חידושי מהרא"ך חלק ב כב

מאמר א' על ענין הקריעה מאת בן המחבר זצלה"ה הרבני החו"ב שלשלת היוחסין כו' מו"ה יהושע הכהן נ"י, ובתוכו מובלעים שני הספדים על הרב הגאון המחבר זצל"ה. הן זאת הודיעו לנו שיסוד היסודות ועיקר העיקרים הוא בהשארת הנפש כמו שמצינו באברהם אבינו שהאריך בלקיחת מערת המכפלה כדי להשתדל בזה לנטוע בלב העמים פינה גדולה מפנות הדת שהוא השארת הנפש אחר המות בגמול העתיד שיהי' בין לנפש בין לגוף, לכן מה שיצוה המנהג לקרוע על המת שמגמתם ללמוד לתועים בינה כמבואר במעבר היבוק הגדול אמרי נועם (פרק מ"א) שהביא הש"ס מ"ק פ' אלו מגלחין (דף כ"א ע"ב) על חכם חולץ מימין ועל אב ב"ד דעדיפא מיני' כדפירש"י ע"ב חולץ משמאל. מזה יצא המנהג לקרוע על שאר המתים הבגד עליון לבד מימין כמו שעל החכם חולץ מימין, ועל אביו ואמו כל בגדיו משמאל, וכן יתבאר מפשט דברי הש"ס שימניהו בכלל החומרה שבאו בהם הקריעה עד שיגלה את לבו מכלל שהוא מצד הלב, ושם פי' רש"י בגמרא קריעה של שמאל הוי עדיפא וכמה וכמה טעמים ופרטים בענין הקריעה כדאמרינן במ"ק (דף כ"ו) פוסקים על החמשה מאורעים קורעים על מת ועל שמיעות רעות ועל ברכות ד' מישראל ועל כתב הקודש שנשרפו בזרוע וכו' והדברים שחייב לקרוע עליהם עד שיגלה את לבו ואינם מאחים לעולם, והענין כי אחר המות ינוח הגוף על משכבותיו והרוח חופף מלמעלה ויעקב קרע שמלותיו על יוסף להורות שילמדו גם מזה השארת הנפש, כי הפורקים אומרים מה צריך קריעה, שיתעורר עי"ז בכי' על החסרון וההעדר שקרה להנפטר ולמשפחתו ששמלותיו העליונים לא הי' משתלמים על ידי אבידו של יוסף, וזה גם כן להראות שמורה על העתידות העתידים טעם לקריעת הבגדים על המת כל א' כדינו להיות שלא יהי' בוכה אלא על התורה והמצות כי היסודות ישיבו כל אחד לשרשם והרוח תשב אל אלהים וכאשר האמינו בפי כל שיש עולם הגמול ושכר הנצחי ואדם במותו הולך מעולם החושך לעולם שכלו טוב ועי"ז הי' יעקב אבינו ע"ה קרע שמלותיו ויתאבל על בנו כמאמר דוד המלך ע"ה בתהלים (קט"ז י"ז) פתחת למוסרי ונתת הבחירה בידי משא"כ בעולם הנשמות שאין שם בחירה:

אכן היוצא לנו מדברינו ועל החמשה מאורעים קורעין והן הרואה ס"ת שנקרע חייב לקרוע וב' קריעות על הגויל ועל הכתב והנה קשה לי על מה ולמה לא מיפטר בחד קריעה אתרווייהו כד"א במועד קטן (דף כ"ו ע"ב) מת אביו ואמו קרע א' לכולן, כי אפשר לחלק דלא דמי אהדדי דהתם אינו קורע כלל על מיתות הגוף אשר בעפר יסודו ואל עפר ישיב כי הגוף הוא בבחינות שמלותיו העליונות, ורק על הנשמה אם כי עוד תחי' בעולם החיים מפני שנר ד' נשמות אדם ע"כ כל הנשמות נחשבות לסוג אחד ולהכי פוטרין קריעה א', משא"כ בס"ת קדושות הכתב והקדושות הגויל הן מב' סוגים נפרדים ושתיהן נצוצות ובאות כאחת מתחת קולמס סופר ישראל קדושות הכתב הוא הקדושה המעולפת בעולם צורות הכתב אשר שרשן בעולמות עליונים כידוע, וקדושות הגויל שני' לה באה מצרופי אותיות הכתב לתיבות ותיבות למכתב שכל מובנם בעולמינו זה וכיון שנבדלת הקדושה זו מזו באיכותן, לכן כשנקרע הס"ת ופרח ב' הקדושות ממנו צריך ב' קריעות, אמנם כאשר אלי' עלה לשמים ברכב אש וסוסי אש ואלישע ראה והוא צעק אבי! אבי! רכב ישראל ופרשיו ולא ראוהו עוד ויחזיק בגדיו ויקרע לשני קרעים כי מן הדין הי' מיפטר בחד כי הנשמות נחשבות לסוג א' כנ"ל:

אך לפי ההספד של הגאון החריף המפרסים מו"ה יחזקאל אבד"ק ווישגראד כשבא לפה לגמול חסד האחרון עם אאמ"ו הרב הגאון הצדיק זצ"ל הוא משמעות ההספד שצדיקים הן גופם הקדושים דומים לגויל ונשמתם הקדושה דומה לכתב, והנה איתא במדרש בפ' חיי' שרה יודע ד' תמימים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים וגם איתא בס' הזוהר סוף פ' קדושים ר' המנונא סבא כד חזי ס"ת אמר מפני שיבה תקום וכד חזי חומשין אמר והדרת פני זקן ויש לפרש מאמר הזוהר. כי הנה יש שני סוגים צדיקים. סיג אחד שמקיימין כל מצות ד' אשר צוה וחלילה להם לעבור על דבר עבירה דאורייתא או דרבנן או אפי' מנהג ישראל, אבל בעת עשייתן בצרכי העוה"ז אין כונתם רק להנאות עצמן, וסוג השני יש מדריגה גדולה מזו שכל מעשיהם הרי הם לשם שמים אפי' אכילה ושתי' וכל דבר הרשות שעושים הוא לעשות נחת רוח להשי"ת וזה הוא מעשיו רצוים יותר לד', עיין ברמב"ן בסוף (פ' עקב) שהביא בשם הכוזרי שצדיק כזה הוא משכן לשכינה, והנה מצינו בפסוק איכה (ג' כ"ד) חלקי ד' אמרה נפשי כי ידוע בכל ספרי מוסר אשר כל דבר ודבר שבעולם החלק משתוקק לשורש היסוד שבה עד"מ שתדליק נר אף אם תאחז הלהב למטה עולה הוא למעלה אל מקום יסוד האש וכן אם משליכין איזה דבר למעלה הוא נופל למטה לארץ אל יסוד העפר, והנה נשמת האדם הוא חלק אלהים ממעל וכיון שהש"י שוכן על הצדיק והוא נעשה משכן לשכינה וכבר פירש מהר"י מינץ הפסוק נכספה וגם כלתה נפשי, כי נכספה הוא בנין נפעל ע"ש, א"כ כביכול כאלו הנפש הוא הכל מהשי"ת הוא חלק וזה חלקי ד' אמרה נפשי וכבר ידוע מה שכתב הבעל עקידה על מאמרם אם יתן איש כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו ואני אמרתי עשה לו משכן של יריעות שמגודל אהבת הקב"ה לישראל הוא מוותר על כבודו כביכול כמו שהיניק וחכם נקרא זקן שע"י התורה נקרא זקן מי שהוא עלה למדרגתא גדולה וזיכך את החומר שלו שנעשה משכן לשכינה ויקרא שיבה שכבר אין לו שום הנאה גופניות וזה כוונת התנא הקדוש סוף מס' אבות וסיב ובלה בה שלא תגיע רק למדרגות זקן אלא גם להיות איש שיבה ע"י כח התורה, וזה עצמו שיש בין הזקן והשיבה שזה יש לו עוד הנאת החומר רק שעושה כל המצות כתיקון, אבל השיבה הקדיש כבר כל גופו קודש לד', וזה ההבדל בין חומשין ובין ס"ת שהצורה בשניהם אחד זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, אבל החומר בחומשין אין לו קדושה כי נעשה מנייר או קלף פשוט, משא"כ בס"ת אשר הקלף מעובד לשם ס"ת והזמנה מילתא, ואפילו לדידן דק"ל הלמ"מ מ"מ בגוף הקדושה מילתא הוא, א"כ לבד קדושות הצורה יש גם קדושת החומר, וזה היה כוונת ר"ה סבא כד חזי ס"ת אמר מפני שיבה תקום וכד חזי חומשין אמר והדרת פני זקן, והנה צדיק שלא עלה למדרגה שני' לא נוכל לומר עליו ששנותיו תמימים כי במעשה הגופני לא תיקן מאומה, אבל מי שכל תנועותיו רק לשם שמים וזה לא הוציא מזמנו לבטלה ע"ז יש להמליץ כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים:

עוד לאלהי' מילין שמשטחות המאמר ההספד של הרב הגאון החריף המפרסים מו"ה חיים אלעזר וואקס אב"ד דק"ק קאליש כשבא לפה לגמול חסד האחרון עם אאמ"ו הרב הגאון הצדיק זצ"ל יש הוכחה אל כוונותינו שנשמת צדיק גבוה ונשא מבלי הדבק בגשם זך שבזכים, וגם קדושות החומר צח מאוד מבלי הדבק בעפר האדם כמו שלא ידבק הכסף עם החומר והטיט, והנה כאשר עלה אלי' לשמים ברכב אש וסוסי אש ואלישע ראה והוא צעק אבי אביו רכב ישראל ופרשיו ולא ראוהו עוד ויחזיק בבגדו וקרע לשני קרעים, וקשה למה צריך לזעוק בכפלים אבי אבי רכב ישראל, וגם למה קרע בגדיו לשני קרעים, כי הנה נשמת צדיק גבוה ונשא מבלי הדבק בגשם הזך שבזכים וגם גופו טהור וצח מאוד מבלי הדביק בעפר גשמיות אדמה כמו שלא ידביק הכסף עם החומר וטיט כי אין לגוף השתתפות עם טבעי החומר, רק משתתפות עם הנשמה הרוחני שהוא חלק אלהים ממעל ושנאה כל הגשמיות שמגשם האדם כמו הנשמה ששונא כל הגשמיות כמאמר בעל עקידה ועי"ז קרא אלישע שני פעמים אבי אבי הן על הגוף הזך שהוא דומה כמו הנפש שאבד מן העולם הזה, ואבי שני קרא על הנשמה שהלך לגנזי המרומים ואבד מן העולם, ועי"ז קרע אלישע שני פעמים אחד על הגוף שהוא חבל על דאבדן גוף היקר הזה שלא נהנית ממשכא דחויא העוה"ז, ואחד על הנשמה שנאבד נשמה יקרה מפנינים מפז מהעולם הזה הגבוה, לכן מחויב כל אחד להצטער ולהצטער ויתאונן כי יציאות הצדיק מן המקום עושה רושם מכ"ש יציאתם מן העולם וד' ינוח נשמת הצדיק בגנזי מרומים בצל כנפי השכינה ותעמוד לגורלו לקץ הימין א"ס: