חידושי מהרא"ך חלק ב לט

ממעט באכילת שלמים כו', תוס' בד"ה ה"מ דיעבד וה"ה דאכולהו אמרינן הכי אסמיכה ואמתנות ונותר, ותימא וכי בשביל דשמא יהא נותר או משום סמיכה דלא מעכבא אי לא יעשה מתנות כהילכתן יכנוס לידי ספק כרת, וי"ל דטוב שידחה ספק כרת בשב ואל תעשה ממה שיעשו רבים שלא כהוגן כי כבר רובם עשו פסח עכ"ד:

והקשה רבי עקיבא איגר ז"ל במערכה (ח') הא לקמן (דף צ"א) והמפקח את הגל אמר רבב"ח אר"י לא שנו אלא גל עגול אבל גל ארוך פטור מלעשות פסח שני דאימא טהור הי' בשעת שחיטה, והקשה הא התוס' כ' דדוקא משום דרובם יעשו שלא כהוגן כי כבר רובם עשו פסח, נמצא דשנים שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת באחד חייבים בפסח שני על תנאי שלמים, וא"כ במפקח הגל דבארוך פטור מפסח שני, אמאי אין מביא בתנאי שלמים (ע"ש שהביא בשם לח"מ שהקשה על הרמב"ם עפ"י דברי התוס' כזאת):

ונראה לתרץ דהנה בס' שער המלך ה' ק"פ פ"ג הקשה, הא דפריך הש"ס ונטרחי וניתי מותר הפסח כו', ואמאי לא משני דאכתי ממעט באכילת קדשים בעצמות שיש בהן מוח דאינו יכול לשוברם משום ס' פסח דאמרינן בפ' כיצד צולין (דף פ"ה) דא' עצם שיש בו מוח וא' שאין בו מוח עובר משום ועצם לא תשברו בו אפילו ע"י גומרתא אסור משום דלמא פקע או משום הפסד קדשים, ושמא שלמים הן ונמצא מביאו לידי נותר בידים ועובר אעשה דואכלו את הבשר ע"ש שהניח בצ"ע. ונראה דהקשה בכו"פ (סימן זה) בהא דקאמר הש"ס בחמשה שנמצא פסול בא' מפסחיהם דאמרינן דא"א לכל חבורה להתנות בתנאי שלמים משום חזה ושוק דא"א לכהן לאוכלו דהא איכא פסח והוא שלא למנויו ולזר א"א לאוכלו דאיכא חזה ושוק דאסור לזרים, והקשה הא כאן ארבעה בודאי הם שלמים וחזה ושוקים שייך לכהן ומותר בו, וחמישי שהוא פסח אסור לכהן, וכיון שלא נודע איזה הו"ל חד בתרי ובטל ואין כאן מבטלין איסור דלא מתכוין לבטל רק לעשות פסח כהוגן עיי"ש. ונראה לתרץ דהנה במנחות (דף כ"ב) גבי ולקח מדם הפר ומדם השעיר רבנן סברו מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה, וכתבו בתוס' וא"ת תיפוק לי' משום דאין מצות מבטלין זו את זו כדאמר בע"פ גבי הילל שהי' כורך פסח מצה ומרור וכו' ושמא לגבי אכילה שאני עכ"ד ולפי"ז מיושב היטיב קושיות הפלתי דלא בטל החזה והשוק של קרבן פסח באינך ד' בשלמים ויהי' הכהן רשאי לאוכלו משום דלענין אכילה מצות אין מבטלין זה את זה. ולפ"ז מתורץ לנכון קושיות השעה"מ דאינו ממעט באכילת קדשים בעצמות שיש בהן מוח משום דרשאי לשבור העצמות כיון דלא הוי לענין אכילה לא שייך לומר מצות אין מבטלין זא"ז ובטל החד ק"פ באינך ארבעה דשלמים ומותר לשבור העצמות מכל החמשה וא"ש, ומיושב קושיות רע"א ז"ל דמפקח הגל אסור להביא בתנאי דשלמים, דבודאי מביא קדשים לידי נותר בעצמות שיש בהן מוח דאסור לשבור משום ספק פסח כקושיות השע"מ, והתוס' לא כתבו משום דרובם יעשו שלא כהוגן הוא רק משום חשש ספק דממעט באכילות שלמים וכמו שפירש המרש"א, אבל היכא דבודאי מביא לידי נותר אפילו היכא דלא שייך הטעם דרובא יעשו שלא כהוגן אסור לו להביא קדשים לידי נותר, ולהכי פטור מלעשות פסח שני וכנ"ל וא"ש:

סעיף ג' כבש שלם, עיין בישוי"ע שהקשה מהא דאמרינן בזבחים (דף ע"ד) בטבעת של ע"ז שנתערבה בק' טבעות ונפל אחד מהן לים הגדול הותרו כולן דאמרינן הך דנפל היינו דאיסורא, וא"כ ה"נ כשהוציא לבית השריפה אחד מהפסחים הללו נימא דשאר הותרו דהך שנשרף הי' הבעל מום, כמו דפריך שם הש"ס על חטאות המתות בריבוא דימותו כולן אמאי נימא דאיסורא מית, ופירש"י דכיון דמצוה להורגן אף שהורגן במזיד הוי כמו נפלה ממילא דלא שייך לקונסו דמצוה עביד, וא"כ ה"נ בחמשה שנתערבו פסחיהם אמאי יוצאין כולם לבית השרפה, הא בנשרף אחד מהן נימא דאיסורא נשרף ולישתרי כולהו דכיון שזה שנשרף הי' מצוה לשרפו והוא כנפלה ממילא:

ונראה לתרץ דהנה אא"ז ז"ל בחו"ד סימן זה בביאורים סק"ה הקשה אמאי לא נימא שהפסח הבעל מום יתבטל ברובא והשאר לשתרי באכילה, ורוצה לתרץ משום דאי אפשר להקטיר האימורים דעולין לגבי מזבח אין מבטלין זא"ז, וכיון דא"א להקטיר האימורים ממילא הבשר אסור באכילה, אך דחה זה משום דדמי לאימורין שנטמאו או שנאבדו דמותר לאכול הבשר, ול"נ לומר שפיר כתירוצו דהא דכולן יוצאין לבית השריפה משום דאי אפשר להקטיר האימורים, ואין לומר דהוי כנטמאו או נאבדו דמותר לאכול הבשר, דהנה התוס' בזבחים (דף ע"ז ע"ב) ד"ה הא עבר מום כו' בסוה"ד כתבו ועוד אפילו עולין נראה דלרבנן מדאורייתא מבטלין זה את זה בדבר שאינו מתערב כמו מין במינו לר' יהודא שאינו מתערב דלא הוי כדם וסולת בטל מדאורייתא עיי"ש. ובס' טורי אבן בחגיגה (דף ז') הוכיח דהא דאם לא יכול להקטיר האימורים הוי כנטמא ונאבד דמותר הבשר, הוא רק באם אי אפשר להקטירן מדאורייתא, אבל אי מהתורה ראוי היום להקטיר ודאי אסור באכילת בשר, כיון דאימורים קיימים וראוים להקטרה מעכב לאכילה מהתורה, ואע"ג דרבנן אסרו להקטיר לא להקל על ד"ת באו לעשותן כאילו אינן דלא מעכבו לבשר עיי"ש שהוכיח נגד התוס', לפי"ז כאן דמדאורייתא רשאי להקטיר האימורים אף דהוי עולין, כיון דהוי יבש ביבש, ורק מדרבנן החמירו בבעלי מומין שלא יהיה בטילין וכנ"ל בתוס', וכיון שאי אפשר להקטיר האימורין רק מדרבנן משו"ה לא הוי כנטמאו האימורים כיון דמדאורייתא חזי להקרבה ואסור הבשר באכילה להכי יוצאין לבית השריפה, ולפ"ז מתורץ קושיות הישוי"ע הנ"ל, דע"כ כולן יוצאין לבית השריפה מטעם האימורים דאי אפשר להקריבן מדרבנן ואסור הבשר ואי אפשר שישרוף א' מהאימורים ויהי' השאר מותרים למזבח דנימא הך דאיסורא נשרף, דהא כיון דמהתורה שרי כולהו להקריב דבדבר שאינו מתערב בטל אפילו עולין מדאורייתא, והנה להפסיד קדשים כשרים דהיינו להוציאן לבית השריפה אסור מהתורה, וחכמים לא תיקנו שיעבור ד"ת בקום ועשה רק בשב ואל תעשה, וכיון דמדאורייתא כשרים כל האימורין להקריב אינו רשאי לישרוף אפילו אחד מהאימורים רק צריך עיבור צורה וידחו ממילא ואח"כ ישרפו, וכיון דכל כמה דלא מתקטרו אימורים לא מתבטל הבשר ולא הוי כנטמאו או נאבדו כיון דמדאורייתא חזי להקריבם, ולהכי כולן דהיינו כל הפסחים יוצאין לבית השריפה דהפסח אינו נאכל אלא בלילה ויוצא לנו מזה דגם החמשה פסחים אין שורפין רק לאחר עיבור צורה כיון דהבשר בטל ברוב ורק מטעם האימורים והוי אין פסולו בגופו כדאיתא בפסחים (דף ע"ג) ובכמה מקומות זה הכלל כל שפסולו בגופו ישרוף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ויוצא לבית השרפה כן נראה לי בעזה"י:

עד כאן דברי נכד המחבר סימן קב. סעיף א כל דבר שיש לו מתירין, כגון ביצה שנולדה ביום טוב שראויה למחר אם נתערבה באחרות בין שלימה ובין טרופה אינה בטלה אפילו באלף וכו':

גרסינן בש"ס ביצה (דף ד') רב אשי אמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו מדרבנן לא בטל כי היכי דמחמרינן בבישול מחמרינן בספיקא והרמב"ם כתב (בפ"א מה' ממרים ה"ב) כל מי שאינו עושה כהוראתם עובר בלא תעשה שנאמר לא תסור ואין לוקין על לאו זה מפני שניתן לאזהרת מיתת ב"ד שכל חכם שמורה על דבריהם מיתתו בחנק אחד דברים