חידושי מהרא"ך חלק ב כו

דנמצא שיניים וקרניים צבני ג' או ד' ימים מ"מ רוב העגלים הנולדים אין להם שיניים ומעוטא דיש להם כבני ג' או ד' ימים וכבר הבאתי דבאמת בש"ס לא מצינו דרשב"ג החמיר בס' אם שהה שמונה ימים או לא רק דאנן מחמירינן מטעם דספק דרבנן באתחזק האיסור אסור וכיון דיש להעגל שיניים ורוב העגלים הנולדים אין להם השיניים עד שעברו עליהם שמונה ימים א"כ הרוב נגד חזקת האיסור של הולד ומותר ולא נצטרך לומר שנשתנו הטבעיים אך לפי מה שכ' דלשיטת הט"ז לכך אסור בספק אם כבר עבר עליו ח' ימים או לא דהוה ס' בדשיל"מ ונגד דשיל"מ לא מהני רוב כמו שכתבנו לעיל וכבר האריכו (במשנה למלך בסוף ה' מעילה ובשעה"מ בה' יו"ט) דהש"ע סתרי אהדדי דבאו"ח (סי' תקי"ג) נראה דרובא לא מהני בדשיל"מ וביו"ד (סי' ט"ז) נראה דמהני ויש מחלקין בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן ויש מחלקין בין תרי רובי לרוב אחד:

אך עכ"פ הי' נראה להתיר בסימנים דשיניים ומסל"ת דזה דומה בכל הצדדים להא דמבואר באו"ח (סי' תקי"ג) בס' ביצה שנולדה ביו"ט אחר שבת כמש"ל בשם הט"ז והמ"א אך לענ"ד נראה דאין כוונת הריק"ש דשיניים הוה סימן דעברו עליו שמונה ימים רק דסימן השיניים הוא כיון דאין לבהמה יותר משמונה שיניים כאשר נמצא להעגל שמונה שיניים השיניים מוכיחין עליו דכלו לו חדשיו וכמו בתינוק דסובר רבי דבגזרו שערו וצפורן דהסימנים מוכיחים עליו דכלו לו חדשיו א"כ אין לנו ראי' שנאמר דנשתנו הטבעיים כיון דנמצאין שיניים לבן פקועה או לג' וד' ימים כיון דעיקר הסימן של שיניים אינן שעברו עליו שמונה ימים רק דכלו לו חדשיו אך בודאי תוך שמונה ימים נראה דאין להתיר הסימנים של השיניים דכלו לו חדשיו כמו דלא סמכינן לכתחלה על הסימנים דשערות וצפרנים לענין חליצה כמבואר באה"ע סי' קנ"ו וסי' קס"ד) אם שאפשר לומר דהסימנים של השיניים עדיפא מהסימנין של שערות וצפורנים דסימן השערות והצפורנים הוא ברוב וולדות ואין הסימן חזק כל כך רק כשאין להתינוק סימן איתרע הרוב אבל הסימן של השיניים אדרבה הוא למעליותא כאשר שנמצא שמונה שיניים אשר אין ברוב הבהמות רק אחר שמונה ימים מיום הלידה מוכח דכלו לו חדשיו ומותר אפילו בתוך שמונה, אך מפשטא דלישנא באחרונים וכן כתב המ"א (בסי' תצ"ח סעי' ה') צע"ג:

ואפשר לומר דחזקת מעוברת לא הוה חזקה כיון דעשוי להשתנות ונולדה לפניך והרי הוא כמ"ש הט"ז ביו"ד (סי' שצ"ז) לענין ספק אבילות אם כבר עברו שלשים יום וע"כ צ"ל כן דהא הכרו"פ הקשה (בסי' ק"י) דאמאי צריך הש"ס לאסור ביצה בס' אם נולדה ביו"ט או מעיו"ט מטעם דשיל"מ תיפוק לי' דהא איכא חזקת מעוברת ובמקום חזקה גם ספיקא דרבנן לחומרא ותירץ מו"ח הגאון זצ"ל בחו"ד דחזקת מעוברת אינה חזקה דעשוי' להשתנות א"כ מוכח עכ"פ מסוגיות הש"ס חדא מתרתי או דחזקת מעוברת לא הוי חזקה כיון דעשוי' להשתנות הוא נולדה לפניך, או דס' דרבנן מותר אפילו באתחזק אסורא (וצ"ע על נקה"כ דפסק דס' דרבנן אסור באתחזק וסובר (בסי' שצ"ז) דחזקה העשוי להשתנות הוה חזקה וחולק על הט"ז). אבל בעגל הספק אם כבר עבר עליו שמונה ימים או לא הוה ספיקא באתחזק אסורא דכיון דכשנולד הי' אסור ואין זה חזקת הגוף רק חזקת איסור ולא נודע לנו אם כבר יצא מחזקת האיסור ואף לשיטת הט"ז דחזקה העשוי להשתנות אינה חזקה הוא דוקא בדאיכא חזקה דהשתא למיתרע חזקה דמעיקרא כמו כי הרי מת לפניך נגד חזקת דמעוברת הרי הוא נולד לפניך. אבל בכאן יש להעגל חזקת איסור ואין לו חזקה דהשתא לפניך דאיתרע לחזקה דקמייתא וצ"ע בשיניים עכ"פ אם שחט סתם עגל דאין הקטנות מוכיח עליו שהוא אינו בר שמונה ימים דלא הוה דשיל"מ כיון דכבר שחט תליא בשיטות הפוסקים אי ספיקא דרבנן אסור בחזקת איסור אי לא ועיין, בכו"פ לענין מבכרת ובפ"מ (סי' ק"י ס"ק כ"א):

**(ונראה דבזה לא מיקרי אתחזק אסורא דהא אילו הי' ידעינן דכלו חדשיו הי' תיכף מותר לשחוט ורק משום דלא ידעינן חיישינן שמא לא כלו חדשיו והוי נפל אבל כשעברו שמונה ימים שידעינן דלא הי' נפל וממילא דהי' מותר גם בשעה שנולד דאיגלאי מי תא. למפרע שכלו לו חדשיו נמצא דנתברר עתה שלא הי' בחזקת איסור מעולם תדע שהרי מהימן בזה עד אחד ואינו הי' בחזקת איסור אין עד א' נאמן באתחזק ואינו בידו אע"כ כיון דלדברי העד שעברו שמונה ימים לא הי' מעולם בחזקת איסור וכנ"ל:

)** ואי לא דמסתפינא הייתי אומר להכריע דבמקום דהאיסור הוא מטעם חזקת הגוף דאי הוה אמרינן דחזקה מעוברת הוה חזקה אף דעשוי' להשתנות ומחמת חזקת הגוף אמרינן נולדה זה זמן מועט ספיקא לחומרא אבל בדליכא חזקת הגוף רק חזקת איסור כמו דכתבנו בנידון דידן בעגל כיון דבשעת לידה הי' אסור ולא יצא מחזקה ולא מחמת חזקת מעוברת דנולד אח"כ דחזקת מעוברת אינה חזקה כיון דעשוי להשתנות ונולדה לפניך ספיקא דרבנן לקולא:

שוב ראיתי בזה באמת כוונת המשנה למלך (בה' בכורות ה' ד') דספק אם נטל ידיו או לא ספיקא לחומרא ספק אם נטל כראוי או לא ספיקא להקל והוא מטעם זה ס' אם נטל הוה כמו חזקה דלא נטל והוא כעין ספק אם נולדה או לא אבל כשנטל והס' הוא אם כראוי אין החזקה רק חזקת איסור לבד ספיקא לקולא:

ולפ"ז הי' נראה אם נתערב חד בחד באיסור דרבנן ופרש אחד מהן דס' לקולא דאין כאן חזקת הגוף אך שם מחמירין כמ"ש הפרמ"ג דתערובות חד בחד גרע הרבה מספק דרבנן במקום חזקה ולפ"ז הי' מקום להתיר אפילו לכתחילה בסתם עגל כשהקטנות אינו מעיד דלא עברו עליו שמונה ימים רק מטעם דזה הוה בגדר דשיל"מ אין להתיר לכתחילה אבל בדיעבד אי עבר ושחט מותר:

סימן כו סעיף ניקב הושט עיין בש"ך (ס"ק א') שפירש היינו קודם גמר שחיטת הושט אבל לאחר שחיטת רובו כשר ואפילו לדידן פסול. וצ"ע מרא"ש ור"פ א"ט) תורבץ הושט. וכפי נראה הי' בהעלם עין דרא"ש בתשו' מפלפל בזה ואשתמוטי הרא"ש הנ"ל (בסי' ה' ע"ש):

הלכות טריפות סימן לב סעיף ה' טריפות זה של חוט השדרה הוא עד פי פרשה שלישית ועד בכלל ואם נפסק אחד משני חוטי פיצולים ראשונים ושניים טרפה:

הנה גרסינן בש"ס חולין (דף מ"ו) ת"ש הפרשה תידון כבשר מאי לאו פרשה ראשונה ושניה עיין תוס' ד"ה מאי לאו ראשונה ושנייה עיין במהרש"א וכפי הנראה מרא"ש יוסף דכוונת המהרש"א דלשמואל לא הי' יכול למבעי' בשני' בבין הפרשות ופי הפרשות ופרשה דהא שמואל קאמר בהדיא בשני' איני יודע אבל מ"מ הא לן בשני' נמי דאי הוה טריפה אז לא שייך למבעי' ולהסתפק בבין הפרשות ופי פרשה דהא שמואל איני יודע קאמר. ר"ל הא לן דהיינו לדידן דמספקא לן אי שני' ודאי טריפה או ודאי כשירה ליכא למבעי' לשמואל אי יש חילוק בין פי פרשה ופרשה דהא שמואל כלל להון באיני יודע אך זה