חידושי מהרא"ך חלק ב לה

ורק הכא כיון שסובר מין במינו בטל לא אסור רק הנטילה וא"צ רק לבטל הכדי נטילה וא"ש בעזה"י:

סעיף ד' בהג"ה וי"א דאמרינן בכל האיסורין וכו' עיין בש"ך (ס"ק י"ב) כתב האגור בשם מהרא"י דמ"מ לכ"ע אינו אלא מדרבנן ומביאו בב"י וד"מ וכ"כ הר"ן דבשאר איסורין הוי מדרבנן הבאתיו (בסימן כ"ב ס"ק י') דבכל איסורים חתנ"נ היינו משום שגזרו אטו בשר בחלב ולא גזרו אלא דומיא דבשר בחלב דרך בישול אסרה תורה ולא במליחה וכו' ותמה הכרו"פ דבתוס' חולין (דף ק"ח ע"ב) ד"ה אמאי כתבו התוס' וז"ל והלא בעלמא חנ"נ מדרבנן וא"כ מה הקשו תוס' (דף ק') ד"ה כשקדם וכו' לר"ת דאמרינן חנ"נ איך הגעילו כלי מדין ויורות הגדולים וכן (בדף ק"ח) הנ"ל ד"ה שנפל וכו' כתבו במדין דלא אסרה התורה רק בת יומא לא הגעילו רק כלים קטנים בתוך הגדולים דהוי ס' והדבר תימה דהא ד"ת אין חנ"נ והתוס' סותרים דבריהם בחד שמעתא:

ונראה לתרץ דהנה יש לדקדק על דברי התוס' שכתבו במדין לא אסרה התורה רק בת יומא מה נ"מ אילו התורה אסרה אפילו אינו בן יומא דנטלה"ג אסור, נמי הוי כך דע"כ הגעילו באופן שיש ס'. וכבר הרגיש הכו"פ זאת והנה לפענ"ד לפרש דברי התוס', דלכאורה קשה להך סברא דחנ"נ דאורייתא מהיכן מוכח דחנ"נ, והנראה דהנה בהא דקאמרינן לא אסרה תורה. אלא קדירה בת יומא הקשה הכו"פ (בסי' ק"ב) דרחוק במציאות שיהי' כל מלחמות מדין ביום א' ובו ביום שבו למחנה ובו ביום נצטוו על הגעילה וכו' ותירץ ע"פ דברי הבע"ת וכן קיי"ל דכלי הבלוע מאיסור והוחמו מים בתוך מע"ל חשיבה בת יומא עד שתהא מעת לעת משעה שהוחמו בה המים וא"כ טרם שידעו ישראל דיני הגעלה הי' ישראל מבשלים בכלי מדין וא"כ חזר לשבת והיה עדיין בת יומא ולכך צוו על הגעלה וזה ברור ונכון עכ"ד עיש"ה. והנה הטעם דמונה משעה שהוחמו כתב הסמ"ג הובא בב"י ובש"ך דהוא מטעם חנ"נ (ועיין בפלתי צ"ד ס"ק ט' שבאר היטב דהוא רק מטעם חנ"נ עיש"ה) א"כ לפ"ז מוכח דנ"נ הוי מהתורה דאל"ה לא משכחת לה שיהיה קדירא בת יומא אפילו בהוחמו בה מים אע"כ דחנ"נ ומוכח דהוי מהתורה וכתבו התוס' שפיר במדין דלא אסרה התורה רק קדירה בת יומא ולכאורה הוא איך הוי בת יומא דרחוק במציאות וכנ"ל בפלתי וצריך לומר דהישראל השתמש בקדירה ומונין משעה שהוחמו והטעם משום נעשה נבילה וא"כ אין להגעיל רק באופן שיש ששים, אבל אי אמרינן דאסרה תורה אפילו קדירה שאינה בת יומא וא"כ לא מוכח דחנ"נ ואמרינן באמת דחנ"נ לא הוי מהתורה רק מדרבנן וא"כ מהתורה היה יכול להגעיל אפילו יורה גדולה שאי אפשר להכניס בתוך כלי באופן דאיכא ס' אפ"ה שרי כיון דלא אמרינן חנ"נ מהתורה דייקו התוס' שפיר בלשונם דלא אסרה תורה רק קדירה בת יומא וכנ"ל וא"ש. אך זה הוא רק בגעולי מדין אבל מנ"ל דחנ"נ מהתורה בשאר איסורים ובשלמא לר"ע דיליף טע"כ מגעולי מדין ילפינן נמי חנ"נ מגע"מ וכנ"ל, אבל לרבנן דסברי דלא מצינן למילף מגעולי מדין לענין טע"כ א"כ גם לענין חנ"נ נמי לא נוכל למילף מג"מ, אבל בגעולי מדין גופי' הוי מהתורה חנ"נ, וא"כ מיושב היטב דהתוס' הכא שכתבו דבשלמא חנ"נ לא הוי רק מדרבנן היינו למאן דלא יליף מג"מ, אבל לקמן שכתבו התוס' דחנ"נ מדאורייתא הוא בכלי מדין גופי' ולמ"ד דלא אסרה תורה רק קדירא בת יומא מוכח דבכלי מדין גופי' חנ"נ וא"ש דלא סתרו התוס' דבריהם, כנ"ל נכון בעזה"י:

ועדיין קשה לשיטת רבינו אפרים ז"ל דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים רק בב"ח, א"כ קשה האיך משכחת לה קדירה בת יומא לפי דברי הפלתי כנ"ל והנה הפלתי שם כתב דהוי נ"ט בר נ"ט דאיסורא כמ"ש הש"ך והצריכה התורה הגעלה, אמנם הפלתי בעצמו (סי' צ"ד ס"ק א') כתב בשם התוס' דלר"א ניחא דהגעילו שני פעמים והיינו אף דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור אע"כ צ"ל בפעם הראשון פלט היורה ואח"כ כשבלע לא בלע רק לפי ערך ושפיר נתבטל בפעם שני לפי ערך המים משא"כ לר"ת דמתחלה המים נעשה נבילה עיש"ה. א"כ בהוחמו את המים הי' בפעם שני ס' ובודאי לפי דברי הפלתי השתמש בהקדירה איזה פעמים במשך איזה ימים וא"כ אמאי הוצרך כלל הגעלה, והנראה לתרץ דהנה בב"ח שכבר נאסר דמי לשאר איסורין ולמאן דאינו סובר חנ"נ בשאר איסורין ה"ה בזה וכמ"ש הש"ך ואא"ז ז"ל בהחו"ד (צ"ד) תמה על הש"ך דמה שנתוסף הוי ממש בב"ח ונעשה נבילה מהתורה עש"ה ובפ"ח ובפלתי, וא"כ בהשתמש הישראל בהקדירה של מדין טרם שידעו דיני הגעלה היינו שבישל בשר ודלמא בשל הנכרי בהקדירה חלב או איפכא וא"כ יש בקדירה בליעת בשר בחלב ושוב כשמבשל הישראל בשר או חלב האי בשר או חלב שבישל עתה נעשה נבילה וכנ"ל וכל פעם שמבשל נעשה נבילה ולהכי הוי שפיר בת יומא דמונין משעה שנתבשל ולהכי הוצרך התורה להגעילו וכשמגעילו במים אז המים אינו נעשה נבלה אף דנאסר מב"ח מ"מ דמי לשאר איסורין וכמ"ש הש"ך הנ"ל רק בבישל בשר או חלב אבל לא בבישל דבר אחר ואז הוי שפיר גם לר"א קדירה בת יומא ואפ"ה ניחא דמהני הגעלה שני פעמים וכמ"ש התוס' וכנ"ל וא"ש בעזה"י:

הפ"מ נסתפק אי נ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור מהתורה או רק מדרבנן. ונראה להוכיח מדברי התוס' דסברו דמהתורה אסור נ"ט בר נ"ט דאיסורא דכתבו התוס' שם ובערב פסח קודם ד' שעות מותר להגעיל כלי של חמץ אע"פ דאין במים ס' דאיכא ג' נותני טעם של היתר החמץ נ"ט בכלי והכלי נ"ט במים והמים חוזרין ונבלעין בכלי ועדיין הוא היתר שהוא קודם הפסח ע"ש ואי נימא דנ"ט בר נ"ט דאיסורא לא אסור מהתורה א"כ בכלי מדין הי' יכול להגעיל אפילו דאינו במים ס' נגדו דהוי ג' נותני טעם המים בהכלי אע"כ דהתוס' סוברים דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור מהתורה. וי"ל דאינו ראי' דהתוס' קאי השתא דחנ"נ מדאורייתא ולהכי גם נ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור מדאורייתא אבל לשיטת הפוסקים דהא דנעשה נבילה בשאר איסורים הוא רק מדרבנן י"ל דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אינו אסור רק מדרבנן דטעם קלוש אינו אסור רק מדרבנן:

עיין בפ"מ במשבצות (ס"ק ט"ז) מיבעיא ליה אם רוטב איסור שנפל ממנו לרוטב של שלשים זיתים היתר ושלשים זית היתר דבר גוש נמי לימא הגוש שרי דיש בין הכל ס' לבטל זית רוטב איסור ול' זיתי רוטב יהי' אסור דאין יבש מבטל לח וכ"ת דזית רוטב איסור נתחלק בנפילתו בשוה חצי זית לרוטב וחצי זית לחתיכות מאן נימא לן הכי דנהי דאמרינן אין בטעמו כח לאסור דהטעם מתפשט בכולו בשוה מ"מ ממשות הרוטב נשאר בלי זיתי רוטב היתר ואיין שייכות לחתיכות לבטל הרוטב וכ"ת אה"נ א"כ הרוטב נ"נ ויאסור החתיכות וכו' עכ"ל שם. ונלענ"ד דלא קשה כלל דהנה באינו מינו היכא דליכא טעמא כגון יבש ביבש בטל ברוב כמו מין במינו ורק משום גזירה שמא יבשלם ויתן טעם והיכא דנותן טעם אינו בטל דהוי כניכר האיסור כמ"ש הרשב"א ז"ל בחולין דחיך אוכל יטעם ע"ש א"כ כיון דטעם של כזית רוטב האיסור אינו יכול לאסור דטעם הרוטב מתחלק בשוה בגוש ובצלול והוי ששים מש"ה אף שיש ממשות זית רוטב איסור ברוטב נמי בטל הממשות ברוב כיון דלא יהיב טעמא והא דצריך לח בלח בס' במינו הוא משום גזירה דאינו מינו אבל בזה לא שייך למגזר דבאמת יש בין הכל ס' ואפילו אי הכזית רוטב הי' נפל לאינו מינו בצלול והי' שלשים בהצלול ובגיש שלשים דהוי בין הכל ששים נמי הי' מותר כיון דלא יהיב טעמא בטל הכזית רוטב בהצלול ברוב אפילו אינו מינו דהיכא דלא יהיב טעמא אינו מינו כמינו ובטל ברוב וכיון דליכא למגזר שפיר בטל הכזית רוטב בשאר הרוטב ברוב ומותר הרוטב וא"ש בעזה"י ומה שהקשה עוד דכמו שנבלע מאיסור לחתיכות ה"ה מרוטב היתר נבלע לחתיכות וסו"ס ליכא ברוטב