברא נכונה להתיר שלא יבא לידי חיוב חטאת לכן נראה דהש"ס משמע ליה דיש לפשוט ממתני' לכאורה דבפשט ידו לחוץ ונטל מתוכה שניהם פטורין ולעיל אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור וא"כ משמע דזה הנוטל מידו נמי איסורא עביד וא"כ אם נימא דהתירוה שלא יבא לידי חיוב הוא הדין דיש להתיר לאחר שיטלנו מידו שלא יבא לידי חיוב חטאת דס"ל דיותר יש להתיר לזה שיטלנו מידו משנתיר שיחזיר לידו אי חשיבא ככרמלית דעכ"פ בזה יש לקנסו שיצטרך לבקש מאחר שיטלנו מידו משיחזיר הוא ידו בעצמו דכל מה דאפשר למיקנסי' ודאי ראוי לקנסו אם קנסינן לי' ומ"מ לא יבא לידי איסור דבקל ימצא מי שיקחנו מידו אע"כ דלא קנסוה כלל והוא עצמו שרי להחזירה וא"כ ממילא דהנוטל ממנו אסור ובפרט די"ל במתני' שעשה כן ליתן לעני הוה כאילו בא לו האיסור ע"י העני ואפשר דאפי' לרב אשי שרי ליה למעבד איסורא זוטא דלא ליעבד הבע"ה על ידו איסורא רבה כיון שבא לו האיסור בגרמתו אלא ע"כ דלא התירו כלל שלא יבא לידי איסור חטאת דלא איכפת לן בהא כלל ולהכי לא מצי לשנויי רק דמשחשכה קנסוה רבנן ולא איפכא וכיון דס"ל במתני' ע"כ מוכח דלא התירו א"כ גם בעי' דרב ביבי תפשוט ולאו מכח מה דס"ל הכי מדלא שני איפכא רק כך הסגנון בש"ס מדלא תירצו הכי דמשחשכה לא קנסוה כיון דאיכא סברא למימר הכי ואפילו אינן סוברין כן מ"מ איכא למימר נמי איפכא בדרך דחי' דלעולם ככרמלית דמי ומ"מ משחשכה מוכרח להתיר לו שלא יבא לידי חטאת אע"כ דס"ל לרבנן דלא משני הכי דבמתני' משמע פטור אבל אסור ומוכח ממתניתין דלא התירו ואם כן תפשוט בעיא דרב ביבי ממתניתין דבהא לא יפלוג רב ביבי שיסבור מאי דמשמע להו מפשטא דמתניתין דאיכא איסור לנוטל מידו ומזה הוכיחו דע"כ לא התירו ובודאי אין לחלוק על מאי דמשמע להו פשטא דמתני' דכיון דפטור אבל אסור ע"כ לא התירו וא"כ עיקר מה דקאמר תפשוט היינו ממתני' ולא מסברת בני ישיבה דבני ישיבה ודאי ס"ל דלא התירוה רק דאין סברא לחלק דבמתני' יהא פטור ומותר לזה שנוטל מידו שלא יבא לידי חיוב חטאת וע"ז משני לעולם לא תפשוט והיינו ממתני' אלא דרב ביבי ס"ל דמתני' בשוגג וברייתות מיתרצי בלא"ה כאן בשוגג כאן במזיד ולא ס"ל כהני רבנן דמשמע להו דגם בשוגג אסור מוכח שפיר ממתני' דלא התירוה אבל רב ביבי ס"ל בשוגג שרי להחזירה ואתי שפיר הברייתות כפשוטן ובמתני' שפיר איכא פטור אבל אסור דבשוגג מותר להחזירה אבל אי הוה אסור להחזירה באמת הוי לן למישרי טפי שאחר יטלנו מידו דלא עביד רק טלטול בעלמא כיון שכבר ידו ברה"ר משנתיר לו החזרה

עוד י"ל דהא בלא"ה פרש"י דלא דמי דהתם ע"כ יבא לידי חיוב חטאת משא"כ אם לישדינהו הי' חייב מיתה אלא דהש"ס משמע דלא ס"ל הך סברא וצ"ל כמ"ש הר"ן דגם הכא אתי לידי חיוב חטאת