חידושי מהרא"ך חלק ב י

שני מהלכות יו"ד ויהיבנא לכם מהני מילי מעליותא דאתמר בבי מדרשא מאאמ"ו הרב הגאון הצדיק זצ"ל ולקול רגשת פעמיה התעוררי כל חללי הטבע אשר הפיל הסתיו בחרבות ויבא בם הרוח ויחיו ופקדתי וצויתי והשבעתי כל חרט כל עט כל כנף כל שבט סופר וכל בעלי הקנאה שממנה תצמח השנאה שהן גברה יד החנופה שאין למכתה תרופה כי הנה החוש הנסיון מעידים עדות ברורה כל איש אשר יקרב אל מלאכת הדפוס קנאה גדולה אחריו גרורה כאשר שמעתי דבת רבים מגור מסביב להקל בדברי אלה התנצלותי והקדמתי אשר כתבתי אשר אנכי נותן לפניכם היום בחרט אנוש על ספר וגליון וכה דברתי לחכמים ואל יושבי שער אל נבונים אל אנשי לצון ומליצה כה דברתי אל המקנאים שדברים קשים כגידים הם ידברו ואמרו מה פעל ועשה זה בן המחבר בהקדמתו והתנצלותו הלא דבריו קלים ואינן חדין מחריפין בזה האופן זה הקדמה אינה מזכה את הרבים בדברים הרבה אמנם ברור לכל איש ומבין שאדם שאינו כותב חדושיו בתורה בעבור שהוא קטן בעיניו עתיד ליתן דין וחשבון על זה משום שאומרים לו בהפנקס הסחורות כותב אדם מה שחייבים לו וחייב לאחרים אפילו עד חצי פרוטה אומרים לו וכי יותר חביב הי' בעיניך חצי פרוטה שכתבת אותה שלא לשכוח לאבדה מחדושי של תורה אפי' שהי' קטן לכן צריך אתם לכתוב כל מה שמחדש בתורה שלא ישכח אפילו חידוש קטן נראה דזה שארז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ירצה תלמודו דוקא שמביא בידו כל מה שלמד וחידש שלא לשכחו כיצד שכתבו שע"י כך אינו נשכח אותו חידוש מן העולם ומוליכו בידו ובמותו זה ג"כ כוונת החכמי המשנה (פ"ג מ') השוכח דבר אחד ממשנתו כאילו מתחייב בנפשו שהכוונה כל השוכח דבר ממשנתו דוקא שהוא משנתו שחידש ורוצה שלא ישכח וכתב על הספר שכל זמן ששוכח רואה ויזכור ויש תועלת גדול מחדושים אפילו קטן לקשר עמו איזה ענין או לבוא להבין עמו ענין גדול והוא דומה לאבנים הקטנים שמשימין בבנין אבנים גדולים בין אבן לאבן להעמיד הבנין נמצא שהאבנים הקטנים גורמים בקיום הגדולות שלא יפלו ויעמוד כל הבנין הגדול כך ע"י חידוש קטן נבנה בנין גדול וזה מעשה בכל יום בין החכמים ובפרט בין כת החכמים הדורשים רשומות שע"י חידוש או הקדמה קטנה בונים מגדל אחד חזק בנוי לתלפיות נחמד למראה ומתוק לנפש לכן אין לבזות מלכתב חידוש אפילו קטן וגם לבזות משמוע אפילו חידוש קטן שהכל בכלל התורה עכ"ל לכן אבקש מאת כל קורא בצדק אחלה לבל יכלימני עוד וישים לאל מלתי בדברי רוח גאוה ובוז קנאה תשאהו לאמר מי הוא זה אשר בא לבאר לנו כל סתום של אאמ"ו הרב הגאון הצדיק זצ"ל ומי ביקש זאת מידו לעמל לרוח דעת אל אוזן אינה שומעת:

אכן אמרתי מאמר החכם בקהלת טובים השנים מן האחד שנים שעוסקים בתורה כו' יותר טובים מן הא' עד שאמרו בברכות (דף ו') **(הנה פה מקום להציג לקורא האהוב ביאור נחמד על מאמר ז"ל בברכות (דף כ"ז ע"ב) מאאמ"ו הרב הגאון הצדיק זצ"ל על המשנה ר' נחוניא בן הקנה הי' מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה אמרו לו מה מקום לתפלה זו אמר להם בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי ת"ר בכניסתו מהו אומר יה"ר מלפניך ד' אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדברי הלכה וישמחו בי חבירי ולא אמר על טמא טהור ועל טהור טמא ולא יכשלו חבירי בדברי הלכה ואשמח בהם עכ"ל:

הנה נראה לי כי הנה בשבת (דף ס"ג) איתא אר"י ב' ת"ח המחדדין זה לזה בהלכה הקב"ה מצליח להם פירש"י שואלין ומשיבין ולא לקפח אלא לחדד כי הנה ע"י החידוד קונין שכל יותר חדש ממה שראוי לאדם בעצמו בלא חידוד והצלחה הוא נאמר על דבר שלא ע"י מעשי ב"א כאשר הם מצליחין בקנין השכל מצליח במעשיהם. ב' ת"ח שנוחין זה לזה בהלכה פירש"י מנהיגים זה לזה להבנתה של הלכה כמו לך נחה העם הזה שני ת"ח המקשיבים זה לזה פירש"י מלמדין זה לזה ומבינים זה לזה שני ת"ח המדגילים זה לזה היינו שמתאספין ללמוד כי אין להם רב:

הנה כנגד המחדדין זה לזה בהלכה התפלל שלא יארע תקלה על ידו שלא יקשה חבירו ח"ו שלא לשמה רק לקפח וננד הנוחין זה לזה בהלכה דהיינו שמקבל הלכה ומסיר כל הקושיות להעמיד הלכה לענין הדין התפלל שלא יכשל בדבר הלכה כי אם יכשל וחבירו יסור כל הקושיות מהלכה ויפסוק שמעתתא שלא אליבא דהלכתא ונגד המקשיבים זה לזה בהלכה שכל אחד יתן הבנה לחבירו שייך לשון שמחה כי המקבל שמח שנתחדש לו דברים מחודשים התפלל ישמחו חבירי שקבל דבר הלכה המחודשים ונגד המתחילים בהלכה התפלל שלא יאמרו על טמא טהור נגד האמת אף שלא תקיים ההלכה:

)** מנין שנים יושבים העוסקים בתורה ששכינה עמהם שנאמר אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו ויקשב ד' וישמע ויכתב ומנין לא' שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו שנאמר בכ"מ אשר אזכיר את שמי והקשה הש"ס כי מאחר דאפילו א' תרי מבעיא ומשני תרי מכתבי מלייהו בספר זכרונות חד לא מכתבן מילי עכ"ל שם עיין בחדושי הגדות במהרש"א במקומו שפירוש תרי מכתבי מלייהו לפי ששנים מתוך משא ומתן שלהן בד"ת מביא ברוב על האמת שניתן לכתב מלייהו בספר זכרונות לפניו יתברך אבל הא' אפשר שיבא לטעות בלימודו לא ניתן לכתוב עיין בעשרה מאמרות (דף ז') פירוש נאה וי"ל בזה מה לי אם כתוב אם לא כתוב הרי הקב"ה הוא היודע ועד הוא עד והוא דיין אין שכחה לפני הקב"ה והוא יודע כל דיבור שיצא מפי האדם ובורא עולם יתברך אינו מקפח שכר כל ברי' וא"כ בודאי אינו מקפח שכר של יחיד הלומד ביחידות א"כ כשקבלו שכר מה לי אי מכתבו מלייהו אי לא מכתבו מלייהו וע"ק אקרא דקאמר דכ' ספר זכרון ול"כ בספר זכרון:

והנה לבי אומר לפי שכל דבר אמת היוצא מפי האדם שמתחדש בטובו ע"ד הנסתר עושה שמים החדשים כמבואר בזוהר הקדוש בראשית (דף ה' ע"ב) והנה בדבר שחידשו ב' אנשים יחד או שהא' אומר לחבירו הלומד אצלו כותבין אותו למעשה באש שחורה ע"ג אש לבנה ונחקקת למעלה כי הוא ספר זכרון בעצמו כמ"ש לאחר מיתתן עושין מהם שמים החדשים אם הי' בחכמת סתימא דאורייתא או בשאר מילי דאורייתא ארצות החיים אז מן השמים החדשים נעשה עטרות בראשו ואז נגלו השמים כס על ראשיהם וכן הענין בארצות החיים וז"ש הכתוב ישעי' (ל"ה י') שמחות עולם על ראשם שנותנים בראשם עולם חדש שעשאוהו אבל חד לא מכתבן מילייהו ולכתוב עליו ספר זכרון הגם שחקקו למעלה ולא כתב עליהם ספר זכרון כי הענין הזכירה הוא בצדיק יסור עולם וזה שלמד לבד לא נעשה מדבריו עולם חדש וזה לפי שכשנים לומדים מעמקים בודאי אמת יהגה חכם ע"כ כותבין עליהם ספר זכרון נעשים שמים חדשים או ארץ החדשה כאמור אבל חד לא מכתבן מילייהו להכתב עליו ס' זכרון לפי שחרב על הבדים ונואלו ע"כ אין כותבין לפי שעדיין לא יצא הדבר על בוריו כמו השנים ע"כ אין נעשים ממנו שמים חדשים אבל מ"מ יקבל עליו שכר טוב בעמלו אשר עמל בדרישות התורה ולמודתה וכן משמע לשון הזוהר דאמר תנן בהא שעתא דמלה דאורייתא אתחדשת מפומיה דבר נש שמשמעותו שהוא מחדש לאחרים השומעים אליו לא שלמד לבד וכן אתחדשות מפומיה וכן הסברא נותנת כי יותר יוצא הדבר לאורה עפ"י שנים כאמור וע"כ אמר הכתוב ספר זכרון ולא בספר זכרון:

וכן מצינו ביו"ד (סי' רע"ט) שהביא הרמ"א ה"ה לשאר