חידושי מהרא"ל על הש"ס קפט

להוצאה גם מרשות לרשות יחיד אחר ג"כ דמי להוצאה אלא ודאי בהוצא' לא ילפינן תולדה אף דהוי במשכן רק כיון דכתיבא בקרא שפיר יש לחושבה אב וילפינן שפיר תולדה מינה והיינו דפריך פרק הזורק מכדי זריקה תולדה דהוצאה דבלא"ה לא קשיא לן אהוצאה די"ל משום דהוי במשכן אבל אזריקה דתולדה היא ולא הוי במשכן קשיא לן דמשום דהוי הוצאה במשכן אין להוליד ממנה תולדה כיון דמלאכה גרועה ולפי זה איכא למימר דתרתי בעינן דמכח סברא לא הוי יהבינן תולדה להוצאה כיון דמלאכה גרועה היא וגם מקרא לחוד נמי לא הוי יהבינן תולדה להוצאה כיון דמלאכה גרועה היא אבל השתא דהוצאה הוי במשכן ופשיט' לן דמאי דהוי במשכן וודאי הוי מלאכה כדאמרינן הם הוציאו אתם אל תוציאו כו' וא"כ ע"כ קרא לא אתי רק להורות שהוא אב ושפיר מוכרח להביא לה תולדה דעיקר קרא דכתיב למחשבה אב אתי ולכן בעי נמי בהכנסה סברא דנלמוד מינה הכנסה בזריקה וא"כ א"ש ודאי אי זריקה הוי במשכן שפיר הוי מלאכה ובהכי ניחא דמעביר ומושיט וזורק ד' אמות כולהו תולדות חשיבי היינו משום דלא חשיב רק מה שיש לו תולדה משא"כ הנהו אף דאתיין מהלכתא מ"מ כיון דהלכתא צריך לגופו לית להו תולדה ובזה א"ש הגירסא ממאי דבשבת קאי דודאי עיקר דיוקו מויעבירו כיון דכתיב קרא לאיסור' וגם הוי במשכן וא"כ קרא למה לי וע"כ קרא אתי למיחשבה מלאכה חשובה לאסור הדומה לה ומוכח תולדה בזה וא"כ לא שמעינן לה מפשטא דקרא מדקרי לה מלאכה דהא הוצאה ידעינן בלא"ה דהוי מלאכה כיון דהוי במשכן רק דדייקינן מדאיצטרך קרא ש"מ שבא להורות שמלאכה חשובה היא וא"כ ממילא ליכא למימר בשבת משום דשלימא מלאכה דבשבת בלא"ה לא הוצרך להכריז שבלא"ה לא יביאו דהוצאה ודאי אסורה ולא צריך קרא רק לאסור דומה לה וכדפרישית לעיל ובזו יבואו כל הסוגיות על מכונן וא"צ לדחוק כמ"ש התוס'. הנלע"ד כתבתי ודוק היטב ועיין בסמוך

בד"ה שביעית כו' וא"ת ליתני מושיט ומעביר כו'. למאי דפרישית בסמיך א"ש דלא תני שתים שהן ד' רק איתן שדומין לגמרי לאבות והיינו הכנסה דאיכא סברא דמ"ל אפוקי מ"ל עיולי וא"כ כי היכא דבהוצאה מייתינן נמי לתולדה הה"ד נמי להכנסה אע"ג דתולדה היא מ"מ דדמי ממש להוצאה גם התולדה דהכנסה דהיינו זורק מר"ה לרה"י נמי חייב וא"כ דמי ממש לאב משא"כ מעביר ומושיט שאין לו שום תולדה רק במושיט מה דהוי במשכן ממש והיינו כדפרישית בסמוך דאמאי דהוי במשכן ממש ממילא חייב ולכן בזו כנגד זו פטור דלא יהבינן תולדה למלאכה גרועה ולהכי לא תני אלא הוצאה והכנסה דיש לה ג"כ התולדה שיש להוצאה וזהו עיקר הרבותא דההכנסה שוה להוצאה בכל אבל אינך שאין להם תולדות לא קחשיב וא"ש ודוק ועמ"ש בסמוך בע"ה לפרושי שמעתין לקמן

ע"ב גמרא מ"ש הכא דתני ב' שהן ד' בפנים כו'. בספ"י תמה מעיקרא מאי ס"ד לאקשויי ליחשב התם פטורי דרבנן בפרט דהתם דומיא דמראות נגעים קתני ודחק בזה כמבואר למעיין. אמנם למאי דפרישית לעיל מסברא דנפשאי א"ש טובא דהכא במתני' דידן דנקט הני דוקא היינו משום דהני חשיבי כמו אבות שיש להם תולדה ג"כ דגם בזריקה מחייב כה"ג אע"ג דלא הוי במשכן וגם ליכא הל"מ מסיני ע"ז וא"כ ממילא שייכין אפילו מן התורה ב' שהן ארבע על ידי זריקה בכל א' וא' אלא דתנא דידן לא חש לפרשם כיון דמוכחי כבר ממתני' דהזורק לקמן ולכן ניחא ליה טפי לפרושי דמשכחת לה בהו ב' לפטורא שהן פטורין אבל אסור וא"כ אי ניתני התם ב' שהן ד' נמי הוי מתפרש שפיר כולא לחיובא אזריקה אלא דתנא דידן לא הוצרך לפרש אזריקה דכבר נשמע מפרק הזורק ובפרט לפמ"ש לעיל בלשון התוס' דמדלא נקט העומד ברה"י וזרק משמע דומיא דמתניתין דאיירי כשהוא ברה"ר והכניס ידו לפנים וזרק וא"כ שפיר הוי מצינן למתניהו והוי מפרשינן לחיובא אזריקה ובמתני' דידן נמי ס"ד דלא מסתבר לפרושי שתים לפטורי דשתים שהן ד' בלא"ה משמע דהד' כולהו מדאורייתא אלא דסמך אמתניתין דהזורק ואגב תני נמי פטורא דרבנן דדמו ג"כ לאותן של תורה דלא מסתבר לחלק בין שתים שהן ד' דהכא לב' שהן ד' דשבועות דהא בשבועות לא תני לה רק אגב דתני לה בשבת ואם כן משמע ליה דפי' א' להם רק דתנא דמתני' לא חש לפרש אותן שהן מן התורה כיון דנשמע ממתניתין דהזורק וא"כ שפיר שייך התם ב' שהן ד' בפנים וגם בחוץ ומשני דתולדות לא תני כלל ופריך חיובא מאי ניהו כו' ומסיק ר"פ דודאי בעיקר שבת שייך למיתני נמי פטורי דרבנן לפי שבא להורות לנו הדין שגם אלו אסורין מדרבנן אבל התם דלאו עיקר שבת לא שייך למחשב כל הני שהן דרבנן אבל הכא שפיר י"ל שהן ד' היינו איסורין דלענין איסור כולהו שוה

בפרש"י ד"ה מהן לחיוב כו' הרי כאן פטור שני של הוצאה ובספרי הש"ס דפוס פפד"מ הובא נוסחאות הוצאה של עני ובספ"י האריך בדבר שגם לפי נוסחותינו כיון רש"י לפרש כאן כמ"ש ריב"א לקמן ואין דבריו נכונים דודאי לשון רש"י דילמא אתו למיעבד משמע כפירושו לקמן דקאי על בעל הבית ולהכי חשיב ליה לקמן פטורי דאתו לידי חיוב חטאת והיינו משום שב"ה כבר התחיל לעשות עקירה שעל ידו יצא הדבר לר"ה וגזרינן דילמא אתו למיעביד נמי הנחה ברה"ר משא"כ לפירוש ריב"א הל"ל בעני דילמא אתי למעביד בעקירה ג"כ ומה לנו לדחוק ולהפך דברי אלקים חיים אכן התו' נראה שהי' להם גירס' בפרש"י שכ"כ מפורש ואולי חדא מהדורא קמא הוא וכן מצינו בספר אסיפת (זקנים) כמה (פעמים) ברש"י מהדורא קמא ונאמנים עלינו דברי רבותינו בעלי התו' ומ"מ יש לישב אף לפי דבריהם דניהו דלקמן גבי פטורי דאתי לידי חיוב חטאת פשטן של דברים כדברי רש"י ולא קשי' ליה ממ"ש התו' דקחשיב לבעל הבית ג' יציאות והכנסה א' ולעני כו' דלפי האמת אין חילוק בין הוצאה להכנסה דתנא הוצאה הכנסה קרי לה וכיון דבכל חד איכא ב' שהן ד' לא איכפת לן איך שיהי' שאין הפרש בין הוצאה להכנסה אבל הכא דלא חשיב אלא יציאות לחוד ונקט ב' שהן ארבע משמע ודאי שכל אחת יש לה תולדה דומיא דאינך דתני התם טובא אף דלא נימא כולהו לחיובא מ"מ איכא עכ"פ שהשתים יש לכל אחת תולדה בפ"ע דבלא"ה לא שייך כלל שתים שהן ד' דגם בשבועות אף דלא נימא כולהו לחיובא מ"מ כל אב יש לו תולדה וא"כ בהך ס"ד דלא חשיב רק יציאות לחוד אם נימא כפרש"י לקמן הוצאה דבעה"ב יש לה ב' תולדות היינו הוצאתו לחוץ ונטל העני מתוכה וגם בפשיטות יד העני לפנים ונתן בע"ה לתוכה דזהו מיקרי הוצאה לבעה"ב לפרש"י לקמן כיון דצורך הוצאה אבל לעני אין שום הוצאה לפטור דבפשט בע"ה ידו לחוץ ונתן העני לתוכה זה אינו בכלל הוצאה מאחר שהוא צורך הכנסה והכנסה לא חשיב דתולדות לא קחשיב וא"כ אין כאן פטור הוצא' לעני כלל לכן הוכרח רש"י לפ' דחשיב פטור הוצאה של עני והיינו מה שהוציא על ידי מה שנתן בעה"ב לתוכה ושפיר איכא תולדה לעני, וזהו נכון וברור ליישב פירש"י כפי הנוסחא שהעידו עליה התוס' וגם בלא"ה בפרש"י שלפנינו הביא ג"כ פי' רבותיו שהוא כפי' ריב"א וע"כ התוס' הי' להם גירסא אחרת

בתוס' ד"ה התם דלאו עיקר שבת חיובי תני כו' לא הוי צ"ל משום דלאו עיקר שבת עכ"ל. למאי דפרישית לעיל אתי שפיר טובא דודאי אפילו אי הוי נקט ב' שהן ד' בפנים כו' בחוץ לא הוי קשי' לן דכולהו לחיובא בעינן דהוי מפרשינן להו שפיר אתולדה דידהו דהיינו זריקה כמו בכל אינך דהוי אבות ותולדות דידהו אלא משום התם לאו עיקר שבת ולא תני להו אלא אגב אורחא דתני לה הכא ב' שהן ד' גבי עיקר שבת וכיון דהכא מפרשינן להו דהיינו חיובי ופטורי ולא נחית תנא דידן כלל לאשמועינן תולדות דידהו וניחא לי' טפי לאשמועינן חיובא דרבנן דזריקה שמעינן לה כבר מפרק הזורק (ולהכי ס"ד דהתם ודאי פירושו כמו הכא דכיון דלאו עיקר שבת ולא תני להו אלא אגב דתני להו בדוכתי ולהכי משמע ליה שאין לחלק בפירושם כמו כאן כן י"ל התם) וא"כ ממילא דהתם דלאו עיקר שבת לא שייך למיתני ב' שהן ד' בפנים ובחוץ כיון דבעיקר שבת לא תני כלהו לחיובא וא"כ התם דלאו עיקר שבת לא שייך למיתני אלא חיובי שנזכרים במשנה דעיקר שבת לא שישנה התנא שיהא הלשון שוה והפירוש יהי' מחולק דכיון דהכא לא נחית תנא דידן לאתנוייהו התם כיון דלאו עיקר שבת לא נקט רק חיובי דמתני' ולא פטורי דודאי פטורי אין מקום לשנות שם. כנ"ל ודוק ועיין בסמוך

בא"ד וגם המקשה לא הקשה דליתני התם כו' ב' שהן ד' ותו לא עכ"ל. עיין בספ"י שכתב בשם מהרש"א שהוא גליון ולי נראה ברור כוונת התו' שהוקשה להם ג"כ קושיא הנ"ל ומפרשי' כיון דהת לאו עיקר שבת ע"כ פירושו כמו בדוכתה כיון דהתם לא תני ליה אלא אגב הכא והכא פי' השתים הם אב ותולדה דידי' והתם ע"כ פי' השתים שתי אבות לבד ולא שייך למיתני התם אגב הכא כיון שאין הפי' שוה