חידושי מהרא"ך חלק ב ז

יכיר האדם השינוי במהלכו הרגיל וכן יהי' בכלל עניני האדם הן לטוב הן להיפך:

וביאר בזה דברי הגמ' גיטין (דף ס"ח ע"ב) אשר שאל בניהו את האשמדאי מאי טעמא כי חזית לההוא רויא דקטעו באורחא אסיקתיה לאורחא אמר מכרזי עלי' ברקיע דרשע גמור הוא ועבדי לי' ניחא נפשי' כי היכא דליכלי' לעלמא, אשר לכאורה יפלא הדבר מאוד כי בשביל דבר קמן כזה אשר העלהו על אם הדרך יאכל את עולמו אולם לפי דברינו יוכל להיות כי לפי מהלך הטבע של השכור הי' נאבד בדרכו אשר תעה בה אך הקב"ה שלח לו מהלך אחר אשר לא ניכר להאדם והעלהו לאם הדרך לבל יאבד דרך וניכה לו מזכיותיו לעוה"ב:

על כל הדברים האמורים יש אמנם להאדם איש איש לפי מצבו וענינו לדאג ולפחוד פן ינוכה לו משכרו לעוה"ב אחרי אשר לא יוכל האדם לדעת את מהלכו הטבע אולי הי' רע לו יותר מה שהוא עתה ובמעט הטובה אשר לו יותר מכפי מהלכו הטבע יכול להיות כי ינכו לו משכרו לעו"ב ואם יראה האדם את עצמו שהוא מלא תורה ומצות ומצבו בעוה"ז הוא לכפרת עונותיו כי אולי שוגה הוא בכחותיו הפנימיים ולפיהן הוא אולי רבו עונות ע"כ במהלך הטבעי שלו אולי הוא בגדר שפל חרבה יותר ממצבו אשר הוא עומד בו ולכן גם לאיש כזה יש לפחוד אולי מנכין מזכיותיו לעוה"ב:

לזאת העצה היעוצה לזה שיראה האדם לבקש האמצעים ויתאמץ שהוא בכל פעולותיו וקניניו יועילו שיהי' לו לעזר לעבודת הבורא (והיסוד והעיקר בעבודתו יהי' רק למען שמו יתעלה) ועי"ז גם הנאותיו וצרכיו אשר ישתמש בעשרו וקנינו לא ינכה לו עבורם מן העוה"ב כי דעת לנבון נקל למשל אם עשיר ידליק נרו וכי"ב למענו והעני יהנה נם הוא לאורו היתכן כי ידרוש העשיר מהעני שישלם לו עבור הנאתו כמו כן אם יעשה האדם ענין אשר הוא יקר ונכבד בערכו לפני השי"ת וכדאי לו כביכול אשר האדם הזה יחי' לפניו ויטב לו גם בכל ענינו ממילא לא ינוכה לו עבור זה משכרו בעולם הבא:

אכן מהצורך האדם הנלבב ההולך בדרכי תורה להיות נזהר בנפשו לבלי שמוע לעצת יצרו בדבר המותר רק שהוא מותר והגוף יכול להתקיים מבלעדי זה כי התנינים הגדולים הרובצים בתוך יאריהם הועלה בחכה הי' להם לא החזיקו עצמם שיהי' בידם לעמוד בנסיון שאין בכוחם להתגבר נגד יצרינו הרע אע"פ שדומים כבני המלאכים כחכז"ל אמר רב זעירא אמר רבא בר זמנא אם ראשונים כבני מלאכים אנו כבני אנשים ואם ראשונים כבני אנשים אנו כחמורים לא כחמורים של ר' חנינא בן דוסא ושלא כחמור של פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים הוי! הוי! הנה אנחנו נרדמים השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים שנותינו בהבלי העולם אשר לא יועיל ולא יציל וכל ימינו אנו דואגים בחלות המקראות הזמניות כי לא ידע יום חמר מתי יבא פן פתאום יפגע וכי תהלל בחמדת קניני העולם ברוב הענין חמדת עוה"ז:

והנה נשים נא עין על מאמר הכדרשי (פרק ח') העולם ים זועף רב במצולה רחב ידים והזמן גשר רעוע בנוי עליו ראשו אחוז בחבלי העדר והקודם להויותו ותכלית לראות בנועם מתמיד לאור באור פני המלך רחב הנשר באמת איש וגם אפסו המסגרת ואתה בן אדם ע"כ אתה חי עובר עליו תמיד מיום היותך לאיש בהביטך קוצר המסלול ואין דרך לנטות ימין ושמאל התפאר ביד שם בהצילך אבדון ומות לך חומה מימינך ומשמאלך היעמוד לבבך התחזקנה ידך כי תהלל בחמדת ורב קנין אשר אספתי בזרוע חשפתי אשר בקשתי בקשתך ותרד לרשתו ברשתך מה תעש לזעף הים והמונו יתגעש וישטף עובר ובית מלונך אף הוא יחשב להשבר זה הים הגדול אשר אתה בקרבו היתפאר עולם גם השתרר על פרשיו צא נא עתה **(היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין לעליון בתחתונים חפץ מלבד שזה שידע האדם ויודה אלהיו שברא וכוונת רוממות הקול בתפילות וכוונת בתי כנסיות וזכות תפילות הרבים שזהו שיהי' מבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותך אנחנו וזה כוונתם במה שאמר חז"ל ויקרא אל אלהים בחזקה מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול חציפא נצח לבושה (ירושלמי תענית פ"ב) מן הניסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולו שאין לאדם חלק בתורת משה רבע"ה עד שנאמן בכל דברינו ומקרינו שכלם ניסים אין בהם מבע ומנהגו בין ברבים בין ביחיד אלא אם יעשה המצוה יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכרותנו ענשו הכל בגזרת העליון כאשר הזכרתי כבר ויתפרסם הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר בא ביעודי התורה בענין הברכות כמו שאמר הכתוב ואמרו כל הגוים על מה עשה ד' ככה לארץ הזאת ואמרו על אשר עזבו את ברית ד' אלהי אבותם שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת ד' בעונשם ואמר בקיום וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך עכ"ל הרמב"ן זצ"ל:

אמנם מה שתלה העבודת הקודש מר"מ גבאי ואם היינו יושבים בארץ הודו אין צריך למשפט גניבה ורציחה ועקשות עדות שקר כי ארץ הודו ואנשי המדינה מזגם נוטה לאהבת צדק ויושר מעצמם כמבואר בכוזרי (מאמר הראשון פרק י"ט ב') שאנשי הודו צדיקים וישרים בפרט שנוסיף על צדקתם באמונה שהוא הדבר היותר כולל הטוב הוא מצד מנהג ישר ומלך צדק כמ"ש משלי (כ"ט ה') מלך במשפט יעמוד הארץ וכו' והנזכר חכז"ל במדרש רבה אמור (פ' כ"ז) במעשה דאלכסנרא דאתי במדינתא דכולי צדיק ויושר הכל מתנהג עפ"י האמת והיושר וראה כי בא משפט לפני המלך בא' שמכר חומה לחבירו ונמצא בכותל החומה המטמין אוצר והמוכר טוען אני מכרתי החומה והמעות שלך והלוקח טוען לא כי אני לקחתי ממך רק החומה ולא המעות והם שלך וכו':

הנה כאשר עמדנו במאמר המדרש הזה נתבאר לנו הפסוק במדבר (ל"ב ט"ז) גדרות צאן נבנה וכו' מה נעמו לי בזה דברי הכנפי נשרים שמפרש המדרש הנפלא במדבר (פרשה כ"ב) וז"ל שדרשו על הפסוק הנ"ל לב חכם לימינו זה משה שהקדים ערי הטף לבנין גדרות צאן והם הקדימו גדרות צאן קודם ערים לטף הרי לב חכם וכו':

ודעת קדושים בזה הויכוח ע"ד מאמרם ז"ל באלכסנדר דאתי במדינתא דכולי צדיק ויושר והכל מתנהג עפ"י האמת וראה כי בא משפט לפני המלך בא' שמכר חומה לחבירו ונמצא בכותל חומה מטמין אוצר המוכר טוען אני מכרתי החומה והמעות שלך הם והלוקח טוען לא כי אני לקחתי ממך רק החומה ולא המעות והם שלך והמלך המדינה פסק מה שפסק ואלכסנדר שחק ע"ז כי במדינתו הי' לוקחים את המעות לאוצר המלך ולשניהם דנין דין מיתה וכששמע המלך איך שהשקר גובר בארץ אלכסנדר שאיל לו נחית לכון חמה ולבנה א"ל הן שאיל לו נחית לכן מיטרא א"ל הן שאיל לו אית לכון דקיקין ר"ל בהמות וצאן א"ל הן א"ל המלך היינו דכתיב אדם ובהמה תושיע ד' כי האדם בזכות הבהמה וכל המטר היורד אצליכם הכל בזכות בהמות הצאן ובעבורכם לא הי' ראוי לירד לכם מטר וגשם:

ובאמת כתב דיש לפרש מסיפא לרישא או מרישא לסיפא אי אדם בזכות בהמה תושיע ד' אי בהמה בזכות אדם וכו' ושניהם אמת כי אם העולם מתנהג בקו הצדק והאמת אז אמת מארץ תצמח וצדק משמים ובהמה בזכות אדם כי עיקר תכלית הבריאה הוא בעבור האדם. ואם חלילה להיפך אין צדיק ואמת בארץ אז יראה ד' ויחמול על הבהמה פי' אפ האדם חטא)**