חידושי מהרא"ך חלק ב מז

שלשה ספיקות ובספק טריפה שנתערב לא הוי רק שני ספקות ולהנ"ל מיושב דבאמת סגי בשני ספיקות והא דאסור תערובות ב' משום דל"ה ס"ס דאיקבע איסורא התערובות הראשון דהוי כחד בחד אבל בספק טריפה דלא הוי איקבע איסורא הי' מהני בנתערב דליחשוב ס"ס שמא אינו טריפה ושמא אינו זו החתיכה, להכי איצטרך המחבר לטעם דהוי ספק א' בגוף וספק ב' התערובות וא"ש עכ"ד אחי הנ"ל:

עיין בב"י דעת רבינו שמשון ז"ל שכל שנאסרו שעה א' משום קביעות שוב אין נתרות אפילו פירשו מעצמן והביא ראיה מהא דאמר רב בזבחים (דף ע"ד ע"א) טבעת של עכו"ם שנפל לק' טבעות פירשו מ' למקום א' אין אוסרין ס' למקום א' אוסרות, והקשה הרשב"א ז"ל בתהה"א דלמה נקיט מ' למקום א' הא אפילו נ' למקום א' נמי מותר משום ס"ס ותירץ דאשמעינן בששים למקום א' אוסרות והרמב"ם ז"ל (פ"ז מהלכות ע"ז הלכה י') כתב נתערב במאה ונתחלק ארבעים למקום א' וששים למקום אחר ונפל הארבעים כולן לטבעות אחרות כולן מותרת שאני אומר אותה הטבעת האסורה ברוב הוא נפל הששים לטבעות אחרות כולן אסורות עכ"ל, מבואר מדברי הרמב"ם שאם נפל חמשים לטבעות אוסרות שהרי כתב הטעם להתיר בנפלו מ' משום דאיסור ברובא איתא ותמה הלחם משנה דלמה לא הותר משום ס"ס שהרי גם טבעות של ע"ז הפיר הרמב"ם בשני תערובות, עוד הקשה הראב"ד ז"ל דאנן לא קיי"ל דאיסורא ברובא איתא:

ונראה לע"ד לתרץ קושיא חדא באידך, דהנה לכאורה קשה על מה שהתיר ב' תערובות משום ס"ס שהרי התוס' בב"ק (דף י"א) ובנדה (דף כ"ז ע"א) כתבו דס"ס דסתרי אהדדי לא הוי ס"ס ואזלינן לחומרא לגבי תרוייהו עש"ה, ולפ"ז למה הותר התערובות השני, הא כמו שיש ס"ס בתערובות השני, היינו שמא נשאר הטבעת האסורה בתערובות ראשון ואת"ל בתערובות שני דלמא לא היינו הך, הא כמו כן איכא שני ספיקות בתערובות הראשון, ספק דלמא טבעת האסורה הוא בתערובות השני ואת"ל בתערובות הראשון דלמא לא היינו הך דאסורה, וכיון דבתרוייהו איכא ס"ס אזלינן לחומרא בתרוייהו ואמאי מותר התערובות השני אי דלישתרי תרוייהו אי דאסורה שניהם, אמנם ל"ק כלל דהא בודאי היכא שיש הוכחה לומר לצד אחד שני ספיקות יותר מדבר השני שפיר אזלינן בתר ס"ס שיש לו הוכחה, וא"כ אף דלא קיי"ל איסורא ברובא איתא היינו להתיר משום זאת הסברה, אבל זה לא נוכל להכחיש דיותר הוכחה יש שהאיסור הוא בהרוב ולא במועט, וא"כ שפיר שרי התערובות השני משום ס"ס, וא"ל לגבי התערובות הראשון נמי איכא ס"ס דלמא הטבעת דאסורה הוא בתוך התערובות השני, דז"א דיותר הוכחה יש שיש בתערובות הראשון דאיסורא ברובא איתא והא דפריש הוא מהרוב ולא הוי ס"ס דסתרי אהדדי, ומיושב קושיות הנ"ל דהרמב"ם סובר דאם נפל חמשים למקום אחר לא שרי התערובות השני משום דהוי ס"ם דסתרי אהדדי ורק בנפל מ' אז שרי משום דיותר אזלינן בתר ס"ס להתיר התערובות השני משום דאיסורא ברובא איתא וכנ"ל וא"ש:

ובזה יש ליישב היטב דברי הרמ"א ז"ל שפסק גבי חשוב דלא שרי רק ג' תערובות ואפ"ה אסור לאכול כולם כאחד, ותמהו דהא אף לאכול כולם כאחד איכא ס"ס ספק בתערובות הראשון הוי האיסור ספק בתערובות השני, וא"כ שרי התערובות השלישי לאכול האחד, עוד תמה הט"ז על הרמ"א שפסק בספק טריפה שרי התערובות אף לאכול כולן כאחד משום דאיכא שלש ספיקות ומ"ש ודאי איסור בתערובות השלישי דהא איכא נמי שלש ספיקות, ולהנ"ל מיושב היטב דאסור לאכול התערובת השלישי כאחד אף דאיכא ס"ס דהוי ס"ס דסתרי אהדדי לגבי התערובות השני דבתערובות השני נמי איכא הך ס"ס דלמא האיסור הוא בתערובות הראשון ודלמא הוא בתערובות השלישי, וא"ל כנ"ל דיש הוכחה לאסור התערובות השני משום דאיסורא ברובא איתא, דז"א דלגבי תערובות האמצעים אם נימא איסורא ברובא איתא נמי הותר התערובות השני, דא"כ האיסור הוא בתערובות הראשון דכל דפריש מרובא פריש והאיסור הוא בתערובות הא', וא"כ כיון דיש ס"ס דסתרי אהדדי אסורים שניהם, להכי לא הותר התערובות השלישי לאכול כולם כאחד, דהיכא דאינו אוכל כולו כאחד שפיר הוי ס"ס דלא סתרי אהדדי, ספק א' דלמא האיסור הוא בתערובות הראשון דזה הוי שפיר ספק דיותר יש לתלות דהאיסור בתערובות הראשון דהאסורה הוא ברובא, ספק השני אף אם האיסור הוא בתערובות שלישי דלמא לא היינו הך ולהכי אסור לאכול כאחד (והא דאסור תערובות הב' עיין בחו"ד משום דתערובות ראשון חשוב כגופו של איסור) אמנם בספק איסור דשרי שני תערובות שפיר שרי תערובות השני אפילו לאכול כולן כאחד דהוי ס"ס דלמא הוי כשר ואת"ל דאסור דלמא האיסור הוא בתערובות הראשון ולא הוי ס"ס דסתרי דיותר מסתבר דאיכא האיסור בתערובות הא' דאיסורא ברובא איתא כנ"ל וא"ש בעזה"י:

עוד יש לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל דכתב הטעם דאיסורא ברובא איתא, דהנה גבי טבעת של ע"ז כתב דבפירש אחת מהם לתוך התערובות שרי התערובות השני וגבי רמוני באדין כתב נפל אחד מהם לתערובות אסור התערובות השני ולא שרי רק תערובות השלישי, ותמה הכסף משנה דסתרי אהדדי, ותירץ בספר פרי מגדים דדברים שאין בטלין הוי כחד בחד והוי כגופו של איסור להכי אסור התערובות השנית דל"ח ספיקא אבל בפירש א' דלא אסור רק משום גזירה שמא יקח מקבוע לא הוי כגופו של איסור רק ספיקא להכי גבי טבעות של ע"ז נקיט הרמב"ם פירש א' מהם היינו שלא בפנינו לא הוי כגופו של איסור ולא חשוב כספק להכי שרי התערובות השנית, אבל גבי רימוני באדין נקיט הרמב"ם נפל אחד לתערובות ונפל היינו מקביעות והוי כמונח שם כיון דנפל מקבוע והוי כמחצה על מחצה, דדברים שאין בטלין נתנו חז"ל דין קבוע והוי כחד בחד דל"ח ספיקא דאיקבע איסורא, להכי אסור התערובות השנית עייש"ה. ולפי"ז לכאורה קשה דהא הכא גבי מ' למקום אחד ונפלה היינו מקביעות ואמאי שרי התערובות, אמנם זה טעות, דהא הרמב"ם מיירי בנתפרש מקודם שהרי כתוב ונתחלקה ארבעים למקום א' ונפלה המ' כולן א"כ מיירי בנפרש מקודם, ושפיר לא חשוב אח"כ קבוע אף כשנפלה בפנינו אותן הארבעים הואיל ונפרש מקודם, רק אסור משום גזירה שמא יקח מקבוע שפיר חשוב ספק, ולהכי שרי התערובות השני, והש"ך ז"ל (ס"ק ל"ד) כתב דכשפירשו מחציתן ביחד אז אסור אף למאן דשרי פירש ממילא, דהא דפירש ממילא שרי הוא רק משום כל דפריש מרובא פריש ואיסורא ברובא איתא אבל כשפירשו מחצית דל"ש לומר כל דפריש מרובא פריש חשוב כאילו היה במקום הקביעות וא"כ הוצרך הרמב"ם לומר שפירשו מ' למקום אחר דאין אוסרות אף שקודם פירשו המ' בב"א אפ"ה לא אסור רק משום גזירה שמא יקח מקבוע, אבל קבוע לא חשוב כיון שלא פירשו רק מ' איכא למימר כל דפריש וכו', ולהכי חשוב ספיקא להתיר התערובות משום ס"ס, אבל כשפירשו נ' ביחד ונפלו הנ' בתוך תערובות כיון דפירשו מחציתן ביחד חשוב קבוע כאילו במקומו וחשוב כגוף האיסור דהוי כנתערב חד בחד ואיקבע איסורא ולהכי הי' אסור התערובות השני כנ"ל וא"ש:

שם כולם אסורים עיין בש"ך (ס"ק נ"ב) שהביא דברי הרמב"ם פרק ט"ז מהמ"א ובפ"ז מה' עכו"ם כתב וז"ל ספק עכו"ם אסור ספק ספיקא מותר כיצד כוס של עכו"ם שנפל לאוצר מלא כוסות כולן אסורים מפני שעכו"ם וכל משמשות אוסרות בכל שהוא פירש כוס אחד מן התערובות ונפל לכוסות שנים הרי אלו מותרים עכ"ל ובכ"מ שם האריך והבין שהם דברים סותרים זא"ז גבי רמוני באדין ושאר דברים החשובים דלא שדי אלא התערוב' ג' וגבי ע"ז למה פסק בשתי