חידושי מהרא"ך חלק ב ה

הפעולה והתכלית הוא עולה על כולנה ולא מה שכתבו חכמי הפלסופים בפחות האדם וגרעותם ושפל מדרגתם בערך הגלגלים והכוכבים ובערך המלאכים לפי שלא אורו עיניהם באור התורה כמבואר באריכות בספר עבודת הקודש מהר"מ בן גבאי זצלה"ה (חלק התכלת פ"ג):

הנה המחקרים יתן שלימות בנפש מה שלא יתפארו לעולם שיוכלו ואמת זה כלל ואף אם נודה להם זה הנה בהשגתם קצרי יד מאוד מהרוכב והגלגל וזה כי כבר אמרו קצת מגדולי פקחים שאמנם הם ר"ל הגלגלים יתנועעו על צד האהבה והמצוי וישכילו שנברא מפני התנועה והנה בזה עושים רצון בוראם ומשיגים שהתנועה ההוא ציווי בה וזה שלימות תכליתם לכן לדעתם הנה דעת האדם למטה מאוד מדעת הגלגלים והרב הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מהלכות יסודי תורה) הסכים לדעתם שכתב בזה הלשון שם ידיעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולים מדעת בני אדם ע"כ לא חלק הרב ז"ל בין מקבלי התורה לזולתם כי לא הניחתו חכמי היונים והוא הולך לשיטתו מה שכתב (בפי"א מהחלק הב' ובפי"ג מה"ג) שהאדם פחות מאוד מאוד בערך הגלגלים כ"ש בערך המלאכים ואולי הטעם לדעתו היות דעתו למטה מהם ואילו התבאר ונודע כי הוא גדול מהם בדעת הי' מודה במעלתו עליהם שהרי יודע שהגדול מחבירו בחכמה גדול ממנו במעלה וכן כתב (בפ"ב מה' יסודי תורה) ואין הפרש בזה בין האדם לגלגל למלאך ע"ש באריכות:

והראב"ע ז"ל שלח יד לשונו בהגאון יחרה אפו וחרפו וגדפו על אשר שלח ידו במלאכים באמרו שבני אדם נכבדים מהם והביא ראי' מה שכתוב שמות (כ"ג כ') אנכי שולח מלאך לפניך והנה שבח השם אני לפניך אלך ועוד לשמרך בדרך ואומר **(עתה שמע נא קורא המשכיל כי הכריחם לפרש ביאור מאמרי חז"ל במד"ר (ב"ר פ"ח) בלשון הלל ושבח ר"מ אומר מי גדול השומר או הנשמר מן מה דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך הוי אומר הנשמר גדול מן השומר וכו' עיין יפ"ת נדחק ליושב היכא מוכח מכי מלאכיו יצוה לך שהנשמר גדול שהרי עדיין יש להסתפק עיי"ש וביאר אפיקי יהודה דבריהם ז"ל כשנחקור מסברתם עיקר הספק מי גדול השומר או הנשמר וכו' והיינו לפי שאנחנו מוצאים פעם השומר עדיף כמו הרועה הצאן ופעם הנשמר עדיף כמו המלך אשר עבדיו חונים סביבותיהם שומרים לראש לזה יצא לנו הספק ג"כ ממה שאנחנו רואים כי המלאך שומר את האדם אי המלאך גדול מהאדם דומיא דהרועה שהוא השומר (הוא דעת הגאון ז"ל ואחוזות מרעיו שהביאותיו לעיל) אי האדם גדול מן המלאך דומה למלך שהוא הנשמר והוא דעת הראב"ע והבדרשי ז"ל:

אולם המופת המברר את הענין הזה הוא בשנביט תכלית השמירה בשל מי הוא נעשה ונשתדל והיינו שהרועה אף כי נראה לעין כי שמירת הצאן הוא לתכליתם לבלתי ישדדם זאב וערב עכ"ז אין זאת השמירה מיוחסת לתכלית הצאן רק לתכלית עצמו או בעל הצאן אחר והיינו שהרועה שומר את הצאן עדרו שלא יתרושש בהיזק קניניו ורכושיו אשר רכש שהרי אם אלה הצאן הי' משל הפקר לא הי' שומר אותם ולא הי' מקפיד על הזיקם ולא הי' דורש טובתם מבואר מזה כי השומר הוא עדיף שהרי התכלית השמירה והשתדלות בשבילו הוא אבל במלך ועבדיו הדבר הוא להיפך כי השמירה מעבדיו אותו הוא לבלתי יוזק המלך מהקמים עליו וצודים את נפשו לקחתו כמ"ש שמואל א' (כ"ו י') לא טוב הדבר הזה אשר עשית חי ד' כי בני מות אתם אשר לא שמרתם על אדניכם וגו' מבואר בזה כי הנשמר גדול הוא המלך כיון שכל מציאות השמירה לתכליתו נעשית:

וזה שאמר האלהי גם בזה מן דכתיב תהלים (צ"ב י"א) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך גו' מבואר כי השמירה הוא לתכלית האדם לא לשמור את עצמם ונלמד מזה כי האדם הנשמר הוא גדול:

)** כי הנשמר נכבד מהשומר והנה לא ידע כי אברהם אבינו גם משה אדוננו ודוד מלכנו היה שומרי צאן גם ד' אלהינו לא ינום ולא ישן שומר ישראל, אני ארעה את צאני, אם ד' לא ישמור עיר, ושמרו כרועה עדרו, ושמרתיך בכל אשר תלך והכתוב ידמה השם למלאך וגם המלאכים לשרים ובני אדם עובדים והנה כתבו בדניאל ושר מלכות יון ושר פרס יעמוד המיכאל השר הגדול נקרא שר על ישראל משמע נכבד ממנו ואיך יצו השם לנכבדים בעיניו שישמור הקטן מהם כי הכתוב אומר השמר מפניו ומה טעם כי לא ישא לפשעכם. והנה ידענו כי אין בבני אדם נכבדים מהנביאים והנה יהושע שכתב עליו דברים (י"ח י"ח) נביא אקים מקרב אחיהם כמוך כאשר ראה המלאך נפל על פניו ואמר לו מה אדוני מדבר אל עבדו וכן זכרי' וגם בדניאל אומרים ואיך יוכל עבד אדוני זה גו' עם אדוניו זה והתקועית אמרה ואדוני חכם כמלאך אלהים ולא באה לחרף את דוד וכתיב בית דוד כאלהים כמלאך ד' שפרשו כמלאכים ועוד איוב (ד' י"ט) ובמלאכיו ישים תהלה שוכני בתי חומר וגו' והוא האריך להביא ראיות מדברי הנביאים על שפל מדרגת האדם וגריעותו בערך הכוכבים כל שכן בערך המלאכים ולא ראיתי להביא ולהאריך בהם זולת מה שאמרו בסוף בזה הלשון אני אומר כי יליד אשה כי השיגה ידו בחכמתו אל מדריגה גבוה וכדבריו כן הוא רק נגד הבהמות והחיות ועופות כאשר הוא מלפנו מבהמות הארץ ואם יגבה לבו באמונתו וכו' אם בעבור דעתו משפטי נזיקין הם לא נתנו כי אם לישר המעות כי אילו היינו יושבים במקום שאין שור אין צריך למשפט שור נגח ואילו היינו יושבים **(מדי אני אדבר לכן ראיתי להוסיף עליו מעט מה שעלה בעזה"י במצודתי לפרש הטעם מה שתלה ותפס הגאון אילו היינו יושבים באהלי קדר אין צריך למעקה ולמזוזה כי דין מעקה נלמד מדין מזוזה כמ"ש הכ"מ ואהלי קדרים הם מטולטלים כדרישת המדרש מה אהלים מטולטלים אף ישראל כן והנה האוהל המטולטל אין צריך למעקה ולמזוזה כמבואר ביו"ד (סימן רפ"ו) שאוהל המטולטל פטור מן המזוזה סוכות בחג והבית שבספינות וחניות שבשוקים פטורים מן המזוזה כי מפני שהם דירת עראי עיין בט"ז אפי' אם יושבים בהם בכל יום פטורים דכיון דאינו שם בלילה מיקרי עראי:

מענין לענין באותו ענין נשכיל להבין מה הוא הענין המזוזה מה שצוה התורה שכותבין ב' פרשיות מן התורה בקלף אחד והן)** באהליי קדרים אין צריך למעקה ולמזוזה ואם היינו יושבים בארץ הודו אין צריך למשפטי **(במדרש תנחומא תחתונים עולים והעליונים יורדים שד' נצב עליו על יעקב שהוא הסולם הקטן המגביל נגד סולם הגדול שהוא האלהות המתפשט בעולם הגדול ובהנהגה הכוללת שהכל נערך לפי עליות וידידות ממלאכי יעקב בסולם הקטן לבד כי בסולם הקטן תהי' העלי' תחלה לפי המעשים העולים ממטה למעלה ובסולם הגדול תהי' הירידה תחלה וכבר מבואר בפ' מעשה בראשית שבעולם הגדול ירדה הבריאה מן הגבוה אל הנמוך אצילה בריאה יצירה עשי' ובעולם השפל עלתה בחזרה מן השפל אל הגבוה דצח"מ שהאדם הוא יושב לעלות אל ראש הסולם והנה ד' נצב עליו שבצד שיורד מלמעלה למטה ד' נצב על הסולם ובצד שעולה בצד אחד ממטה למעלה כמ"ש הודו על ארץ שמים ד' נצב עליו על יעקב כמ"ש במד' ד' נצב עליו על הסולם ד"א עליו על יעקב וכן אמר שם עולים ויורדים בו י"א בסולם וי"א ביעקב ואמר במד' כמה שליבות בסולם ארבע שבין בירידה ובין בעלי' יש ד' מדריגות שלהם שליבות הסולם ובזה גלה לו שאין לו לירא משום אדם וגם הנה אנכי עמך ואחר שאתה מובטח על השמירה אין לך לירא:

)**