חידושי מהרא"ך חלק ב יח

הדבר הלכה זאת לא החדלנו לתת לפני קוראי ספר הזה עוד הפעם ממתק דבשו. בענין גגין הסמוכין נתתי אל לבי שבעיירות גדולות הוא דבר הניצרך בפרט בעוה"ר כאשר גברה החולי. ה' ברוב רחמיו ירחם את עמו ליתן להם חיים:

אי גגין הסמוכין הבולטין מביאין טומאה מדאורייתא, או מדרבנן ביו"ד סי' שע"ב כהן השוכב ערום והוא באוהל עם המת ולא ידע אין להגיד לו אלא יקרא לו סתם שיצא כדי שילביש עצמו תחלה אבל אם כבר הגידו לו אסור להמתין עד שילביש עצמו תחלה ודוקא באוהל המת שהיא טומאה דאורייתא אבל אם הוא בבית הפרס או ארץ העכו"ם שהיא טומאה דרבנן ילביש עצמו תחילה דגדול כבוד הבריות וכתב הש"ך בס"ק ב' נראה דדוקא נקט באוהל המת אבל אם בבתים הסמוכים לבית שהמת בתוכו אע"פ שהן ג"כ טמאים כדלעיל סי' שע"א סעיף ד'. מ"מ יש לומר דאינו אלא טומאה דרבנן כדאיתא בטור סי' זה ובב"י דדבר תורה אוהל שיש בו חלל טפח טהור ע"ש ודו"ק, וכשהבית שהמת בתוכו סתום מכל צד נמי ליכא בבתים הסמוכים טומאה אלא מדרבנן משום דסוף הטומאה לצאת א"כ בבתים הסמוכים בכל ענין ילבוש עצמו תחלה עכ"ל והרבה מתלבטים האחרונים בכוונתו ובס' חתם סופר הקשה כאשר כתב שהמשכת הטומאה מבית לבית הוא דרבנן אפי' כשפתוח הבית שהמת בתוכו ומושך טומאה ממקום למקום תחת הזיזין ונכנע לחלונות א"כ מכ"ש כשהבית סתום וליכא אלא משום סוף הטומאה לצאת:

ונלענ"ד דיותר תמוה דאי הי' כוונת הש"ך על הטומאה היוצא בגגין הבולטין מה סוף הטומאה לצאת דנהי דטומאה יוצאת תחת הגגין הבולטין אין סוף הטומאה לכנוס דרך החלונות לתוך הבית. ולזה נראה בכוונתו דהש"ך סובר דשני אוהלים ויש ביניהם חור טפח אינו מביא טומאה לענין כהן רק מדרבנן א"כ בגגות הבולטין דאסור לכהן כי הטומאה יוצאת דרך החלונות ופתחים שהמת בתוכו תחת גגין וזיזין הבולטין ונכנס דרך החלונות והפתחים לבית שהכהן בתוכו והי' קשה לו להש"ך דדייק הת"ה הובא ברמ"א אם הכהן הוא באוהל המת נראה דאם המת בבית לפנים מן הבית שהכהן עומד שם כיון שהמת הוא באוהל אחר אין הכהן צריך לצאת ערום דהא באם הבית סתום מכל צד על כרחך מוציאין את המת דרך האוהל שהכהן שם א"כ סוף הטומאה לצאת דרך אותו אוהל שהכהן שם אמאי ילבש עצמו תחלה. וכתב דסוף הטומאה לצאת אינו לענין טומאת כהן רק מדרבנן. ולזה דייק הת"ה דדוקא כשהכהן הוא באוהל שהמת שם ולזה כתב א"כ בבתים הסמוכים בכל ענין רצה לומר גם אם המת בחדר לפנים מן החדר שהמת בתוכו א"צ לצאת ערום רק ילביש עצמו תחלה ומה שכתב בית סתום כוונתו חדר כמ"ש המ"א בסי' תל"ח ס"ק א' דבית פירושו חדר ע"ש. וכל הרואה יראה דזה כוונת הש"ך:

עכ"פ סובר הש"ך דחור טפח הממשיך טומאה לאוהל אחר אינו רק מדרבנן כמו שהאריך הפ"י בחדושיו במס' סוכה פ"ק והמ"א בסי' שמ"ג הרבה להקשות על האי דינא. א) שלא עיין הש"ך יפה בטור דהטור מיירי בהולך ע"ג ארון ע"פ השדה דכשיש שם פותח טפח לא הוי בקבר סתום אבל אוהל טפח הוי דאורייתא כמ"ש הרב"י סי' שמ"ט בשם הרמב"ם פ"ג מה' אבל וכ"מ ביבמות סוף ד' ק"ג בתוספת ובנדה ספ"ז נ"ז ובסוכה ד' י"ח ומקודם נבאר דהנה רש"י בסוכה דף י"ח כתב הכי גמירי לה מסיני דאין לבוד באמצע משמע דמן הצד יש לבוד אפילו בטומאה וכיון דאמרינן לבוד בטומאה מן הצד ע"כ דהא דחור טפח ממשיך טומאה הוא רק מדרבנן דהילכתא אינו רק דלא אמרינן לבוד באמצע ובס' חתם סופר הקשה דא"כ אם הי' החור שלשה טפחים דלא אמרינן לבוד בכל התורה כונה הי' הטומאה נמשכת מדאורייתא ובטפח על טפח אינו רק מדרבנן ולא נמצא בשים מקום חילוק זה אלא או הכל דאורייתא או הכל דרבנן אלא ע"כ דהלכה דבטומאה לא אמרינן לבוד בטפח על טפח כמו שלשה בכל התורה דלא נימא לבוד:

ולענ"ד נראה דלכך פרש"י דלא אמרינן לבוד באמצע כי מן הצד אמרינן גוד אסיק וגוד אחית מחיצתא כי הלכתא דגוד אסיק וגוד אחית מוכח בכמה משניות באהלות ובפי"א דמס' אהלות משנה ב' אמרינן אכסדרה שנסדקה טומאה בצד זה וכלים בצד זה טהורים נתן את הקנה בארץ אינו מביא את הטומאה עד שיהיה גבוה מן הארץ טפח וכתב בתוי"ט דאי גבוה טפח אמרינן גוד אסיק הקנה בסדק ומערב את הטומאה ע"ש. וכיון דבטומאה אמרינן גוד אסיק וגוד אחית מן הצד גם ביותר משלשה אינו מטמא כי מונח באוהל אחר ואינו רק מדרבנן:

ולכאורה נראה להביא ראי' דהרמב"ם בפי"ב מה' טומאת מת כתב טפח על טפח מרובע מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה דין תורה ובפי"ד כתב אין הטומאה נכנסת לאוהל ולא יוצאת ממנו בפחות מטפח על טפח כתב בלשון שלילה ולא כתב שהטומאה נכנסת מדאורייתא. ולזה נראה דהאי הילכתא דטפח על טפח מרובע מביא טומאה מדאורייתא הוא כשהזית מן המת והכלים הם תחת אותו טפח בזה הלכתא דהא דכתוב בתורה כל אשר באוהל יטמא דאוהל הוא בטפח על טפח כמו דהלכה למשה מסיני דאכילה בכזית ואיש מי שהביא ב' שערות והוא בן י"ג שנים אבל כשיש שני אוהלים וחור טפח מן הכותל בצד אמרינן גוד אחית וגוד אסיק ואין הטומאה עם הכלים או הכהן באוהל אחד כי האוהל אינו מאהיל על שניהם רק דע"י חור הטפח יבא הטומאה מבית לבית וזה אינו רק מדרבנן לשיטת הש"ך וכן מצינו כשהטומאה הוא עם האדם או אם כלים תחת אוהל אחד פסקינן כחכמים דאין חילוק בין אוהל הנעשה ע"י אדם ובין אוהל הנעשה שלא ע"י אדם ולענין חור המביא טומאה מבית לבית הוא דוקא הנעשה ע"י אדם אבל חררהו מים או שרצים צריך אגרוף וקשה לומר דכל זה יהי' מהלכה כמ"ש הפנ"י וקושית מ"א דהא הטור מיירי בארון ע"פ השדה נראה דהנה בהא דמדלגין היינו ע"ג ארונות דעת הרמב"ם והראב"ד ורש"י שיש חלל בין המת לארון והארון סתום כולו והטור סובר בשיטת תוס' ורא"ש דזה הי' כקבר סתום רק דרוב ארונות יש בהן פותח טפח דהיינו שהארון אינו מכוסה כולו רק יש בו פותח טפח ובזה אין איסור רק מדרבנן ולזה כתב הטור דזה דוקא בימיהם שהיו קוברים בענין שיש ביציאת קבר פותח טפח אבל האידנא שכל הקבר סתום כל שכנגדו טמא מן התורה. ותוס' כתובות דף ה' הקשו לשיטת רש"י דגולל היינו כסוי ארון אמאי מותר לדלג על ארונות ע"ש מה שתירצו והי' קשה לי' לש"ך דנהי דבימיהם דהי' הקבר פתוח למעלה לאויר העולם כדי שתצא הטומאה דרך חלל האויר מ"מ קשה האיך היו מדלגין דלמא מדלגו על מקום הפתוח א"כ מאהיל הוא בדולג על מקום הפתוח והוה ספיקא דאורייתא ולא נשנה אשר יהי' זהיר לדלג במקום הצדדין דוקא אלא ודאי דנהי דהוא מדלג על מקום הפתוח ומקום הפתוח הוה חור טפח אינו מטמא מדאורייתא כי זה פשיטא דאף בימיהם דהי' הקבר פתוח לאויר העולם לא היה פתוח ח"ו נגד מקום המת דניחש אולי מאהיל על המת כי המת הי' מכוסה ואין החשש רק דלמא מדלג על מקום הריקן הפתוח ואי חור טפח מביא טומאה דאורייתא אמאי מותר לדלג א"ו דחור טפח אינו מביא טומאה רק מדרבנן וגם אם דולג על מקום הריקן ופתוח טפח והדולג מאהיל על הטומאה אינו רק מדרבנן ובמקום מצוה לא החמירו ומה שהקשה מרמב"ם זה לשון הרמב"ם בפ"ג מה' אבל וכן אם נכנס לאוהל טמא שנכנסה לו הטומאה לוקה אע"פ שעצמה של הטומאה בבית אחר וסובר המ"א דכוונת הרמב"ם אם נכנס