חידושי מהרא"ך חלק ב טז

קודם, דפסקינן דחטאת קודם לעולה רק בקרבנות החג כמשפט כתיב פרים קודמים לאילים וכו' כאשר ציוה התורה ביוה"כ לעשות עבודת היום קודם לאיל וכתב ויצא ועשה את עולת העם אמרינן דרק על מה שכתב בפ' אחרי מות אבל שעיר החטאת לא נכתב בפ' אחרי חטאת קודם לעולה, וטעם של הדבר יש לומר דחטאות קודם לעולה משל לפרקליט כמבואר בזבחים (דף ז' ע"ב) ותוס' ד"ה עולה כתבו שם אע"ג דאעשה מכפרת יותר מחטאת דחטאת מכפרת על עשה מקופיא דרך אגב ועולה מכפרת מקיבעא אעפ"כ כשקרב כבר חטאת ראשונה א"כ כבר כפרה על חייבי כריתות ועשה הוי עולה דורן עיין במג"א וסי' א' ס"ק ח') דלכך כתב הטור באמירה שיאמר עולה קודם דאין לך אדם שאין מחייב עולה, ולזה בקרבנות החג ציווה התורה להקריב העולות קודם כי כל ישראל מחוייבים עשה ומעוטן מחויבים חטאות ומקריבין עולה קודם שמכפרין על עשה של כל ישראל, וביוה"כ שהקריבו עולות וכפורים נתכפרו בפר וכבשים והלכך מקריבין החטאת קודם:

ה"ג שאם יזכור טומאה ישינה שבידו יפרוש ממנה בטבילה זו לשמה, דברי רבינו יפרוש ממנה בטבילה זו לשמה צריכין הבנה גדולה דבש"ס איתא טבילה זו כדי שיזכור טומאה ישינה שבידו ויפרוש פירש"י ויזכור טומאה ישינה שיש עליו ושכחה ויפרוש מלבא לעזרה היום עד שיערוב שמשו וכפי הנראה מדברי רבינו שיפרוש ממנה בטבילה זו לשמר צ"ע:

הלכות מעילה. פ"ג ה"א קדשי מזבח שמתו יצאו ידי מעילה דבר תורה אבל מועלין בהן מדברי סופרים ואינו מוסיף חומש ואינו מביא אשם כמבואר לעיל (בפ"א ה"ו) ולקמן כתב בפרק זה וכן אם נפסלו בדברים שיפסלו בהן הקרבנות שכבר ביארנום מועלין בהן מדברי סופרים וכתב בכ"מ אע"ג דהא דאוקמינא מתניתן במעילה (דף פ"ב) דקתני מועלין בה מדרבנן אליבא דרבה הוא משמע דלר"י מועלין בהן מדאורייתא ואסיקנא לרבה בתיובתא והלכה כר"י ולדידי' מועלין דקתני מתניתן הוה דאורייתא ותירץ דהא לר' יוסף דמועלין מדאורייתא היינו אליבא דר"ש אבל לר' יהודה הא אמרן דכ"ע לא פליגי דאם עלו ירדו א"כ אין מועלין בהם מדאורייתא כיון דקיי"ל הלכה כר"י לגבי ר"ש ותמה הלחם משנה (בפ"ג ה' ז' מהלכות פסולי המקדשין) דהא אנן פסקינן דאם עלו לא ירדו. ולכאורה י"ל דהא בנשחט בלילה פסקינן דאם עלו ירדו כר' יהודה ובמתניתין קתני דמועלין ע"כ דהוא מדרבנן וכיון דקתני במתניתין בנשחט בלילה דמועלין ע"כ מדרבנן אי אפשר לומר דבנשחט בדרום דמועלין מדאורייתא, ולזה פסק הרמב"ם דגם בהא דעלה לא ירד אין מועלין רק מדרבנן. אך באמת הקשה הלח"מ שפיר דמי ימר דמתניתין אתא כר"י דסובר דבשחט בלילה דאם עלה ירד לוקמינן מתניתין כר"ש דסובר דגם בנשחט בלילה אם עלה לא ירד ומועלין מדאורייתא ועל כרחך מתניתין דלא כר"י דא"כ אמאי תנא שחט ביום וזרק בלילה בלילה וזרק ביום דהא דשחט דיום וזרק בלילה מועלין מדאורייתא דהא אם עלו לא ירד ושחט בלילה וזרק ביום אין מועלין מדאורייתא דבנשחט בלילה אם עלה תרד ומהא דכלל א"ר יהושע כל שהי' לה שעת היתר לכהנים אין מועלין וכל דלא הי' לו שמת היתר לכהנים מועלין מעילה זו הוא רק מדרבנן דכיון דמיירי בבשר שיש היתר לכהנים ובשר ק"ק אינו ראוי לאישים ואם עלה תרד. עכ"פ הרמב"ם פסק דגם בדברים שאם עלתה לא תרד אין מועלין רק מדרבנן כיון דאין מעלין אותו לכתחלה ונפסלין מדאורייתא לא מקרי קדשי השם, ולפ"ז גם באמורין הנותרים נפסלים מלעלות כמבואר ברמב"ם (פ"א מהלכות קרבן פסח) א"כ איך תנא במשנה בכריתות (דף י"ד) יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם אחד שאכל חלב והי' נותר מן המוקדשין, ולכאורה יש לומר דמוקי כר"ש דסובר ביומא (דף מ"ו) דמותר איברים עושה להן מערכה בפני עצמו. אך נראה כפי מ"ש המשנה למלך (בפ"ג מה' פסולי ה' ז') דבדברים שאם עלו לא ירדו אם משלו בהן האור אע"פ שירדו יעלה שני' וישלם הקטרתן דא"צ שימשול האור ברובן רק כיון דמשלה בהן האור אם ירדו יעלו, א"כ אם משלה בהן אור במקצת דהדין כשירדו שיעלה שפיר דמועלין בה דהא יעלה שניה לכתחלה וגם במשלה האור ברובן מועלין עד שיתוך הבשר אך זה דוחק לאוקמי מתניתין בכך שאכל נותר לאחר שהעלה וירד וצ"ע, ואפשר דלכך מועלין בנותר באימורין כיון דהקרבן הי' השחיטה והזריקה בכשרות ולא יצא מידי מעילה במה שנפסלה אח"כ להעלות, אבל כאשר הקרבן נפסל גם אם עלה לא ירד אין מועלין רק מדרבנן, אך קשה לפ"ז מאי מקשה הש"ס שם ליתני פיגול בשני איברים כיון דהקרבן היה פיגול לא שייך בי' אשם מעילות ע"ש וצ"ע:

באופן אחר נראה לתרץ הרמב"ם הנ"ל דהא הרמב"ם פסק כשנשחט בלילה אם עלתה תרד וקתני במתניתין דמועלין ע"כ דאינו רק מדרבנן א"כ בשחטן בדרום פשיטא ג"כ דאינו מועלין רק מדרבנן דבחדא בבא קתני ועוד דהא קדשי קדשים ששחטן בדרום מיירי גם בחטאות ואשמות מועלין בבשר ובשר חטאות ואשמות הדין דאם עלו ירד כמבואר ברמב"ם א"כ ע"כ דהמשנה מיירי במעילה דרבנן, אך קשה דמבואר ברמב"ם דגם בפיגול שעשאה במחשבת הזמן אינו מועל רק מדרבנן, וא"כ מאי מקשה הש"ס כריתות ליתני כזית פגול ומתרץ בחדא בהמה מיירי בשני בהמות לא מיירי ופיגול ונותר בחד בהמה לא משכחת לי', ומקשה אלמא לא כגון שהעלה אבר פיגול לגבי מזבח דפקע פגוליו מיני', מ"מ כיון דבשעת שחיטה או זריקה חשב לפגל הוה כקדשים שמתו דאין מועלין רק מדרבנן ולא הי' אפשר לשנות במשנה דמביא אשם מעילות בשלמא בזבח כשר רק דנעשה נותר מועלין בו אבל אי מיירי בפיגול כיון דנפסל בדבר שיפסל בהן הקרבנות אינו מעילה רק מדברי הסופרים, ובנותר מביא הרמב"ם (בפ"י מה' שגגות) דמביא אשם מעילות והוה מעילה דאורייתא וגם כל הסוגיא דמעילה דאמר ר"ג זריקות פיגול אינו יוצא מידי מעילה בק"ק ואינו מביא לידי מעילה בקדשים קלים קשה דיהי' כל הסוגיא רק לענין מעילה דרבנן ונראה מפשטא כיון דאם עלה לא ירד מועלין מדאורייתא ואפשר דהא דכתב הרמב"ם וכן אם נפסל בדברים שיפסלו בהן הקרבן הוא רק אם נפסל בשחיטה אבל אם נפסל לאחר השחיטה מועלין מדין תורה. אך לפ"ז אם שחטן בדרום וקיבל דמן בצפון אינו רק מעילה דרבנן ובשחט בצפון וקבל דמן בדרום או שלן הדם או שקבל הפסול הוה מעילה דאורייתא וכשנעשה נותר אחר הזריקה מבואר במשנה כריתות (דף י"ד) דחייב אשם מעילות, והנה הטעם דבנשחט בצפון וקיבל דם בדרום או במחשבת חוץ לזמן כיון שנעשין קדשים פסולין נפקע הקדושה ולשיטת הרמב"ם אף דלא נפקע הקדושה דהא אם עלו לא ירד מ"מ כיון דאין יכולים לעלות לכתחלה אין מועלין מן התורה א"כ בכריתות כיון. דנעשה החלב נותר אין מועלין אותן לכתחלה אמאי חייב אשם מעילות והנה תוס' בכריתות כתבו והא דחייב אשם מעילה אנותר אע"ג דלא שוה מידי ואמרינן בפ' כל שעה האוכל חמץ הקדש במועד לא מעל התם בקדושות דמים דלא נחית עליו קדושת הגוף וכשנאסר אינו שו"פ לא נהנה מן הקדש שו"פ א"כ הם סברו דבקדושת הגוף גם שאינו שוה כלום מ"מ מועלין כיון דיש עליו קדושת הגוף ובכריתות (דף כ"ג) כתב רש"י אכילה גסה שאכל הרבה אע"ג דאיסור הנאה הוא כשאר קדשים האסורים בהנאה שמועלין בהן האי נמי חזי לגבוה שאם עלו לא ירד א"כ לשיטת רש"י בכל הקדשים פסולין אשר הדין שאם עלו לא ירד מעילתן מן התורה אם נהנה שו"פ וחייב אשם מעילה אך לשיטת הרמב"ם דסובר דגם כשהדין אם עלה לא ירד אין מועלין רק מדרבנן וע"כ הטעם כיון דלא שוה מידי להקדש דהא לכתחלה אין מעלין קשה וצ"ע: