חידושי מהרא"ך חלק ב כ

אינו מטמא למת מצוה ת"ל לאחותו. לאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא למת מצוה. וקשה דהא אונן פטור מכל המצות וכיון שמת לו מת הוא אונן ואונן פטור מפסח וממילה. והרש"ל בת' ס"י הרגיש בזה:

ולכאורה נראה דבזבחים דף ק' מפלפל הש"ס אי אנינות לילה דהיינו הלילה שלאחר יום המיתה הוא דאורייתא לענין שלא לאכול קדשים. או דאינו רק מדרבנן ובפסח לא העמידו דבריהם כיון שהיא עשה שיש בו כרת וכו' הא ר"ש סובר דאונן אינו משלח קרבנותיו מדאורייתא א"כ גם אי אנינות לילה דרבנן א"י לאכול בקדשים ומסיק הש"ס דהא דאונן אינו משלח קרבנותיו כשמת קודם חצות דלא היה עליו עוד חיוב קרבן. וברייתא דאינו חוזר מיירי שמת אחר חצות כיון דנתחייב בשחיטת הפסח אין אנינות דוחה שחיטת הפסח והא דאונן פטור ממצות ילפינן מאנינות והי' מן הדין לחלק כמו בשולח קרבנותיו דאם חל עליו חוב הקרבן שולחים. ואין אנינות דוחה את השליח א"כ גם במצות אם נתחייב כבר במצוה מהראוי אשר אנינות לא ידחה המצוה מכ"ש להפוסקים דסברי דהא דאונן פטור ממצות הוא דרבנן הי' נראה בפשיטות דאם נתחייב במצוה שלא ידחה האנינות קיום המצוה:

ובזה יש להבין מה שהביא תוס' הירושלמי, דפטור מק"ש ותפילין משום דכתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימים שאתה עוסק בהם בחיים ולא ימים שאתה עוסק בהם במתים ולא דרוש כמו שדרשו בש"ס דעוסק במצוה פטור ממצוה כיון דתנן במשנה דפטור מק"ש ותפילין אפילו אם כבר נתחייב במצות לא הי' פטור מטעם עוסק במצוה פטור ממצוה דאדרבה דחל עליו מצות ק"ש ותפילין שהן תדירין ולזה דרוש מימי חייך אפילו כשנתחייב כבר בק"ש ותפילין פטור מהאי קרא:

ולפי הירושלמי לא גרסינן במשנה מכל המצות כי בשאר מצות יש לנו לחלק אם נתחייב במצוה לא נדחה המצוה מפני אנינות רק ק"ש ותפילין מקרא דימי חייך ומתפלה פטור ג"כ אפילו כשחל עליו חיוב התפלה כיון דאינו רק מדרבנן וצריך כוונה:

ובזה ניחא. דלאחר שהביא תוס' הירושלמי דפטור מק"ש ותפילין מימי חייך כתבו דה"ה מק"ש ותפלה ותפילין. והפוסקים דפסקו דאונן פטור מכל המצות יש לומר דסברי כר' אחא בר' יעקב בקדושין ד' דילפינן דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג דאיתקש כל התורה כולה לתפילין מלמען תהי' תורת ד' בפיך. וכיון דבתפילין פטור גם אם נתחייב כבר מדרש ימי חייך פטור גם משאר מצות דאיתקש לתפילין גם אם נתחייב כבר ושאר תנאי ואמוראי דלא סברי כר"א בר יעקב וילפינן דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג ממצה ומשמחה והקהל. אי אפשר למילף מתפילין אם כבר נתחייב במצוה קודם האנינות ולא גרסי מכל מצות שבתורה במשנה וגרסינן מתפלה כיון שהיא מדרבנן וצריך כוונה כנלענ"ד:

ועכשו נבא לבאר הדין דאבל פטור מתפילין ביום ראשון אי מת היום ונקבר למחר אי פטור ביום הקבורה ג"כ או דוקא אם יום המיתה הי' יום הקבורה:

באלי' רבה ס' ל"ח ס"ק ג' כתב ונראה ביום הקבורה אין מניחין אף שמת אתמול כמו בשמיעה קרובה דנמי מדרבנן כמו ביום הקבורה שמת אתמול ומהרי"ט צולין כתב דדוקא ביום מותו שהוא יום הקבורה אין מניחין שהוא מדאורייתא והנלע"ד עיקר עכ"ל. ומו"ח הגאון בסדור דרך חיים כתב אבל ביום ראשון אפי' שנקבר ביום שאינו יום המיתה כיון שהוא יום ראשון לאבילות ולמנחמים לא יניח תפילין. ולענ"ד נראה דדינו של מהרי"ט צולין מיירי כמבואר בתשובתו דמת ביום ונקבר בלילה וכתב שחייב בתפילין ביום המחרת נראה עיקר ויש חילוק בין אם נקבר ביום או שהי' המיתה ביום ונקבר בלילה דחייב למחרת דהנה הרשב"א הקשה אמאי תנא במתניתין מי שמתו מוטל לפניו פטור מתפילין הא גם אם נקבר פטור מתפילין ביום הראשון והצל"ח כתב בשם ס' שושנים לדוד דאבילות אינו חל בסתימת הגולל ואתי המשנה לאשמועינן דגם כשמתו מוטל לפניו פטור ודבריהם תמוהין דהא הטור יו"ד סי' שס"א הביא בשם הרמב"ן דחל עליו אבילות משעת מיתה רק לענין חליצות המנעלים אינו חל ע"ש א"כ מסתמא הרשב"א בשיטות הרמב"ן רבו עומד דאבילות חל משעת מיתה:

ונראה דזה תליא בפלוגתא דהרמב"ם והגאונים סברי דאבילות יום ראשון דאורייתא דילפינן מאונן וכתב הרשב"א דדוקא אם יום המיתה הוא יום הקבורה הוה דאורייתא אבל ביום המיתה לחוד או יום הקבורה לחוד אינו מדאורייתא והביא ראי' מהא דאיתא בכתובות הי' יינו מזוג וטבחו טבוח ומת אביו של חתן כו' בועל בעילת מצוה ופורש אלמא דלא חל עליו אבילות דאורייתא ביום המיתה לחוד. והקשה הלחם משנה בהלכות אבל דהא ילפינן לשיטתם דאבילות דאורייתא מאנינות מאכילת חטאת היום הייטב בעיני ד' ואמאי מותר בבעילת מצוה. ולזה צ"ל דהם סברי דאבילות אינו חל רק מסתימת הגולל וכמו שכתב הרמב"ם בפ"א מה' אבל ה"ב מאימת יתחייב אדם באבילות מסתימת הגולל ומפני טעם זה רחץ דוד וסך כשמת הילד קודם שנקבר א"כ הא דאסור בתשמיש המטה קודם הקבורה הוא מדרבנן ומותר בבעילת מצוה אבל להפוסקים דפסקו דגם אבילות יום הראשון הוא מדרבנן יש לומר דאבילות חל משעת מיתה כשיטת הרמב"ן ודוד דרחץ משום מלך ביפיו תחזינה עיניך:

ומקושית הרשב"א נראה דאבל אסור בתפילין ביום הקבורה אם מת מאתמול דאל"כ לא הי' מקשה כלום דהא התוי"ט הקשה בשם רבינו יונה אמאי תנא פטור מק"ש ותפילין דהא חיובא דתפילין הוא קודם קריאת שמע ותירץ דק"ש תדיר יותר מתפילין שהוא נוהג בלילה. א"כ לא קשה קושית הרשב"א דיש לומר דהמשנה תנא דפטור מק"ש של ערבית אם מת ואם מוטל לפניו ביום המחרת הוא פטור מתפילין ג"כ וזה דוקא כל זמן שמתו מוטל לפניו אבל כשנקבר והוה יום הקבורה לחוד חייב בתפילין. אלא ודאי דסובר כדעת אלי' רבה דפטור ביום הקבורה גם כשמת אתמול:

ולפ"ז יש ראי' לשיטת מהרי"ט צולין במת ביום ונקבר בלילה דחייב ביום המחרת דהנה בירושלמי איתא אבל ביום הראשון אינו נותן תפילין. ביום השני נותן תפילין. ואם באו פנים חדשות חולץ דברי ר' אליעזר. ר"י אומר בראשון ובשני אינו נותן תפילין ובשלישי הוא נותן ואם באו פנים חדשות אינו חולצן. אם ביום שני אינו נותן תפילין צריכה מימר מי שמתו מוטל לפניו אלא בגין דתנא דא דהיינו ק"ש תנא דא דהיינו תפילין ר"ז ור' ירמיה בשם רב הלכה כר"א וקשה דכיון דהלכה כר"א דאבל אינו אסור בתפילין רק ביום הראשון אמאי מקשה הירושלמי לר"י דסובר דביום שני אינו נותן תפילין צריכה מימר מי שמתו מוטל לפניו דהא הי' יכול להקשות לפסק הלכתא אמאי קתני שמתו מוטל לפניו דהא גם לאחר הקבורה פטור כקושית הרשב"א וכאשר חזינן דהירושלמי לא מקשה רק אליבא למאן דסובר דאבל פטור ביום השני היה נראה דסובר דיום הקבורה כשהמיתה היה אתמול חייב ולא היה קשה ממשנה דכיון דתנא פטור מק"ש קודם דתנא דפטור מתפילין יש לפרש דפטור מק"ש בלילה כמו שכתבנו ואם מוטל המת ליום המחרת פטור מתפילין ג"כ. והוא דוקא כשמוטל לפניו אבל אם נקבר חייב דדוקא יום המיתה ויום הקבורה שהוא מדאורייתא פטור ולא ביום הקבורה לבד אבל למאן דסובר דפטור גם ביום השני דאין האבילות מדאורייתא מקשה שפיר דלשיטתו ע"כ אין לחלק בין אבילות דאורייתא או דרבנן דהא ביום השני לכ"ע הוא דרבנן. אך נראה דאם נקבר היום כשמת אתמול העיקר כדעת אלי' רבה דפטור דהא להפוסקים דפסקו דאבילות יום ראשון הוא ג"כ רק מדרבנן מ"מ פטור מתפילין ואפי' להפוסקים