חידושי מהרא"ך חלק ב מה

בפני עצמו והש"ך (ס"ק ז') דה"ה דמותר לאכלו א' וב' או ב' וא' לאפוקי שלשתן יחד דלא כו' עיי"ש, מבואר דאף הרוב בב"א מותר לאכול ולא אסרו רק לאכול כולן ביחד, והנה בהו"א דהגמ' לא ידע עדיין מהגזירה דרבא משום קבוע ופירשו בתוס' חולין בשם ר"י דכיון דאין איסור ניכר גזרינן שמא יקח מהקבוע מאותן שלא נפרשו ושמא יבאו י' כהנים בב"א ויקריבו פריך בש"ס שפיר אלא מעתה מגיסא אסורה כיון דלא ניידי כולן ולהכי אפילו יקריבו הכהנים רוב בבת אחת נמי שרי דתלינן דהאיסור הוא בהקבוע באותן שלא נתפזרו דהא לא ניידו כולם והיכא דאינו אוכל כולן בב"א רק רוב שרי ומש"ה פריך בש"ס אטו מגיסא אסורא כמו דרשאי לאכול הרוב בב"א:

ולפ"ז מיושב שי' הפוסקים דלאכול כולן בב"א אסור והגמ' פריך אטו מגיסא אסורא כיון דלא יקריבו בב"א רק רוב דהא לא נתפזרו כולן, והיכא דנתפזרו כולן לא שייך למיגזר שמא יקח מהקבוע דאין כאן קבוע כלל, והא דשנים אחרונים אסורין הוא מטעם שלא יהיה נקרא מבטל איסור לכתחילה וכמ"ש בפלתי סימן זה (ס"ק י"ז), ולפ"ז לאכול כולן בבת אחת בודאי דאסור כמו בשאר ביטול ברוב דאסור לאכול בב"א, ולפ"ז מתורץ היטב קושיות הט"ז דנכבשינהו דניניידו כולן דממ"נ כשלא נתפזרו כולן גזרינן שמא יקח מהקבוע וכשנתפזרו כולן חיישינן שמא יקריבו כולן בב"א דיבואו הרבה כהנים ויקריבו כולן בבת אחת, וזה לא שייך רק בקדשים אבל לא בחולין ע"ש, וי"ל דזה שאמר ר"ח בתוס' ד"ה אפילו אחת בריבוא כו' בנתערב בזבחים מיירי ולגבי' גזירה שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת ומסקו מן הקבוע למזבח אבל בעלמא אמרינן נכבשינהו דניידו ותמי' שהרי בגמ' פריך אטו מגיסא אסורא ומסיק הש"ס גזירה שמא יקח מן הקבוע ואיך אמר ר"ת משום שמא יבואו י' כהנים ויקריבו בב"א, ולהנ"ל י"ל דלא שרי ר"ת רק בנתפזרו כולן וכסברת הרמ"א בשם הר"ש ואפ"ה בקדשים אסור משום שמא יקריבו כולן בבת אחת וכנ"ל וא"ש בעזה"י:

סעיף ז' דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו כגון בעלי חיים וברי' וחתיכה הראויה להתכבד ודבר שיש לו מתירין שנתערב באחרים וכאכל אחד מהם בשגגה או נפל מעצמו לים בענין שנאבד מן העולם הותרו כל אחרים שאינו תולין לומר האיסור הלך לו ודוקא כשאוכל הנשארות שתים ביחד דממה נפשך איכא חדא דהיתרא אבל לאוכלם אחת אחת אסור:

איתא בש"ס זבחים (דף ע"ד) אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה אמר רב טבעת של ע"ז שנתערבה במאה טבעות ונפל אחת מהם לים הגדול הותרו כולן וכו' איתבי' רבא לרב נחמן אפילו אחת בריבוא ימותו כולן אמאי נימא דאיסור מית א"ל רב דאמר כר"א והנה תמהו על הרמב"ם שפסק כמתניתין דכולן ימותו ובטבעת של ע"ז פסק אפילו שנים לים הותרו כולן, ונראה לתרץ דהנה הפלתי (ס"ק כ"ב) הקשה דלפי' התוספות והמחבר בנפל אחד מהן לים דהותרו כולן מ"מ אין לאכול בב"א דתו ליכא רק חד ספיקא, ולפי"ז קשה מאי פריך הגמ' על רב ממתניתין דקתני ימותו הא בהך קושי' דנכבשינהו דניידו ונימא כל דפריש מרובא פריש תירץ הגמ' שמא יבואו י' כהנים ויקרובו בב"א, ופריך הגמ' דמגיסא אסורא כו' ופירש"י כיון דכבר נתבטלו איך יחזרו לאיסורא ולפי"ז במת אחד מהן דנתלה האיסור בו בזה שפיר י"ל דיקרובו כהנים בב"א כמבואר בגמ' ואטו מגיסא דאסורא לא שייך דמה בכך דמית מ"מ לאכול בב"א אסור ולהיות נקרב מ"ג המזבח בב"א פשיטא דאסור ואין מקום לקושית הגמ' עיי"ש. ונלע"ד דלא קשה כלל עפ"י דברי התוס' חולין (דף צ"ה) ד"ה הכא נמי כשנמצא ביד נכרי כו' דהא דמשני הש"ס גזירה שמא יקח מן הקבוע אין סברא לחלק בין קדשים וע"ז לשאר איסורים דכמו כן גזרינן בשאר איסורים שמא יקח מן הקבוע היכא דהאיסור אינו ניכר כמו בקדשים דאין חילוק לענין גזירה בין חולין לקדשים, ולפ"ז פריך הגמ' שפיר דאי גזרינן במתניתין שמא יבוא להקריב בב"א כן נמי גזרינן בשאר איסורין ובפרט בע"ז אמאי הותרו כולן ניחוש שמא יהנה מכל הטבעות בב"א שיתקשט בהן, דבודאי אפילו נתערב באיזה טבעות שיכול ליהנות מכולן בב"א נמי קאמר רב דבנפל אחד מהן לים הותרו כולן וקשי' אמאי אע"כ דלא גזרינן א"כ גם במתניתין בקדשים אמאי ימותו כולן דהא לא גזרינן שמא יבואו י' כהנים בב"א ויקריבו ואם גזרינן במתניתין כמו כן נגזר בשאר איסורים ואמאי קאמר רב דהותרו כולן ומקשה הגמ' שפיר, והקשה בפלתי (ס"ק כ"ב) דאמאי פריך הגמ' ולבטול ברובא הא אילו יתבטלו יהיה עולין ועולין אין בטלין עיי"ש כוונת הקושי' דלא יהא שרי לזרוק הדם על המזבח דאין עולין בטלין. ונראה דלפי דברי התוס' (דף ע"ז) ד"ה דהא עבר מום ירצו כו' שכתבו בסוה"ד דאפילו עולין נראה דלרבנן מדאורייתא מבטלין זה את זה בדבר שאינו מתערב כמו מין במינו לר"י שאינו מתערב דלא הוי כדם וסולת ובטל מדאורייתא עיי"ש בתוס' ד"ה ר"י אמר דלא אומר ר"י מב"מ בכ"ש אלא בדבר לח דומיא דדם הפר ודם השעיר דיליף מינה לקמן דדבר המתערב הוא עיי"ש, והנה טעם הדבר ברור מאוד, דבמין במינו דבטל י"ל ב' טעמים, כל דפריש מרובא פריש ועוד טעם דהאיסור גופא נהפך להיתר כמבואר בפוסקים, והנה לח בלח לא שייך ההיתר כל דפריש רק מטעם נהפך והנה ר"י יליף מדם הפר והשעיר הדבר ידוע דדמו של פר מרובה משעיר ופירש דקרי לי' דם השעיר ורבנן יליף מינה דעולין אין בטל זא"ז, והנה הא דקרי' ליה דם השעיר מוכח דהמועט לא נהפך להיות כרוב אבל לא מוכח דהיכא דשייך כל דפריש כו' דלא יהיה אמרינן כל דפריש מרובא פריש דבדם הפר לא שייך כל דפריש, ולהכי ביבש ביבש שפיר בטל ברוב מטעם דכל דפריש מרובא פריש, וכן עולין דבטל לרבנן בדבר שאינו מתערב הוא רק מטעם דכל דפריש וכו', ולפי"ז לר"י במו"מ וכן עולין לרבנן לא סברו כלל דנהפך להיות היתר. והנה מב"מ לרבנן סובר הרא"ש דמותר לאדם אחד לאכול מטעם דנהפך האיסור להיתר והרשב"א סובר דמדרבנן אסור דמדאורייתא אמרינן נהפך ע"ש ולפי"ז בעולין אסור להקריב כולן בב"א מדאורייתא כיון דלא נהפך וכנ"ל ולהכי שפיר תנן במתניתין דימותו כולן ולא סגי דנמות אחד ויותרו כולן דגזרינן שמא יבואו י' כהנים בב"א ויקריבו דהוי ספק דאורייתא דהיכא דהאיסור יש בתוכם אסור מדאורייתא להקריב כולם בב"א כיון דלא נהפך האיסור להיתר וכנ"ל, ולהכי ימותו כולן ואסור להקריב אפילו שלא בב"א מטעם גזירה כנ"ל, אבל בע"ז קאמר רב שפיר דהותרו כולן ולא גזרינן שמא יבא להנות בב"א דהא אפילו יהנה בכולן בב"א לא אסור מדאורייתא דהא נהפך האיסור להיתר ורק בע"ז לא בטל מדרבנן ולהכי לא גזרינן שיהנה בב"א ומותר להנות שלא בב"א, אבל בקדשים דאם יקריב כולן בב"א יהא אסור מדאורייתא ולהכי ימותו כולן דגזרינן וכנ"ל ומה פריך הש"ס, אך לא קשה כלל שהרי רב לשיטתו שסובר דמין במינו לא בטל ורק ביבש ביבש בטל והטעם משוה כל דפריש אבל לא נהפך וא"כ אסור להנות מכולן בב"א מדאורייתא, ואפ"ה קאמר רב דהותרו מכולן להנות מהטבעת שלא בב"א ולא גזרינן שמא יהנה בב"א, וכמו כן במתניתין לא נגזר דמ"ש ואמאי ימותו כולן, ומתרץ הש"ס דרב סובר כר"א וגם במתניתין לא ימותו כולן לר"א ומיושב היטב פסק הרמב"ם דלדידן דקיי"ל דמין במינו בטל ורק עולין אין בטלין שפיר יש לחלק בין קדשים לשאר איסורין להכי במתניתין פסק דימותו כולן ובטבעות הותרו כולן וכנ"ל וא"ש בעזה"י:

ולפי זה יש לבאר שיטת הר"ת דבשאר איסורין לא גזרינן שיקח מן הקבוע ושרי כשפירש ממילא ורק בקדשים גזרינן והתוס' הקשו עלי' דגם בשאר איסורין גזרינן שמא יקח מהקבוע תדע דטבעות של ע"ז שנתערבו בריבוא כולן אסורות ובפירש אחת מהן פליגי רב ושמואל וכו' אבל באותו שפירש