חידושי מהרא"ל על הש"ס קצ

אלא מיהו כיון דמשכחינן ב' שהן ארבע בשבת דהיינו אב ותולדה דידי' ודאי יש לו לתנא לשנות כדתני בשבועות וידיעות ונגעים אלא דהוי לי' למיתני כי התם ב' שהן ד' דהיינו ב' אבות וב' תולדות והכא בעיקר שבת ליתני ג"כ הדומין להם הפטורין דרבנן ובפרט דמתני' באמת איכא ספי פטורי דתרתי סרי הוה כדמפרש וא"כ יותר ניחא למיתני ב' שהן ארבע ותו לא ולא לשתף פטורי דרבנן בשל תורה כנ"ל כוונת התוס' והוא נכון ומסיק רב פפא דמ"מ הכא בעיקר שבת אגב אורחא מעייל גם פטורי דרבנן בחושבנא ושייך התם ב' שהן ד' כיון דעכ"פ נזכר במשנתינו הד' חיובים

בד"ה והא יציאות קתני כו' בעני וכן בעשיר לפי' ריב"א עכ"ל. דאילו לפרש"י ליכא בעני שום הוצאה שתהא בכלל פטורי דאתי לידי חיוב חטאת דלפרש"י פטורי דאתי לידי חיוב חטאת הם הנתינות ובעני ב' הנתינות הם להכנסות ועיין מהרש"א ולפי' רש"י בעשיר איכא הוצאה א' חיובא וב' הוצאות דמייתי לידי חיוב חטאת והכנסה א' דמייתי לידי חיוב חטאת ובעני איפכא ג' הכנסות והוצאה אחת כמו שכתוב התוס' לקמן

אלא דמ"מ פירושם דחוק ורחוק והוא כבורח מן הרמץ אל האש דלישנא דיציאות אינו אלא דקדוק לשון בעלמא עד שהוצרך לומר לזה דיקא נמי וכמו שאפרש ואם הי' מפרש כפי' זה כל הכנסות שנזכרו במשנה אין להם ענין כאן ואין זה כונת הש"ס לקמן בדיקא נמי דמפרש הכנסה לאלתר דבלא"ה אינו עולה על הדעת כלל שיהי' כל הכנסות הן חיובי ופטורי לא יהי' להם ענין בשתים שהן ארבע

והנלע"ד בזה דודאי במשנתינו לא קשיא לן כלל די"ל דיציאות דקתני לא קאי אמניינא כלל רק דיציאות נקט לישנא דקרא אל יצא ולפי מ"ש לעיל ב' יציאות כתיב בקרא קרא דאל יצא וקרא דויעבירו וא"כ י"ל ה"ק יציאות דכתיבי בשבת נוכל ללמוד מהן ב' שהן ד' בפנים וב' שהן ד' בחוץ והיינו ב' חיובים וב' פטורים בכל א' ולא צריך שיהיו הוצאות דוקא דלא נחית תנא כלל לפרש כמה הם יציאות ולא נקט אלא דמיציאות דכתיבי בשבת נוכל ללמוד ב' חיובי וב' פטורי הן בפנים הן בחוץ משא"כ התם דלא תני פטורי רק כולהו לחיובא וב' אבות וב' תולדות א"כ ע"כ שתים קאי נמי איציאות דכתיבי דהא השתים אינם אבות רק בשביל דכתיבי דהא אין שום חילוק בין הוצאה דעני להוצאה דעשיר ובין ההכנסות רק משום דהני דכתיבי קרי להו אבות וכיון דקאי אשתים שהן כתובים בתורה והכתובים בתורה הן יציאות א"כ משמע שהן ד' ג"כ יציאות וגם דומיא דאינך דתני התם במתני' בשבועות וידיעות ונגעים שהד' כולהו מקריין שבועות וידיעות ונגעים ולכן פריך שפיר והא יציאות קתני ומשני רב אשי דתנא קרי בפשיטות להכנסה הוצאה ורבינא מסיק מתני' נמי דיקא דקתני יציאות ומפרש הכנסות לאלתר ואם איתא דבלשון יציאות אינו נכלל הכנסות וע"כ קאי אלשון הוצאות שנזכר בפסוק א"כ מעיקרא ה"ל לפרושי הוצאה שהוא בעיקר לישנא דקרא שאנו למדין ממנה הכנסה אלא ודאי לא קאי תנא אקרא כלל רק מפרש לדיני שבת ופירושא דיציאות היינו נמי הכנסות והוי שפיר ב' יציאות שהן ד' כולהו יציאות ולכן שפיר נקט להכנסה ברישא דיציאה זו אינה פשוטה כ"כ ונקט לא זו אף זו כדפרישית במשנתינו ומיושב קושית התוס' בד"ה וקמפרש. כן נלע"ד ברור בפירושא דשמעתין

בתוס' ד"ה מי לא כו' ובפ"ק דשבועות כו' וא"ת כו' עכ"ל. נראה דבלא"ה לא הוי מצי התוס' לאקשויי מ"ש דתני הכנסה די"ל דהכנסה דדמיא ממש להוצאה הוי כמו אב אלא דמ"מ אינן ארבעים ממש כיון דהכנסה עיקרה משום דדמיא להוצאה וא"כ מוכרח התנא לשנות הכנסה כיון דבאמת היא כמו אב ממש ואין לומר מנ"ל לרב אשי זאת די"ל דרב אשי דייק מדנקט מ' חסר א' ולא נקט ל"ט ע"כ לומר שגם הכנסה היא אב דמ"ל אפוקי ומ"ל עיולי אלא דמ"מ מ' ממש לא הוי אבל השתא דפריך בשבועות מנ"ל ולא משנינן דדייק ממ' חסר א' ש"מ דאין זה דיוק דאין סברא לחשוב הכנסה באב הקשו שפיר. ובאמת נ"ל דלפמ"ש לעיל א"ש טובא דנקט הכנסה שדומה ממש לאב ואין חילוק בין הכנסה להוצאה בשום דבר דהא אבות דנקט מכלל דאיכא תולדות ותולדה דהוצאה היא זריקה והיא ג"כ תולדה להכנסה וגם הכנסה הוי במשכן משא"כ מושיט שאין לו תולדה וכמו כן זורק ומעביר דלית להו שום תולדה וא"כ לא דמו לאבות כלל ולהכי לא כייל התנא בלישני' רק הכנסה שדומה לאב לגמרי ולכן נקט נמי לישנא דמ' חסר א' לפי שההכנס' בסוג אבות היא שיש לה תולדה ג"כ ובשבועות דפריך ואימא דמפיק כו' לא קשיא דלשני למה נקט מ' חסר א' דמ"מ ממילא כיון דגם בהכנסה הדין כן לא הוצרך לפרש כלל ונכון וברור ודוק

בתוס' ד"ה רשויות וקשה לריב"א כו' שתים שתים ל"ל עכ"ל. אע"ג דהתוס' כתבו לעיל דלא קשי' לן אמשנתינו כלל מ"מ לפי האמת דדייק ממתני' נמי דהכנסה הוצאה קרי ליה א"כ קאי גם אמתני' דידן וגם לפי האמת ודאי לא מסתבר כלל דקאי אהוצאות לחוד כדפרישית לעיל

בגמרא א"ל רב מתנא לאביי כו' תרתי סרי הויין כבר כתבתי לעיל במשנה דקשה לפרש"י בשבועות שפירש ב' שהן ד' בפנים היינו הכנסות והוצאות א"כ מאי פריך תרתי סרי הויין לימא דלא חשיב רק הוצאות של חיוב שהן שתים ושתי הוצאות של פטור וכמו כן בהכנסות שתים של חיוב וב' של פטור ולא איירי כלל בחיובי דרמיין אקרקפתא דגברי ולפמ"ש לעיל במשנה צ"ל דאביי לא ס"ל כתירוץ רבא לקמן דידו של אדם כו'

דף ג' ע"א בתוס' ד"ה בבא דרישא פטור וא"ת כו' עכ"ל והרא"ש הקשה על דברי התו' די"ל דמתני' לא איירי אלא באיסור שבה ולא באיסור לפני עור ולכאורה הי' נ"ל דעיקר קושית התו' אקושית הש"ס ומי איכא בכולי שבת פטור ומותר האמר שמואל כו' ומאי קושיא דהא איכא למימר דשמואל לא חשיב רק אותן שאין בהם דררא דאיסורא כלל משא"כ הני דאין בהם היתר גמור דאיכא מיהת איסורא דלפני עור לא קחשיב ושפיר הקשו התו' ותירצו דבחפץ של נכרי איכא פטור ומותר וא"כ פריך שפיר אשמואל דמשכחת נמי במתני' פטור ומותר גמור ומה שהקשה הרא"ש על התו' כיון דטעמא משום חשדא מה לי חפץ של א"י או של ישראל לענ"ד אפשר דהתו' לא ס"ל כלל הטעם משום חשדא רק דבחפץ של ישראל אסור דהוי כנותן לו ע"מ להוציאו ואמירה לא"י שבות בדבר שהוא של ישראל ואף שעכשיו נותנו לא"י מ"מ כיון דמעיקרא של ישראל שפיר הוה כמוציא בשביל ישראל משא"כ בחפץ של א"י לגמרי וכ"ש לפמ"ש המ"מ בסוף הלכות שכירות דגם לענין שבת לא הוה אמירה לנכרי שבית רק במלאכת ישראל אבל לא במלאכת הא"י ואפשר דהתו' והרא"ש לשיטתייהו אזלי דהתו' ס"ל בפ' הפועלים דף נ' דאפילו במידי דאסור לישראל לעשות שרי לומר לא"י לעשותו בשלו משא"כ הרא"ש דס"ל בדבר האסור לישראל אפילו בשל א"י אסור לומר לו לעשותו, ולכן ס"ל הכא לאסור אפילו נימא הטעם דדמי לאומר לנכרי ומ"מ מלשון הרא"ש גופי' משמע דוקא באומר הילך בשר ובשל לך דהבשר מיהו של ישראל אבל אם אמר בשל לך בשר שלך אפילו בשבת ליכא איסורא כיון שאין לישראל שום חלק וכ משמע בבעי' דהתם דדוקא באומר לו חסום פרתי שהפרה של ישראל וא"כ א"ש דברי התוס' דהכא לכ"ע דבחפץ של א"י ליכא איסורא כלל דאפילו לכתחלה שרי לומר לו שיוציאו א"כ כ"ש דליכא איסורא במה שתופס בידו ומניחו ליטלו מידו וכן משמע פשט לשון התו' שהביאו הרא"ש והר"ן שכתבו דבחפץ של א"י שאפילו מכניס ומוציא כל היום אין איסור והיינו כדפרישית דאין הטעם משום חשדא רק דדמי לאמירה לנכרי, וגם הרא"ש משמע שאינו חולק על התו' בדין וכן משמע לקמן דבנטל א"י ויצא אין נזקקין לו ומשמע אפילו יש ביד הישראל למחות ואם הטעם משום חשדא אמאי לא ימחה לכתחילה שלא יבא לידי חשדא אלא ודאי עיקר הטעם דהוי כאומר לא"י שיוציאו ולכן בנותן לפניו מזונות דלכתחילה אין כונתו שיוציא דוקא גם בנטלו והוציאו אין נזקקין לו כן נלענ"ד ברור לדעת התוספות והר"ן שהביאם משמע דפשיטא לי הכי אפי בלא ראיה סבירא ליה כדברי התוספות ועיין ש"ך יו"ד סימן רכ"ז ס"ד

ומ"מ נ"ל ליישב מה שהקשתי על הרא"ש דמאי מקשה הש"ס מדשמואל הא לא דמי להני תלת וכן קשה על הר"ן אך נ"ל דגם לדברי הרא"ש לא שייך איסורא בחפץ של נכרי רק בהוצאה דכשמוציאו מרשותו של ישראל אסור דנראה כנותן לו ע"מ להוציאו וא"כ הישראל מחויב למחות שלא יוציאנו מרשותו כלל וכ"ש שאסור לו להניחו תוך ידו שיוציאנו הנכרי מידו דאדרבה מחוייב למחות בנכרי שלא יוציאנו כלל משא"כ בהכנסה שמכניס הא"י לרשותו של ישראל מרשות הרבים ליכא שום מראי' עין דממה שהא"י מכניס הכלי ליכא חשדא דמסקו אדעתיהו דשל נכרי הוא ואפי' יהי' חשדא גם בזה גם כשלא יקבלנו הישראל בידו