חידושי מהרא"ך חלק ב לד

הקדירה ויכול לאסור כל החתיכות אפילו בלא רוטב והא דאיצטריך ניעור לא מטעם הרוטב רק שהנטילה הראשונה יהיה בתוך הקדירה ומש"ה יכול לומר דלא אמרינן סלק את מינו וכנ"ל ונכון בעזהי"ת:

והנה הש"ך ז"ל (בסי' ק"ה ס"ק י"ז) כ' דבלא ניער אין אוסר שאר החתיכות אף דבב"ח הוא גוף האיסור ואין אנו בקיאים בין כחוש לשמן מ"מ בבליעה לא חמיר כ"כ ואוקמי אדינא ואינו אוסר כשאין מפעפע וחלב אינו מפעפע ותירץ אא"ז בהחו"ד (בסי' צ"ב ס"ק ה') דלאסור אחרות אמרינן דחלב כחוש הוא דנהי לענין חתיכה גופה מחמרינן לאסור כולו אבל לאסור אחרות אמרינן דהחלב בגגה של החתיכה עיי"ש א"כ אפילו בבשר שמן נמי אמרינן כן דלאסור אחרות אמרינן דחלב כחוש וקיי"ל דבאיסור בלוע כחוש אפילו החתיכה שמינה נמי אין מוליך בליעתו דאין הנאסר יכול לאסור וכו' כמ"ש הש"ך (סי' ק"ה ס"ק י"ט) ע"ש. ולפ"ז תמי' לי טובא דהא דתנן טיפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה בנותן טעם הרי זה אסורה משמע באינו נותן טעם דהיינו שיש בחתיכה ס' נגד החלב שרי כל החתיכה, אמאי הא לפי הדין לא נאסר רק כדי נטילה וא"כ האיך מהני ס', ועוד דיצטרך ס' נגד הנטילה דהוי איסור מחמת עצמו לפי מה שהעלה הש"ך ז"ל בבב"ח ואמאי סגי בס' נגד הטיפה לחוד, וכ"ת דמיירי מתניתין בטעמו קפילא שאין בהחתיכה טעם חלב, א"כ אמאי קתני אם יש בה בנותן טעם דמשמע בכל החתיכה, הא אפילו אי ליכא טעם רק בהכדי נטילה ולא בהחתיכה נמי אסור כל החתיכה מטעם דבב"ח הוי איסור מחמת עצמו וכיון שהנטילה הוא דבוק בתולדה אוסר אפילו שאינו צלול כמו שהוכיח הנוב"י מתוס' בירך שנתבשל בגיד דכיון שהגיד דבוק בהתולדה אסור כל החתיכה. ובל"ז לפי מה דקיי"ל איסור דבוק א"כ יאסור הנטילה לכל החתיכה דהא דבוק לאיסור מחמת עצמו וצע"ג ובהדיא מבואר בדברי רש"י ז"ל שהחלב בגגה של החתיכה וקשה כנ"ל אפילו אין הטיפה נותן טעם יאסור הנטילה הבשר ויצטרך ששים נגד הנטילה ולרש"י ז"ל שפסק דמב"מ לא בטל נאסר כל החתיכה כיון דהחלב לא נתפשט יותר מכדי נטילה ולשיטת רש"י ז"ל קשה ביותר שסובר דבכל האיסורין אף שלא נאסר רק משום הבלוע אפ"ה חתיכה נעשה נבילה:

ולחומר הקושי' י"ל דבאמת הנטילה אסורה כיון שהחלב נתפשט רק בגגה של חתיכה וצריך לחתוך הנטילה, ורק דהטעם של הנטילה יאסור החתיכה כולו בזה י"ל כיון דהבליעה שנעשה איסור הוא לעולם בתוך התערובות שפיר בטל ברוב היינו הטעם של הנטילה בטל בחתיכה עצמה אפי' מב"מ, דומה למה דקיי"ל בסוף (סי' ק"ב) בהג"ה באיסור דלא הי' ניכר קודם שנתערב כו' ע"ש:

עיין בט"ז (ס"ק ב') שהביא דברי הטור מה שכתב מחלוקת רש"י ור"י בזה דלר"י דוקא שהחתיכה כולה חוץ לרוטב וכו' ולרש"י אפילו מקצתה ברוטב אין הכל מצטרף לבטל החלב ויש קולא לרש"י מצד אחד דהיינו אם מקצתה ברוטב וזו החתיכה נאסרת אין אוסר השאר וכ"כ בד"מ והט"ז חולק על זה. ובש"ס חולין (דף ק"ח ע"ב) מבואר אילימא לא ניער כלל ולא כסה כלל מיבלע בלע מפלט לא פליט ואלא לא ניער בתחילה אלא בסוף ולא כסה בתחילה אלא לבסוף עיין רש"י שפירש לא פליט באחרת את טעם החלב שהחלב בגגה של חתיכה הוה ופירשו האחרונים שסובר הט"ז כפירוש הר"ן ז"ל דבהו"א שם דאין הבשר גוף האיסור ולא אסור רק מטעם חלב פריך שפיר דמפליט לא פליט החלב אבל לפי המסקנא דאפשר לסוחטו אסור והוי הבשר גוף האיסור ואוסר הבשר דפליטה של בשר בודאי הולך עיי"ש בפ"מ ובחו"ד ולפ"ז מאוד תמוהין לי דברי הט"ז שסותר לכאורה דברי עצמו שכתב בפירוש בסימן (ק"ה ס"ק י"ג ובסי' צ"ב ס"ק ז') דגם בב"ח אינו אסור שאינו יוצא החלב וטעם בשר לחודי' אינו אוסר כסברת התה"ד עיי"ש וא"כ אמאי סובר הכא דאסור בלא נימר כיון דהחלב אינו יוצא כלל וכמ"ש בגמרא וברש"י ז"ל וממילא דאינו יכול לאסור טעם בשר לחודי' וצע"ג:

הראב"ד ז"ל בהשגות פ"ט מה' מאכלות אסורות כתב וז"ל אנן אומרים שלא שמענו כל החתיכה נעשית נבילה אלא לדעת ר"י דמחמיר מב"ב, אבל לרבנן לא, ולד"ה אם לא ניער כלל אין שאר החתיכות נאסרות כו' והוא תימא שהרי יוצא מן החתיכה רוטב בלא שום ניעור ואם הוא נבילה מה צריך לניעור שיצא חלב עכ"ל, ולא זכיתי להבין דברי הראב"ד ז"ל דמה טעם אם מב"מ לא בטל אז חתיכה נעשית נבילה ואם מב"מ בטול לא הוי חתיכה נעשית נבילה האיך תלי' זה בזה והפוסקים הוכיחו דהראב"ד ז"ל סובר דלדידן דאמרינן מב"מ בטל לא משכחת חנ"נ ותמוה האיך תלוי זה בזה, והר"ן ז"ל בסוף פרק כל הבשר הביא דעה זו וכתב שאינו מחוור, ועוד שהרי בספרו תמים דעים הובא בפ"מ (סי' צ"ט) גבי גריסין שנתבשלו עם עדשים וקבלו טעם דבעינן לבטל כל העדשים אף לרבי שסובר שם בירושלמי מב"מ בטל הואיל ולא נימוחו העדשין ורק בנימוחו העדשין סגי לבטל הבליעה אבל בלא נימוח צריך לבטל העדשין ועוד תמוה לשון הראב"ד בריש דבריו אנו אומרים שלא שמענו כל החתיכה נעשית נבילה מאי לשון כל החתיכה נימא חתיכה נ"נ ועוד הקשה הלח"מ מהא דפריך ר"א לרבינא דדילמא כ"ע סברו דאפשר לסוחטו אסור דהיינו חנ"נ ופליגי אי מב"מ בטל אי לא משמע דאע"ג דמב"מ בטל אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה:

ונלענ"ד לפרש בעזהי"ת ודברי הראב"ד ז"ל ברור מללו ויתבאר לשונו הטהור כל החתיכה נבילה דהפוסקים הקשו אמאי אסור כל החתיכה דהא מיירי חוץ לרוטב ולרש"י י"ל מקצתו ברוטב הוי כחוץ לרוטב ולא אסור רק אדי נטילה ותי' הש"ך ז"ל דחלב הוי שמן או הבשר שמן או הבל הקדירה ורש"י ז"ל כתב בפירוש דהחלב בגגה של חתיכה א"כ מוכח דלא סובר כלל כתירוצים הנ"ל וי"ל דגם הראב"ד ז"ל סובר כרש"י ז"ל ואפ"ה אסור כל החתיכה דהתוס' הקשו דהקליפה והנטילה תאסור כל החתיכות ותירצו דהואיל דאין האיסור נתפשט יותר אינו יכול לאסור ובב"ח דגוף הבשר אוסר לא שייך תירוץ התוס' וכמ"ש הפ"מ והחו"ד, והפ"מ הקשה דהא דחתיכה נעשה נבילה בכל האיסורין הוא משום גזירה דבב"ח וכיון דבב"ח אסור אף שאין הבליעה הולך יאסור נמי בשאר איסורין, לזה סובר הראב"ד ז"ל לתרץ קושיות התוס' דהנטילה אינו יכול לאסור כל החתיכה דהא הנטילה אנו חותכין ומשליכין רק טעם הנטילה זה הוי מין במינו עם כל החתיכה ובטל ברוב ולא מיבעיא אם נימא כמו שביארתי לעיל דכיון דבעת שנאסר הי' בתוך התערובות לא שייך למיגזר אטו איני מינו משום דאם יפול באינו מינו נמי לא יהי' אסור מדאורייתא כיון דכבר נתבטל, ואפילו אם לא נימא כן רק דבעי ס' מדרבנן א"כ כיון דלא הוי רק איסורא מדרבנן, י"ל שסובר הראב"ד ז"ל דבדרבנן לא אמרינן חתיכה נעשית נבילה כשיטת הרבה פוסקים, אך הסברא נראה ברור דהכא לא שייך למגזר אטו אינו מינו, ובזה מבואר שפיר דברי הראב"ד ז"ל דקשי' לי' אמאי אסור כל החתיכה ותירץ דבאמת לא אסרה הטיפה רק כדי נטילה אך הנטילה אוסרת חברתה עד כל החתיכה וא"כ קאמר שפיר דהא דכל החתיכה נעשה נבילה דוקא כל החתיכה היינו לר"י דסובר מין במינו לא בטל שפיר אוסר הטעם של הנטילה דהוא גוף האיסור כל החתיכה, אבל לרבנן שסוברים מין במינו בטל א"כ לא אסור כל החתיכה רק כדי נטילה דהשאר הוי מב"מ ובטל וא"כ מוכח דחלב הוי גוף האיסור ואוסר הבשר לחודי' והקשה שפיר שוב אמאי צריך להניעור כיון דהבשר בעצמו אוסר וע"כ אף בלא ניער יוצא טעם הבשר ויאסור כל הקדירה ומתורץ קושיות הלח"מ הנ"ל דבאמת היכא שהחתיכה נאסרה כולו כגון בבישול שפיר מודה הראב"ד ז"ל דאמרינן חתיכה נעשית נבילה אף לדידן דלא תלי' כלל בזה וקאמר בגמ' שפיר דלמא סברו רבנן אפשר לסוחטו אסור היינו היכא שנאסרה כל החתיכה