חידושי מהרא"ל על הש"ס קפו

לן רק מקרא דויעבירו כיון דקרוי מלאכה כדאיתא בקרא איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש אלא דבפ' הזורק פרכינן ממאי דבשבת קאי דילמא בחול קאי ומשום דשלימא לה מלאכה והתוס' הקשו על גרסא זו דאפי' אי לא איירי בשבת מ"מ מוכח מדקרי ליה מלאכה וגם העולם מקשין ל"ל בחול קאי הא אפי' אי איירי בשבת נמי מצינן למימר משום דשלימא לה עבידתא, ומה שאמרתי בזה בהשקפה ראשונה מצאתי שכונתי למ"ש בס' פ"י ולכן לא אכתוב כי כבר קדמני בזה אך נ"ל בלא"ה ליישב בפשיטות דודאי לגירסא דידן וודאי אי אמרינן דקרא אזהרה הוא לבל יעשו עוד מלאכה בשביל איסור שבת א"כ וודאי לא הוצרך להזהיר אשאר מלאכות רק אהוצאה כדכתיב ויכלא העם מהביא משמע שנמנעו להביא בשביל ההכרזה שלא יעשו מלאכה א"כ וודאי מוכח דהוצאה בכלל מלאכה משא"כ אי איירי בחול ההכרזה דאל יעשו מלאכה אינו אזהרה לאיסור רק להודיע שאין צורך עוד למלאכה וא"כ מה שנמנעו מלהביא אינו בשביל מה שההבאה היא מלאכה שהרי באמת לא נתכוין משה בזה הכרוז להורות על היות ההבאה מלאכה דבחול ליכא נ"מ רק ממילא כיון ששמעו שאין צורך עוד למלאכה שהמלאכה היתה דים ממילא לא הביאו עוד שום נדבה שלא לצורך אבל ההבאה באמת אינה בכלל מלאכה כלל רק שהבינו ממילא שאין צורך למלאכה וקרא דאל יעשו מלאכה היינו מלאכה ממש ומה שלא הכריז שלא יביאו עוד היינו דמה לו להכריז זאת שמא ירצה א' לנדב לבדק הבית אבל עיקר הכוונה שאין צורך למלאכה ומה שאמר אל יעשו מלאכה היינו מלאכה ממש אלא שהבינו ממילא מאחר שאין צריך עוד נמנעו מלהביא וא"כ מלאכה הנאמר בקרא לא קאי על הוצאה כלל וא"כ א"ש נמי דפריך ממאי דבשבת קאי דילמא בחול קאי דליכא למימר דאיירי בשבת דא"כ סוף סוף ה"ל להכריז שלא יעשו מלאכה דאי מלאכה ממש הרי בלא"ה ידעו שמלאכה ממש אסורה ולא שייך אזהרה שלא יעשו מלאכה בשבת דודאי כבר ידעו דשאר מלאכות אסורין בשבת דכולהו ממשכן ילפינן ולא צריך קרא רק להוצאה דמלאכה גרועה היא ואי קאי על הוצאה ממילא שנקרא מלאכה משא"כ אי מיירי בחול שפיר י"ל דאל יעשו מלאכה היינו מלאכה ממש ומשום דשלימא לה עבידתא ומה שנמנעו להביא היינו משום שכיון שנצטוו לבל יעשו עוד מלאכה ש"מ שכבר המלאכה היתה דים לכך נמנעו מלהביא אבל אינה נקראת מלאכה כלל וא"ש הגרסא ולק"מ ודוק היטב

עוד אמרתי ליישב דס"ל להש"ס וודאי כפשוטו ל"ל שהכרזה היתה בשביל שהמלאכה היתה דים דא"כ מה צורך להכרזה הלא די כשיביאו לא יקבל מהם ולמה הוצרך להכרזה אלא די"ל שלא הוצרך להכרזה רק שאם יעשו מלאכה ואפשר שמיד הקדישו המלאכה במה שהזמינוה למשכן וא"כ נראה ודאי שמה שהתחילו לעשות בטרם נגמרה מלאכת המשכן כבר חל עליו שם הקדש ואף שנגמרה אח"כ כגון שכבר הקדימו אחרים לגמור המלאכה ונמצא שלא הוצרך למלאכה זו מ"מ כיון דבתחלת התחלת המלאכה הי' צורך בו למשכן אף שאחר כך אינו צריך לה לפי שכבר השלימוה אפרים מ"מ בתחלה חל ההקדש עליו וא"כ אילו היו עושין מלאכה לא היו יודעין איזה מלאכה הותחלה בטרם שהית' המלאכה דים דעל מלאכה זו לא חל ההקדש כלל דבטעות הוא אבל אותן מלאכות שהותחלו בטרם שהיתה מלאכה והרי מלאכה זו ראוי' היתה למשכן כבר חל תורת הקדש עליו וכ"ש דא"ש למ"ד הזמנה מילתא ולכן לא הי' יכול להחזיר מה שמביאין דיש לחוש שמא התחילו לעשות בטרם שהיתה המלאכה דים ולכן הוצרך להכריז כדי שידעו ונמצא שהמלאכה הנעשית קודם ההכרזה הי' חל עליו תורת הקדש מספק שמא הקדישה בשעה שהי' צורך בה ולזה הוצרכה ההכרזה ולכן הי' המלאכה די והותר דאותן שכבר עשו בטרם הכרוז ולא ידעו מי התחיל בטרם שנגמר מלאכת המשכן שיהי' ההקדש הי' צריך לתתו להקדש מספק ואם כן א"ש ג"כ דפריך ממאי דבשבת קאי (היינו שהיתה ההכרז' לצורך שבת דודאי אפילו אם היתה ההכרזה משום איסור הוצאה לא הכריזו בשבת ממש פן יכשל אחד ויוציא בטרם יכריזו רק שהכריזו סמוך לשבת וההכרז' היתה לצורך יום שבת) וא"כ פריך שפיר ממאי דבשבת קאי דשמא בחול ומשום דשלימא ליה מלאכה וההכרזה היתה לדעת שלא יתחילו במלאכה אח"כ לצורך השבת וא"כ בשבת בלא"ה לא מצי עבדי דשאר מלאכות ודאי אסור משא"כ אי איירי בחול שפיר י"ל משום דשלימא לה מלאכה וההכרזה היתה לדעת השע' שהיתה המלאכה דים וידעו שלא לעשות אח"כ דאי לאו הכי לא יודעין זמן מוגבל אימת כלה המלאכה בטרם שהתחיל לעשות לצורך המשכן כדפרישית ומשני דגמרינן העברה העבר' והיינו דהבער' לצורך יום האסור וא"כ ודאי קאי על הוצאה דשא' מלאכות ידעינן בלא"ה דאסורין וא"ש ודוק. ובהכי ניחא דקשיא לי ל"ל קרא בפ"ק דיבמות דאין בנין מקדש דוחה שבת ממקדשי תיראו ע"ש תיפוק ליה ממשכן דהעבירו קול ש"מ דאין מלאכת המשכן דוחה שבת ומקדש ומשכן שוין כדאיתא בשבועות ולפ"ז ניחא די"ל ודאי בנין מקדש דוחה שבת ומה שלא דחה במשכן היינו משום דשלימא לה עבידתא והוצרך לאסור הוצאה וא"ש

אלא דאכתי קשיא לי מנ"ל מקרא דויעבירו הוצאה דהא מסיק דד' אמות ברשות רבים הלכתא גמירי לה וא"כ י"ל דהאיסור משום העברה ול"ל דאם כן הלכתא ל"ל למעביר דהא ליתא דהא לא ידעינן אי משום הוצאה אי משום העברה ואין לומר דמשום מעביר קשה אמאי נמנעו מלהביא דהא יכולין להוליך פחות פחות מד' אמות דהא ליתא דגם אי משום הוצאה משכחת לה להוליך שלא באיסור כגון ע"י זה עוקר וזה מניח וכשיצא יתנו אחר לידו וכשיבא לגזבר יטלנו הגזבר או ע"י שנים שעשאוהו זה יכול וזה יכול או ע"י קטן אלא ע"כ לא ממעטינן רק כדרך ההבאה וא"כ לא מוכח הוצאה די"ל משום העבר' וע"כ צ"ל דחשבינן ליה ליתורא דקרא ודייקינן מיתורא דקרא דקאי אהוצאה ואם כן קשה מאי פריך דלמא משום דשלימא לה מלאכה דאם כן קרא למה ליה ואפשר דבסלקא דעתין דלא ידע דגזירה שוה היא לא שייך יתורא דיש לומר דקרא קא משתעי כמו שהי' ההנהג' במלאכת המשכן כדאיתא שאר קראי והמלאכה היתה דים מה שאין כן למאי דמשני גזירה שוה היא ודייק מיתורא דגזיר' שוה שמעינן דאתי לאסור הוצאה דאי על העבר' גז"ש ל"ל וא"כ ממילא מוכרח גירסת הש"ס שלפנינו דל"ל כמ"ש התו' בשם ר"ח דמוכח מדקרי ליה מלאכה דאכתי לאשמעינן הוצאה די"ל משום מעביר ד' אמות דהלכתא גמירי לה אע"כ דמיתורא דייקינן שהית' ההכרז' משום הוצאה וגם בס"ד ודאי סבר דמיתורא דייקינן וא"כ ל"ל דקאי אמעביר דא"כ קרא ל"ל דבלא"ה הלכתא גמירי לה אלא דהמקשה פריך מנ"ל דבשבת קאי והיינו בשביל איסור שבת ואי איירי באיסור שבת מוכח שפיר מיתורא דקאי אהוצאה דאי לא שלימא לה מלאכה ודאי עיקר הפסוק לאיסורא דהוצאה ול"ל משום העברה דאם כן קרא ל"ל כיון דקרא אתי לאורוי' לן איסורא ל"ל קרא כלל וע"כ להוצאה אתי ופריך דלמא בחול איירי ומשום דשלימא לה מלאכה איירי ומיושב נמי דלא פריך דילמא אפי' בשבת משום דשלימא לה מלאכה דודאי (אי) לא דייקינן מיתורא רק מפשטא דקרא וא"כ לא מסתבר דאיירי בשבת דבשבת בלא"ה לא הי' מביאין משום העברה דבלא"ה הלכה למשה מסיני היא וא"כ לאיזה צורך הכריזו דבלא"ה מסתמא לא יביאו ולא משמע שהכריזו פן יביא א' פחות פחות מד' אמות דמה להביא בענין זה ובשביל זה לא הי' מכריז כיון דליכא דררא דאיסורא בהבאה רק משום דשלימא לה מלאכה והי' לו להכריז בחול דבשלמא אי קרא איירי באיסורא א"כ ודאי הוצרך להכריז לאפרושי מאיסורא אף דבלא"ה ידעו שההעברה אסורה מ"מ שפיר הכריזו איסור ההוצאה ג"כ אבל אי לא הוה לאפרושי מאיסורא מזה מסתמא לא יביאו למשכן רק כמו שדרכן להביא תמיד ולא הי' צריך להזהירם אלא משום דבחול קאי ודו"ק היטב

ובהכי ניחא לי דקשה נטר לאקשוי בפ' הזורק הוצאה היכא כתיבא ולא אקשי מיד אמתניתן דהכא או אמתניתין דפ' כלל גדול דחשיב אבות מלאכות ומנה בהדייהו מוציא מרשות לרשות ה"ל להקשות הוצאה היכי כתיבא ועיין מ"ש בס' פ"י וכבר כונתי לדעתו בזה ולמ"ש א"ש בלא"ה דודאי בפשיטות מצינן למימר כמ"ש התו' מדכתיב אל יעשו מלאכה ויכלא העם מהביא ש"מ דההבאה נקרא מלאכה וא"כ לא קשה כלל רק די"ל דילמא הא דקרוי מלאכה היינו ד' אמות דבלא"ה הילכתא גמירי לה ושם ג"כ נקרא מלאכה בשביל כך וחיוב ד' אמות לא נזכר בשום פרק כי אם בפ' הזורק וא"כ שם ראוי להקשות דלא מוכח מקרא מידי וא"ש ובלא"ה נמי נראה ליישב דהא בלא"ה יש להבין דהא באמת הוצאה הוה במשכן רק משום דמלאכה גרועה היא כמ"ש התוס' ולהכי ס"ד דילפינן ממשכן וא"כ קשה תיפוק ליה מדממעט קרא בפ' המצניע דף צ"ג זה עוקר וזה מניח (ש"פ) וכתבו התוס' וזה כתב אות א' לא צריך למעט אלא אהוצאה דס"ד אהוצא' והכנסה קפיד קרא וליחייב אפי'