חידושי מהרא"ך חלק ב ח

והלחם בו גם כי תחוג ותנוע מיין תניאות גאונך אשר יוניך מעסיס רמוני רוממתיך שהמה רמיך כמעט במעט נטותה אנה ואנה תאבד הרגע במצילות מבהילות ודמך מידם אין מבקש תלך מתהום אל תהום נבוך בנבכי הים אין אומר השב:

והנה כאשר יביט בעון חורדת מאמר דברי הבדרשי הנ"ל וגם מאמר החכז"ל באמרם לעולם ירגז אדם יצה"ט על יצה"ר ר"ל במחשבות טהורות שהחי יתן אל לבו טענות מספיקות שיש ויש כהנה להוכיח במישור שראוי לאדם להיות רץ לכל מצוה להיות בורח מן העבירה אם נצחו מוטב ואם לאו שאין דעתו משגת הטענות מספיקות שיש לדחות את יצרו הרע מעליו יעסוק בתורה:

אכן ומעתה בהא נחתא ובהאי סלקי ומי האיש הירא וחרד אל דבר ד' והוא איש חי ומרגיש ומפי השמועה למדנו וגם נרגיש בלב כל מאמין יש כי על אאמ"ו הרב הגאון הצדיק זצ"ל שמלמד לאנשי בינה וי"ח מרחוק ומקרוב התאספו אליו לשמוע עצה מפיהו כי שמעו הולך בכל הארץ ומבקר עד ערב אך בתורת אל יהגה וזה חלקו מכל עמלו וישחק לעשרי עם וילעג לכספם וזהבם כי המה הבל יחדו. אנשים אוהבים לקח מסביב ינהרו אליו לשאוב מים מבורו ולשמוע תורה מפיהו דעת ותבונה ילמדם וזכותו תופיע אלי אכן נפשי אותה להוציא פרי תנובתו לאור עולם להגדיל תורה ולהאדירה כי צריך לעשות כן להפיץ מעיינות אאמ"ו הרב הגאון הצדיק זצ"ל חוצה ולמה ארדם מדוע אכלה את הרוח בקרבי ויעזוב חיי' עולם לרדוף ולתור בארץ חיי' שעה כשאר בני אדם גם בני איש השוקדים על דלתי התורה ותושי' בנעוריהם החכמה והמדע כל מחמדיהם ואחר כן כי בא בשנים והולידו בנים אזי התורה והחכמה יעזבו ולא ישובו אל לבם כי כמו הזרע בחיק האדמה תזרע למען תוסף תת כחה תרבה יבולה ותשביע לחם לכל חי המבקשים מאל אכלם כן הכסף וכל מחמדי העולם נתן לעשירי העם למען החיות אביוני אדם ומטובם להעניקם אמנם מי שיש לו לב רגש ורוח נכון נשאר בקרבו יראה להכין כל טוב לעולמך ולא תרדוף לקבוץ על ידך הבלי עולם הזה כי מה לך פה ומי לך פה הלא תלך בדרך כל הארץ ותעזוב לאחרים הונך כמאמר הארחות חיים צואות התנא רבי אליעזר הגדול טח שהביא בש"מ בני תקן צדה לנפשך והדליק נר להאיר לפניך ואל תניחהו להאיר אחריך שמא לא יוכלו אחריך להאירו הכוונה שיעסוק בתורה שהם נמשלו באור ונר כמאמר החכם כי נר מצוה ותורה אור וראינו בחוש שפשטות הדברים ורמזו שיעשה צדקה בעודו בחיים ויעסוק בתורה ואל יסמוך במה שמניח מעותיו לבניו אחריו והם יחלקו צדקה עבור. נשמתו וכמו כן במצות ומע"ט ילמוד התורה שהוא הדלקת הנר ולא יסמוך במה שילמד בניו אחריו פרק משניות וכדומה אם שכל זה הוא תיקון גדול לנשמת המת הגם אם יעשה כל זה עפ"י מצות האב שהוא דומה ממש כאילו האב בעצמו עושה זה עכ"ז יותר טוב הוא שיעשה כל זה בעצמו ולא יסמוך על בניו אחריו שהם ידלקו את הנר להאירו כי מצוה בו יותר מבשלוחו לכן אשא עיני כי ע"י קיום התורה נמשך אור על הנפש שיחיינה אותו האור נצחי זה ג"כ מה שאנו אומרים בברכות קשו"ת אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת תורה ומצות ר"ל שלפי שאוהב אותם אהבת עולמים לכך נתן לנו התורה ומצותיה כדי שבאורה נחי' לעולם וזה מה שאנו מסיימין תיכף כי הם חיינו ואורך ימינו. היוצא מדברינו שהתוה"ק הוא בפשיטות מזון רוחני להנפש כמו הלחם שהוא מזון לגוף וזה שאמר החכם במשלי (ט') לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי וכידוע שהלחם הוא רמז להלכות של תורה ויין רמז לסודות התורה הצפונים בתורה כמו היין הצפון בענבים א"כ כשם שהאדם מחפש להשתכר מעות לקנות עכ"פ לחם לזון את גופו שלא נחלש ברעב ויתקצרו ימיו על אחת כו"כ שצריך להכין מזון להנפש הוא קיום התורה ומצותיה שלא תכלה נפשו וימות מיתה נצחית ח"ו אכן ע"כ כל איש אשר ידבנו רוחו ויצליחו להרחיב אורו בדבר חכמה ויבינו כי יש לנשמה פעולות הפכיות מדרכי העולם התחתון הזה שפעולות כאלה יותר טבעיים הן מן הפעולות שתפעל כפי דרכי שאר הבע"ח שתחת השמש כשתראה בעת שאלו מטיילים בגנות ושותים במזרקי יין נפשו חפצה לשבת בדד **(בהמה מה חטאה [ובמעשה דור המבול נשחת הכל אדם ובהמה הוא בעבור כי גם הבהמות השחיתו דרכם ונזקקים לשאינו מינם כמאמר בראשית (ב' י"ב) כי השחית כל בשר את דרכו]:

והנה טענות בני גד ובני ראובן באשר בקשו נחלתם מעבר הירדן חששו מאין יהי' זכות בזו הארץ כי הוא חוץ לארץ ואינה כנגד שער השמים לזאת אמרו גדרות צאן נבנה וכו' ר"ל נבנה מתחלה לעשות הגדרות צאן ואז ממילא יהי' לנו קיום כי לדעתם אדם בזכות בהמה תושיע ע"כ מתחלה נעשה חזוק להסיבה ואח"כ להמסובב לזאת אח"כ נבנה ערים לטפינו. אבל אדוננו משה אמר טעות בידכם כי תכלית מבריאות ית' בזה עולם הוא רק בעבור האדם ובהמה בזכות האדם תושיע לכך בנו ערים לטפכם ואח"כ גדרות כו' כי האדם עיקר ובהמה בזכות האדם תושיע אבל בתנאי שתשמרו אצליכם גדר האמת והיוצא מפיכם תעשו תקבלו עליכם כל היוצא מפיכם מבלי לשנות שתחזקו במדת האמת ואז יהי' בהמה בזכות האדם עכ"ל שם דפ"ח:

גם י"ל דברי עבודת הקודש הנ"ל בחלק התכלת דכתיב ואם היינו יושבים בארץ הודו אין צריך למשפטי גניבה ורציחה ועקשות ועדות שקר עפ"י הנודע בסיפורי ימי קדם תספר לנו משפטי המדינה וחי' האדם בארץ הודו מקדמת קדמאה הנועדת להקדמונים בשם ארץ הודו העם היושב בזה עם שוקט הוא אוהב שלום ומנוחות שאננות וצאצאי אדמתה היתה סחר גוים ינהרו אליה כל אורחות הסוחרים וכל אניות סוחר לעשות אתה מקנה וקנין כי משפט אחד לכולם וגם הנושה יוכל להשביע בשם וחקה אחת לכולם ולא ניכר שוע לפני דל ואומרים כי תכלית הבריאה הוא כל איש ואיש יעצור את החשק החושים ואת חמדתו ויתקדש גם במותר לו ויגזר מתשואות תבל לשבת במנוחה מבלי לעשות כל רע והאיש אשר נושה בו אם ברחובות קרי' או גם בביתו ומשביע באלה אשר לא יאכל ולא ישתה עד ישלם את נושיו הנגישה הזאת תקרא בלשונם [בארנע] והנוגש לא יתאונן ויתמרמר נגדו רק בלב שקט לא יאכל ולא ישתה עד יתרפס לפניו ומטעם המלך החובה על כל שרי המדינות הנפקדו בכל עיר ועיר לפקוח עיניהם את בני העם לבל יפרו כל חק שלא יחללוהו באלת שוא. כי אם יהי' באיש משפט מות או ענוי נפש יוסר בשוטים או הכרת יכרת מהשבט הנכבד להנקלה או יהרג או ידקר בחרב או יוקשר ברגל אשר יסחבוהו עד יחלוש ויגוע או ישימוהו בשק ויהלמוהו בכשיל וכילפות עד ימחצו ויחלפו רקתו או יוליכוהו ליער ויקצצו ידיו ורגליו כי יניחוהו שמה עד ויגוע כי מראשי יסודי הדת הזאת נישרוש בלבם שיאמינו בגלגול הנפש כי אומרים כי האלהים השליך משמים ארץ את נפש האדם להתגלגל מגויה להתם חטאתיה לכלא פשעיה אשר חטאה אשר פשע לפני רדתה פלאים בעולם השפל הזה ותכלית עמלה שתעמול תחת ה השמש הוא רק לצרוף כבר להסיר כל בדיליה כי תצא מזקקה ומטהרה ותשוב אל האלהי' נפש העולם ונשמת כל הנשמה לכן יאמר ההודי כי ימי חייו על הארץ מוסר תוכחה המה על חטא נפשו אשר חטאה לפנים בטרם התגלגלה בבית חמרה גם הם ימי נסיון ינסה אותו האלהים אם ייטיב שאת אם ישוב עול לכסלה ועל האדם איפה החובה להתאמץ בכל מאמצי כוחו להנזר מכל עון ופשע וחטאה לבל ידיחוהו למדחפות להתגלגל עוד הפעם בבית חמר ולבל יעצרוהו מעלות השמים לשוב אל מקור חייו וחי כל חיים אך במה יזכה האדם)**