חידושי מהרא"ך חלק ב כג

חלק יורה דעה הלכות שחיטה סימן א דברי נכד הרמ"ח הרב הגאון המפורסם מו"ה יחיאל מיכל הכהן זצלה"ה אבדק"ק זאקראטשין:

סעיף א ברמ"א אם בדקו איזה שו"ב ונמצא שאינו יודע אם נטל פעם אחד קבלה אין מטריפין למפרע מה ששחט דאמרינן השתא הוא דאתרע:

והנה עיין בט"ז (סק"ו) מה שהקשה שהרי בשוחט בסכין בדוק ונמצאת פגומה קיי"ל כר"ח רק בשיבר עצמות דאיכא למיתלי אבל בלא שבר שחיטתו אסורה ומטעם דהוי תרתי במקום חדא חזקת איסור בהמה והרי פגום לפניך וכן בשכח הלכות שחיטה נמי איכא חזקת בהמה בחיים בחזקת איסור עומדת והרי שכח לפניך. וכתב ג"כ דאין לומר להתיר הכלים לאוקמינהו בחזקתייהו דהיתר מתחילה, זה אינו דהא בגיטין (דף ל"א ע"ב) פירש"י ז"ל גבי מקוה שנמדד כל תרומות וטהרות שנשתמשו בהם כלים ואנשים שטבלו מטומאתם טמאות משמע אעפ"י שיש להם חזקת טהרה לאותן טהרות לא מהני כיון דאיכא רעותא במקוה ה"נ כן הוא כאן ע"ש:

ונראה לענ"ד היכא דנאכל הבשר ואין צריך לדון רק על הכלים שנתבשלו בהן הבשר יש להתיר דבמקוה שנמדד ונמצא חסר דהטובל במקוה קודם שידעינן שחסר הוא טמא מטעם חזקת טומאה וכיון דהחזקה מהני גבי דידי' להיות בחזקת טמא שנא יהי' רשאי לאכול תרומה או קדשים דמחזקינן אותו בחזקת טמא, מהני אותו חזקה נמי לטמא כלים והטהרות שעשה דהא בהא תלי' כיון דהוא גופא טמא כן הטהרות והכלים שנעשו ע"י ע"כ טמא דאינו יכול לחלק ולומר דהוא יהי' טמא והכלים והטהרות טהורין דהוי תרתי דסתרי והוי כבא לשאול עלי' ועל חבירו בשני שבילין דמטמאין לתרוייהו כיון דממ"נ א' טמא וכן הכא כיון דיש ספק עלי' ועל הטהרות כיון דהוא בודאי טמא מטעם תרתי לריעותא האיך יכולין לומר לטהר הכלים והטהרות, אבל בשוחט ששכח היכא דאין דנין על הבשר כיון שנאכל והשתא הא דאינו רשאי לשחוט לא מטעם תרתי לריעותא כן, דהא השתא חזינן בודאי ששכח ואין דנין כן על הכלים שנתבשלו בהן מה ששחט וכיון דהכלים הם בחזקת היתר מוקמינן הכלים בחזקתי' וכשרים ויש להביא ראי' מתוס' חולין (דף י' ע"ב) ד"ה ודלמא אדנפיק בי' וי"ל דה"נ איכא רעותא גדולה וכו' ולא מטהרין כל אותן שנכנסו בימי הסגר ומיהו קשה דהך מילתא דמי' למקוה דהוי נמי תרתי במקום חדא והקשה בס' ראש יוסף דהא בהא תלי' דהבית טמא ודאי כל ימי הסגירו ואין לומר על הבית אוקי אחזקה דמעיקרא ואין לו אלא חזקה דהשתא דמיד שראה הכהן הנגע כבר חלף והלך לו החזקה דמעיקרא ואין לו אלא חזקה דהשתא חסר הנגע והחזקה דמעיקרא שהי' הנגע שלם וחזקה דהשתא נגד החזקה דמעיקרא ליתא והוי הבית בודאי טמא א"כ ממילא גם האדם הנכנס לשם יהי' בודאי טמא דהא בהא תלי' עיי"ש:

ולהנ"ל ניחא היטב כיון דהשתא אין דנין כלל על הבית גופי' אם היה טמא או לא דמה נפקא מיני' להבית רק צריכין לדון על האדם והכלים שנכנסו לתוך הבית ובזה שפיר מוקמינן להו אחזקה דטהרה וא"ש דברי התוס' כנ"ל:

אמנם נראה לענ"ד לתרץ דברי אגודה ולפסוק הדין דהבשר והכלים כשרים ולתרץ הקושי' דהוי תרתי לריעותא דאיתרע רובא שהרי שכח לפניך דהנה בשיטה מקובצת כתובות (דף ט"ו) הקשה דהא דקיי"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין להוי ההוא רוב מחצה על מחצה שהרי כשמביאין הבהמה בביתו של שוחט הוא קבוע ולא קשי' הא דההוא רוב חזקה ורגלים הוא בגוף הבהמה הזו שלפנינו דאמרינן מסתמא לא שחט אדם בהמה זו אא"כ הי' בקי בהלכות שחיטה אבל הכא מי איכא למיתלי' בתורת טמא ולומר מסתמא לא בעל אדם אשה זו אא"כ היה כשר ע"כ עיי"ש. מבואר דהרוב אינו שהרבה שוחטים יודעים ומיעוט אינו יודעים רק הרוב הוא שהשוחט לא שחט אלא א"כ בקי בהלכות שחיטה ומיושב היטב דבאמת הך רוב לא איתרע כלל במה שאינו יודע עכשיו הלכות שחיטה דעדיין הוא רוב גמור דבשעה ששכח הלכות שחיטה לא שחט וזה גופי' הוא הרוב דבעת ששכח לא שחט וא"ש ונכון:

ובזה יש לתרץ קושיות הראשונים זלה"ה דנימא סמוך מיעוט לחזקה בהמה בחי' בחזקת איסור, ולהנ"ל ניחא דכיון דזה הרוב הוא גם חזקה ורגלים לדבר כמו דמהני דלא ליהוי קבוע במחצה על מחצה כנ"ל מהני נמי דלא נימא סמוך מיעוטא לחזקה דהרי גם ברוב איכא חזקה ורגלים ומפורש מבואר בתשו' מהרי"ק ז"ל (שורש ע') דחזקה מכח הסברא עדיף טובא מרוב דהוא מחוקי התורה שהקשה אמאי אמרינן חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו דהא רובא וחזקה רובא עדיף וכיון דלא אזלינן בממונא בתר רוב כ"ש דלא אזלינן בתר חזקה. ותירץ דהך חזקה הוא מכח סברא עדיף הרבה מרוב עיי"ש ומתורץ הכא כנ"ל. וראיתי בתשו' מהרי"ט ז"ל (תשו' כ"ז) חלק אבן העזר כתב כן דהא דאמרינן רובא וחזקה רובא עדיף היינו חזקה דסתמא שאינו בא לא מכח סברא ולא מכח רובא אלא דאמרינן העמד דבר על חזקתו כגון העמד טמא על חזקתו העמד בהמה על חזקתה העמד אשה על חזקתה אבל חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו דבא מכח סברא דחשוב כעדים דאנן סהדי שלא פרע דהלואי שיפרע בזמנו ועדיף מרובא דאנן סהדי שלא פרע עייש"ה שהביא ראיות על זה דחזקה מכח סברא עדיף וא"ש כנ"ל:

והנה גם לעיל בהגה שהביא י"א שאין לסמוך על החזקה אלא בדיעבד אבל לכתחילה אין לסמוך על החזקה במקום דיכולין לבררו עיין בט"ז (ס"ק ג') בדיעבד אפילו בדיקה לא בעי אף אם הוא לפנינו. ואינו מובן כלל כיון דס"ל דאין לסמוך על הרובא לכתחילה היכא שיכולין לברר א"כ אפילו אם שחט והוא לפנינו מדוע אין בודקין אותו:

והנראה לע"ד דהנה בתשו' תה"ד (סי' ר"ז) הקשה אמאי אין הולכין בממון אחר הרוב מטעם חזקת ממון הא רובא וחזקה רובא עדיף ותירץ דרק נגד חזקה דמעיקרא רובא עדיף אבל נגד חזקה דהשתא כיון שהוא מוחזק בממון לא מהני הרוב להוציא מחזקה דהשתא עיי"ש:

ולפ"ז מובן היטב הסברא דלכתחילה קודם שחיטה שפיר אין לסמוך על הרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם הואיל והבהמה עדיין בחזקת איסור דלא שחט עדיין ולהוציא מחזקה לא מהני הרוב אבל אם שחט א"כ השתא הא שחוט לפנינו רק מטעם שהי' לבהמה חזקת איסור ובזה שפיר מהני