חידושי מהרא"ך חלק ב לח

הלכות תערובות סימן צח. סעיף ב' רמ"א לענין מין במינו אזלינן בתר שמא אם הוא שוה הוי מין במינו אבל לא אזלינן בתר טעמא אם הוא שוה או לא. איתא בש"ס ע"ז (דף ס"ו ע"א) חלא דחמרא וחלא דשיכרא כו' אביי אמר בנ"ט וכו' ורבא אמר במשהו בתר שמא אזלינן כו' אמר אביי מנא אמינא לה דבתר טעמא אזלינן דתניא תבלין ב' וג' שמות והן מין א' או מין ג' אסורין ומצטרפין ואמר חזקי' הכא במיני מתוקה עסקינן הואיל וראוין למתק בהן את הקדירה א"א בתר טעמא אזלינן כחד טעמא הוא אא"א בתר שמא אזלינן האי שמא לחוד והאי שמא לחוד ורבא אמר לך הא מני ר"מ הוא כו' לכל איסורין שבתורה מצטרפין זא"ז וכו' והרמב"ם ז"ל (בפט"ז מה' מ"א) פסק בתבלין שהוא מין א' ושלשה שמות מצטרפין לתבל ותמה בכ"מ הא כיון דלא קיי"ל כר"מ דכל איסורין מצטרפין וקיי"ל כרבא ליתא להך דינא, והנראה לע"ד לתרץ דהנה הש"ך ז"ל (בס"ק ו') פסק דהיכא דשוין בטעמא אף שחלוקין בשמא נמי הוי מב"מ והא דקאמר רבא דאזלינן בתר שמא הוא באיסורין שאוסרין בלא נ"ט עיי"ש והקשה הכ"פ פליאה עצומה דא"כ מ"פ בש"ס על רבא מהא דאוסרין ומצטרפין דחלוקין בשמא, הא דאוסר בתבלין היינו דמורגש הטעם וכיון דהם ממתיקים הקדירה ושוין בטעמם א"כ למה לא יאסור הא יש כאן טעם ערלה דלפירש"י ז"ל הכל באיסור א' רק בשמות נפרדים והנראה ליישב ואדרבא סייעתא לדברי הש"ך דהנה התוס' בשבת (דף צ') ד"ה הואיל וראוין למתק הקדירה הקשו הואיל וממתיקין הול"ל ועוד הקשו היכא מיירי שאי בנ"ט אפילו שאר מינין נמי ואי אין בהם בנ"ט אפילו מיני מתיקה נמי לא ונראה לתרץ קושיות התוס' וגם הא דקאמר חזקי' הואיל וראוי ולא קאמר הואיל וממתיקין, דהנה הרמב"ם ז"ל פסק (בפט"ז מהל' מ"א הלכה ט"ז) עיסה מחמצת שנפל לתוכה שאור של תרומה או שאור של כלאי הכרם וכן קדירה מתובלת שנפלו לתוכה תבלין של תרומה או של ערלה וכלאי הכרם אם יש בשאור כדי לחמץ אילו היתה העיסה מצה ובתבלין כפי לתבל הקדירה אילו היתה טפילה הרי הכל אסור, אם אין בהם כדי לתבל ולחמץ עלו בשיעורן תרומה בא' ומאה וערלה וכלאי הכרם בא' ומאתים עכ"ל. ולפ"ז מיושב היטב קושיות התוס' שהקשו דהיכא מיירי אי בנ"ט אפילו שאר מינין נמי ואי אין בהם בנ"ט ואפילו מיני מתיקה נמי לא, ולהנ"ל י"ל דמיירי בנפלו לקדירה מתובלת ומשערינן אילו היתה הקדירה טפילה הי' בהן כדי לתבל ומצטרפין השלשה מינין לשער אילו נפלו לקדירה טפילה אף שהן שלשה מינין אפ"ה הואיל והן מיני מתיקה וטעמן שוין וקאמר שפיר חזקי' הואיל וראוין למתק הקדירה היינו אילו היתה הקדירה טפילה אף שעכשיו נפל לקדירה מתובלת מ"מ אוסרין כמו אילו נפלו לקדירה טפילה, ובזה מיושב קושיות הכו"פ דהש"ס פריך לרבא דאזיל בתר שמא אמאי מצטרפין הא האי שמא לחוד והאי שמא לחוד דהא כיון דעכשיו אינו נ"ט רק משערין אילו היתה הקדירה טפילה ואמאי מצטרפין כל המינין הא כיון שחלוקין בשמא א"כ כיון שאין בכל א' כדי לתבל אי נפלה לקדירה טפילה אמאי מצטרפין עכשיו לאסור הקדירה שהוא מתובלת דהא עכשיו אינו נ"ט ומשני הש"ס דאתי כר"מ דכל איסורין מצטרפין:

ומתורץ היטב דברי הרמב"ם דהרמב"ם באמת לא נקיט הואיל וראוין לתבל הקדירה דבזה באמת לא קיי"ל דמצטרפין וכנ"ל רק הרמב"ם נקיט מצטרפין לתבל היינו בנפל לקדירה טפילה כיון דשוין השלשה מינין בטעמא אף שחלוקין בשמא אפ"ה מצטרפין כקושיות הכו"פ לדברי הש"ך הנ"ל דכיון דמורגש הטעם ושוין בטעמן א"כ למה לא יאסור כנ"ל וא"ש בעזה"י:

סימן צט. סעיף ז' אם עיין בפמ"ג (מ"ז ס"ק ט"ו) שיש לחקור בשלמא הרשב"א סובר דאין חנ"נ בשאר איסורים א"ש, משא"כ לדידן א"כ איסור מועט בכלי גדול ובישלו הרבה היתר ועירה משם התבשיל והקדירה חמה מחום אש ודאי מפליט ומבליע בדופני הקדירה ולגבי הבליעה אין ששים נגד המועט א"כ איך יצוייר דין זה לדידן:

והנראה לתרץ דהתוס' זבחים (דף צ"ו) ד"ה ואם טש כו' בכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו ומותר לבשל האידנא שלמים בהקדירה שבשל שלמים בה אתמול קודם שבא לידי איסור נותר כו' עש"ה, וכן כתבו התוס' חולין (דף קי"ב) ד"ה הלכתא דמשים זה הוי נ"ט בר נ"ט, ומבואר דהא דאסור בגעולי מדין וכן קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט, דטעם היוצא מהקדירה לתבשיל נאסר אבל אם בעת שיצא מהקדירה לא נאסר עדיין לא נאסר נמי אח"כ כשהיא בתוך התבשיל, ותה"ד כתב דהבליעה בקדירה מקושר עם מה שיש בהקדירה, ולהכי בקדירה של בשר שבישל בה חלב סגי בנותן טעם ולא בעי ס' נגד החלב הבלוע בדופני הקדירה, משום שמקושר עם מה שבחוץ, ולפי"ז בנבלע איסור מועט בהקדירה שדרכה להשתמש בשפע והי' אז ששים נגד האיסור, א"כ בעת שנבלע ההיתר בהקדירה לא נאסר ההיתר מחמת בליעת האיסור שנבלע בקדירה, דהא האיסור לא היה יכול ליתן טעם בהיתר הנבלע בדופני הקדירה דמקושר עם מה שבחוץ, וממילא דאין ההיתר נאסר אח"כ אפילו בעת שעירה התבשיל, כיון דבעת שנבלע לא היה יכול לאסור ממילא לא יוכל לאסור נמי אח"כ, דהוי כנ"ט בר נ"ט דהיתירא אפילו כשנבלע האיסור, כיון דהאיסור לא היה יכול ליתן טעם אז אפילו בהיתר הנבלע בהקדירה, שוב אינו נאסר ההיתר הנבלע אפי' לאח"כ דהוי נ"ט בר נ"ט וכנ"ל, משום דנגד האיסור גופי' הא דרכה להשתמש בשפע ויהי' לעולם ששים נגד האיסור המועט, ולהכי שרי להשתמש בהקדירה לכתחילה וכנ"ל וא"ש בעזה"י:

בזה מתורץ מה דקשה בהא דפסקינן (בסי' צ"ד) אם תחב הכף בהקדירה שני פעמים דסגי בפעם אחד ששים, וקשה דהא קיי"ל דהבלוע נעשה נבילה, ובש"ך (ס"ק ו') מתרץ דבכה"ג אין להחמיר ואינו מובן, והפ"מ כתב דמצטרפין הך שיטה דאחר שהוציאו הכף מהקדירה לא הוי כלי ראשון עיי"ש ודוחק, ולהנ"ל ניחא כיון דבעת שהיה הכף בהקדירה, לא נאסר הבלוע בהכף מחמת הכף, שוב אינו אוסר ג"כ אח"כ דהוי נ"ט בר נ"ט וכנ"ל וא"ש ואפילו אי לא נימא כנ"ל, רק דהבלוע נאסר אח"כ אף שמקודם לא נאסר וא"כ הוי כנ"ט בר נ"ט דאסורא אפ"ה אין הלחלוחית נעשה נבילה אח"כ דהא הא דנ"נ ילפינן מבב"ח, וכיון דבב"ח אין נעשה בכה"ג נבילה, הוי נ"ט בר נ"ט דהיתירא וכנ"ל, וממילא בכל האיסורין לא אמרינן נמי בכה"ג נ"נ, ואפילו להחולקים על הר"ן ז"ל במליחה וצלי' וסברו דנ"נ אפ"ה רק במליחה וצלי' דבב"ח אסור מדרבנן אפי' אינו דרך בישול, ולהכי נ"נ נמי בשאר איסורין במליחה וצלי', אבל בזה דלא משכחת שיאסור בכה"ג בב"ח וכנ"ל, ממילא דגם בכל האיסורין לא אמרינן נ"נ וכנ"ל וא"ש בעזה"י:

סימן קא סעיף א' חתיכה כו' עיין בפלתי (ס"ק א') ראי' מש"ס דפסחים (דף פ"ט) חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת באחד מהן כולן יוצאין לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני וניתי כל חד מני' פסחא וניתני וכו' דלא אפשר משום דאיכא חזה ושוק ונמצא פסח נאכל שלא למנויו וניתי כל חמשה חד כהן דלא עביד פסח משום דקא