חידושי מהרא"ך חלק ב לב

סימן עב. רמ"א סעיף ג' וכל עוף יש בו ס' וכו' י"א דהחתיכה נעשה נבילה ובעינן ס' בקדירה נגד כל העוף וכן נוהגין:

והנה אפילו בהפ"מ וצורך שבת אסור אפילו בלא נודע קודם שהי' ס' בקדירה ופ"מ (בסי' צ"ט בשפ"ד ס"ק ט"ו) כתב דבלא נודע בשאר איסורין דלא ברירא לי' להקל ומכאן מוכח להחמיר וראיתי בתשובות ר"ע איגר דהא אחר שנודע התערובות והחתיכה קיימא באסורא אוסר עתה את האחרת, ולפ"ז אם סילק את החתיכה אשר הלב דבוק בו קודם שנודע או דנצטנן הקדירה קודם שנודע יש להתיר בהפ"מ וצורך שבת ע"ש) והדבר נכון כי גם המחבר מתרץ (בסי' צ"ט) קושיות הש"ך על או"ה ע"ש:

בביאורים (ס"ק ז') אסורה וכו' לפענ"ד דוקא לענין חלב קמיבעיא לי' כיון דכבד כולו דם הוא רק דרחמנא שריא כדאמר אסר דמא שרא לן כבדא כמ"ש התוספות ולהכי מספקא לי' בירושלמי אם הוי כבישול דם בחלב דמותר כמבואר בחולין. תדע דלא קא מבעיא לי' בבישלה עם טריפה כנ"ל עכ"ל שם. דבר חכמה דיבר חותני הגאון זצ"ל אך פשטא לישנא דירושלמי דבעי' הוא וקבע על מתניתין דכבד אוסרת ואינה נאסרת וגם אחר זה מביא דר"ש לא אכיל כבדא מימיו דעיקר אבעי' אם בולעת, ואולי נקבע הבעי' על רישא דמתניתין הכבד אוסרת:

סימן עו. בחידושים (ס"ק י"ח) שהמוהל אפי המוהל עב שם עכ"ל ומהרש"ל אוסר במוהל עב כיון דהוא ס' דאורייתא והש"ך השיג עליו דהא דם שמלחו הוה דרבנן ולפמ"ש לעיל (בסי' ע') ע"כ כשהמוהל בעין ושותה אותו יש להחמיר ע"ש וגם אם הוא ניכר בפת, ועדיין צ"ע דהא נזיר ששרה פיתו ביין חייב אף דיין רק בשתי' אם לא שנחלק דשם מיירי ששרה אותו א"כ אחשבי' ולא כשנשרה סתם ע"ש והבן:

סימן עז. בביאורים (ס"ק א') והא דמתיר בשניהם ולא שהו היינו כשמדיח כל אחד אחר הצלי' אבל אם א"א להדיח אסור דהא המלח נאסר בשעת מליחה ובודאי ליכא ס' נגד המלח שעל הפנימי ושעל צד הפנימי של החיצון עכ"ל ולא כן משמע דעת הש"ך וקשה להדיח מולייתא לכן נראה דיש ס', דלא מבעי' נגד צד הפנימי פשיטא דיש ס' דהא בכל החתיכה יש ל' נגד שני הצדדים א"כ נגד צד אחד יש ששים, אך גם הפנימי מותר דהוה כמו בשר יבש דיש ששים נגד המלח וגם בכאן דנהי דנורא לא שאיב כולו מ"מ לא גרע מבשר יבש ובלא"ה הרב סובר דגם נגד הפנימי אמרינן נורא מישב שייב. ועוד כיון שלא שהו לא נתמלא המלח מדם כל כך א"כ יש ששים. ושוב ראיתי בפ"מ (סי' ע"ח) דבשר ששהו במלחו ונצלה ובישל אח"כ דמותר דכיון דאש שורף ומיבשו יש ס' ע"ש:

סימן פא. הל' דברים היוצאים מה"ח. (מנכד הרב המחבר הרב הגאון החריף המפורסם מו"ה יחיאל מיכל הכהן ז"ל). עיין בטור גבינות שנעשה מחלב בהמה ונמצא טריפה הביא הב"י דברי התוס' בחולין (דף י"א) ד"ה אתיא מפרה אדומה וכו' ויש ללמוד מתוך כך הלכה למעשה דאם עשה גבינות מכמה בהמות ואח"כ נשחטה אחת ונמצא טריפה שכולם אסורות, מיהו בטריפה מחמת שהריאה הוא טריפה דאם היינו בקיאין לבדוק אפשר שהי' לו היתר אין לאשור דהו"ל ס"ם כו', הנה מבואר בדברי תוס' דאם ניקב הריאה אז טרפינן הגבינות. וקשה דהנה מבואר בט"ז יו"ד (סימן מ"ג) דבמנקב בתולדה בטחול ובריאה כשר דבתולדה אין שם נקב עליה רק חסר וחסר הטחול וכן הריאה כשר ורק הרמב"ם ז"ל שפוסק דגם בחסר קצת מהריאה מתחילת בריאתו טריפה אבל לשאר פוסקים כשר וכן דעת התוס' (דף מ"ז) ד"ה אבל נקב שיש בו חסרון כו' עיי"ש, א"כ אית לבהמה חזקה שנתבררה בעת שנולדה היתה כשירה דממ"נ אי הי' הנקב מתולדתו הוא כשר ואם לא היה הנקב מתחילת בריאתו א"כ נברא בלא נקב ויש להעמידה על חזקתה שאח"כ הוא ניקב לאחר שנעשה הגבינות וצע"ג:

ונראה דבתוס' (דף כ"ח) ד"ה אתא כי מסמס קועי' דמא ונראה לי שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה ואין לו בדיקה מבחוץ, וכתב המרש"א ז"ל דלר"מ דחיישינן למיעוטא איכא למיחש שיש שום חולי כו' אבל לא ידענא למה לי' למימר הכי שיש שום חולי הא למיעוטא דרוסה גופה איכא למיחש דאין לו בדיקה מבחוץ גם לפירוש ריב"א עכ"ל. ונראה לענ"ד דלא חיישינן כלל לשמא דרוסה אפילו לר"מ, דהא מבואר ביבמות (דף קי"ט) סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק והו"ל זכרים מיעוטא דמיעוטא ומיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ, מבואר דאם יש חזקה בהדי רוב לא חיישינן למיעוטא, א"כ כל בהמה בעת שנולדה לא נדרסה ורק אח"כ נדרסה והיתה לבהמה חזקה מבררת בהדי רובא דאין נדרסין ולא חיישינן למיעוטא אפילו לר"מ, ולהכי הוצרך תוס' לומר שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה ובזה יכול להיות שנולדה עם זה החולי וליכא חזקה רק רוב לחוד ובזה חייש ר"מ למיעוטא ע"ש. והמרש"א ז"ל בבכורות (דף כ' ע"ב) בתוס' ד"ה חלב פטור כתב דהא דלא קשיא בההוא דהיכא אכלינן בישרא דאיכא חזקה דמסייע י"ל דאין זה מיקרי נשחטה שלא כראוי ואף ניקב הושט מטהר מידי נבילה. ותירוצו תמוה כמו שתמה הפרי מגדים סימן (ל"ג ס"ק ה') דהא נקובת הושט הוי נבילה:

ונראה לענ"ד לתרץ קושיות המרש"א ע"פ דברי הרשב"א ז"ל בתורת הבית ובית שביעי שער ששי) ואמר רבא ושטו נקוב אמו טמאה לידה וכו' ואי נמי ניקב מתחילתה והרי זה מתחילת תולדתו טריפה וטריפה אינו חי' מ"מ ראוי היא לברית נשמה וראוי לחיות פחות מעט מיב"ח עכ"ד. מבואר אף דנקבות הושט נבילה מ"מ בנברא מתחילת בריאתו נקוב לא הוה רק טריפה וכן פי' רש"י ז"ל שם דפירש דרבא סובר טריפה הוי ובזה פליג רש"י על הרשב"א דלהרשב"א אפילו אי טריפה אינו חי' אפ"ה כיון דראוי לחיות מעט פחות מיב"ח הוה אמו טמאה לידה, אבל מכ"מ לכ"ע לא הוי רק טריפה דאילו הוה נבילה א"כ לא ראוי לברית נשמה ולא הוה אמו טמאה לידה, וכן פסק הרמב"ם דאמו טמאה לידה ומבואר כדברי הרשב"א. א"כ ממ"נ לענין דיהא אמרינן סמוך מעוטא לחזקה ויהי' נבילה, הא הוי לי' חזקה המבררת מתחלת לידתו שלא היתה נבילה, דממ"נ אי נברא עם נקובת הושט לא הוי רק טריפה והוי כשאר טריפות אבל לא חזקה שאינו זבוח, ואם לא נולדה עם נקובת הושט א"כ הוי חזקה כמו שנולדה בלא נקב כן לא ניקב אח"כ והיכא דחזקה מסייע להרוב אפילו לר"מ לא חיישינן למיעוטא וכל חששת הש"ס דשמא במקום נקב קשחט לא הוי רק שמא נולדה כך עם נקובת הושט א"כ לא הוי רק טריפה וכנ"ל וממילא לא יכול לומר סמוך מעוטא לחזקה כנ"ל וא"ש בעזה"י:

הלכות בשר בחלב סימן צב. סעיף א' אא"כ יש בו ס', עיין בדברי אא"ז בספרו חוות דעת (ס"ק א') מה שתירץ הקושי' אמאי