חידושי מהרא"ך חלק ב ד

זאת של עמי הארץ הוא לדברי הבאי שאין בו ממש ואינו מכלל מציאות העולם נחשב ונמצא אסיפה הכללית הזאת שכל עשרה נחשבות צבור הוא לדבר שאין ממש של מציאות ולפיכך הוא נוטה אל ההעדר של מציאות ובטל לכך מוציאין את האדם מן העולם כאשר יש בטול בחלק הרביעי כי אסיפות בתי כנסיות של עמי הארץ אין ענינם נחשבים מציאות כלל רק העדר ובטול בפירוש וזה ברור מאד אין ספק כלל רק שאי אפשר לבאר אותו בבירור גמור עכ"ל המהר"ל]:

הנה ב"א הרב הגאון החריף מוה' יחיאל מיכל הכהן אב"ד דק"ק זאקראטשין זצ"ל בא לפרש המדרש הנ"ל אשר במועט התבוננתי בעמקי הדרך החיים ממהר"ל במעט פרי שכלי משלי כפי שחנני הצור יתברך לי כי בעת ברוא הוא יתברך את האדם נתן לו נשמה חלק אלקי' ממעל מנשמת שדי כמו שהביא הרמב"ן שרמז הכתוב באומרו ויפח באפיו נשמת חיים להודיע שלא בא מן היסודות כאשר רמז בנפש התנועה אבל הוא רוח השם הגדול כי הנופח מפיו לפיו אחר מנשמתו נותן בו וע"ז אמר איוב (ל"ב ה') אכן רוח הוא באנוש ונשמת שדי תבינם רוח הנאצל ממרום נטוע בו מקור נשמתו הנשמה שהוא חלק אלקי ממעל וגם זה הוא הודיע לנו בכל ספרי המקובלים שנשמת ישראל יגבהו ממלאכי השרת שכח עבודה שנמצא בישראל לא נמצא אף במלאכי מרום כדאיתא בזוה"ק פ' פקודי (דף ס"ב) אינן קיימין דגופא אשתען עלייהו למיזל ור"י באדרה רבה נשא (דף קמ"ג) והאי הוא דכתיב שוקיו עמודי שש דהא לא איתחזי בהדייהו דאינן לבר מגופא ועיין בביאור אדרא רבא קדישא להאר"י הן אמת שמעלתם רם ונשא וגבה מאוד אכן הרגלים שהם למטה מאוד שאין בכחם להעלות הרגלים עד הראש משא"כ ישראל כמבואר בבית יעקב שקדושות ישראל גדולה מקדושתם כי ישראל הנקראים ממרחק תביא לחמה שהם מאירים אף בחושך ולזה בהתחלת הקדושה מברכת יוצא אומרים אותה בלשון הקודש דאנן חברים בהדייהו אבל קדושה דסדרא נאמרת בלשון תרגום שמלאכי השרת אין מכירין כדאיתא בזוה"ק תרומה (דף קס"ט) ועל דא אנן אמרין קדישא דא בלשון הקודש ובגין כך נטלין קדישן ותרעין ועאלין כי קדושה די בסופא איהו תרגום וזה דאיתא בלקוטי תורה מהאר"י הק' (פ' לך לך) שתרגום הוא בגימטריא תרדימה שישראל מאירין אף בהחשך ואף בשינה ושלא מדעת יש בהם קדושה וזה הוא עיקר חלק יעקב שאף בחלום נאמר והנה ד' נצב עליו שקדושת ישראל בכל הכוחות יכולים לקרב ולדבק הכל להשורש כמו שישראל מקריבין מבהמה ומעלין אותה עד שנכלל בהמרכבה ע"י הארי של אש כמ"ש הענין (בפ' ויקרא צו) כי השור של מטה מסתעף מהשור שבמרכבה העליונה כי השור שבמרכבה על ידי שהוא דבוק ונתקשר כל כך בהשי"ת עד שנתבטלו מדעתם מכל וכל ואין להם שום דעת בפני עצמו וכדכתיב ביחזקאל (א') אל אשר יהי' שמה הרוח ללכת ילכו מאחריהם שלהם נדמים שאין להם חיים מזה נסתעף השור של מטה שהוא לגמרי בלי שום דעת ואף שגם בדומם נמצא גם כן קדושה ורצון הש"י אכן הקדושה הוא שלא מדעתם ואין להם שום חלק בהקדושה וזהו כוונת הקרבן שמקריבין ישראל היינו אף את השכחה בלי דעת מחזירין להשורש שנכלל בהמרכבה כמו השור של מטה שהוא בלי דעת כלל ומקריבין אותו על גבי המזבח ומעלין אותו עד שיכלל בהמרכבה שאור של אש בא מן השמים ושרף אותו וזה לא נמצא רק בישראל שהם יכולין להאיר אף את החושך כדכתיב תהלים (פ"ט ז') כי מי בשחק יערוך לד' ידמה לד' בבני אלים ודרשו ע"ז בתנחומא (פ' צו) אין יערוך וכו' והוא שהצבא מעלה אין יכולים להקריב קרבן להאיר את החושך וההסתר כמו ישראל שכל הכוחות יכולים לקשר להחזירם פנים בפנים נוכח פני ד' וזאת הוא מדת יעקב אבינו ע"ה ביותר כי יעקב הוא אות כ משם הו"י כדאיתא בזוה"ק שלח (דף קמ"ג) והוא מחבר ה' תתאה לה' עלאה והצבא מעלה אם יהיו למטה בהסתר ושכחה אז הי' בלא שום דעת כמו השור של מטה ולזה כתיב מקודם ויפגע במקום כי קודם שהאדם מברר את עצמו להאיר כל קניניו אז הם הצבא מעלה גדולים ממנו במעלה ואח"כ כתיב בראשית (ל"ב ב') ויפגע בו מלאכי אלהים התחננו לו ורצו להתכלל בו כדאיתא בזוה"ק ויצא כי אחר שבירר את עצמו הי' בו תוספות קדושה ביותר עוז מהקדושה שנמצא בהמלאכים כי ישראל מאתר רחיקא יכולים להעלות גם כן קדושה ומה שאין נמצא בהמלאכים כדאיתא בשבת (דף צ"ב ע"א) שישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות שנא' שמע ישראל ד' וגו' ומלאכי השרת אין מזכירין את השם רק אחר ג' תיבות כדכתיב קדוש קדוש קדוש ד' צבאות נראה שכח העבודה בישראל מצד נשמותינו הקדושה הגבוה קרובים מהם אמנם מצד הגוף הוא למטה ממלאכי השרת שהם אין להם גוף גשמי אך מצד נשמת שדי שהאצילה ממרום הוא גבוה ונשאה שאנו קדושים יותר מהם ובשעת בריאת אדם הי' נשמת אדם גבוה ונשאה מבלי הדבוק בעפר גשמיות אדמה כמו שלא ידבק כסף עם חומר וטיט וסוברים שהגוף יכניע את טבעו לענינים האלהים והגוף והחומר טפל מוכן להשתנות ולהעשות כלי כאשר יושר בעיני היוצר לעשות רק משתפות עם הנשמה הרוחני שהוא חלק אלהי' ממעל ששנאה כל הגשמיות שמגשם האדם כמו הנשמה ששונא כל הגשמיות הוא הבגד אשר ברצונו ילבשנו ויפשיטנו והנה בכל מקום אזלינן בתר העיקר ולהכי טעו מה"ש לומר לפניו קדוש כיון שמצד הנשמה הוא קדש מהם ולשון קדוש הוא פרוש נבדל שהקדושה מורה על ההבדלה והתנשאות מדרכי הטבע והחומר מה עשה הקב"ה הפיל עליו תרדמה וכו' והשינה אזי ראוי הכל כי הנשמה בטלה אצל הגוף שהרי כאשר אדם ישן לא נשאר רק הגוף:

ומסורה בידינו מחכמי הקבלה שהאדם כגוונא סולם ומה סולם הכל עולים על ידו כן האדם מתעלה הכל על ידו מדומם לצומח ומצומח לחי ומחי למדבר והמדבר הוא צורת האדם מעלה אותם ומעמידם פנים בפנים נוכח פני האדון ד' כי ברצון השי"ת שיתקשרו המציאות השפלים במציאות העליונים כדי שתאחד ויעמוד קצתם עם קצתם כמבואר ברמב"ן לזאת ברא ית' אדם אשר הוא יעמוד בתוך הוא חיבור וקשור העליונים בחלק העליון אשר בו הוא נשמת חיים ג"כ מחובר לתחתונים בחלק החומר אשר בו שנוצר עפר מן האדמה והוא המחבר ומקשר עולם העליון מדרגתם למעלה מהשמש והירח וכל הגלגלים כמאמר המ"נ כי החזיון הסולם הוא השתלשלות והקשר אמיץ בין עליונים ותחתונים שיהא העולם השפל החומרי המתאחזים עם רוחני עליונים עד גבהי מרומים עד אין סוף ית"ש בהשלמה ארבע **(מי כהחכם מי יודע פשר דבר ירגיש וישכיל כמה עמוקים דברי קדושים כמה שנונים וחדודים המה הרמז במדרש במראה אשר ראה הזקן סולם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה אמרו רז"ל כמה מעלות היו בסולם רבנן אמרו ארבע והרב המלב"ם הביא הכוונה שע"ז הראה לו בחלום הנביא איך הוא עצמו הוא סולם המקשר כל העולמות כי מוצב ארצה מצד גופו וראשו מגיע השמימה מצד נשמתו והראה לו עוד איך הוא המרכבה לשכינה היינו שהנהגה ההשגחית הנעשית ע"י מלאכיו עושה רצונו תלוי ביעקב לפי מעשיו ופעולותיו עד שמלאכי אלהים שהם שלוחי ההשגחה עולים ויורדים בו שלפי מעשיו פעולתם מתחלת למעלה ועורר ירידת השפע מלמעלה למטה עד שעולים תחלה מלאכי תורתו ומצותיו ואח"כ יורדים מלאכי השפע היורדים למטה כמ"ש)** הלא הם חומר וצורה פועל ותכלית והמאוחר בזה הוא המעלה יותר הסיבות מהקודם כי הצורה הוא יותר במעלה מחומר והפעולה הוא יותר בחשיבות מצורה כי התבאר