חידושי מהרא"ך חלק א צא

בתוך הסל עם אותן המצות שאופה עכשיו אבל ר"י דסובר דהתנור מצטרף והכא כתבו התוס' דמיירי בנאפה ע"ג גחלים וא"כ אי אפשר להפריש מעיסה אחרת קאמר שפיר דאיכא חדא דלא חזיא לא לדידיה ולא לאורחין וא"ש:

ולהנ"ל מתורץ קושיית הצל"ח על הא דקאמר בגמ' לימא בטובת הנאה קמיפלגי דהא אף אי סבר ר"א טו"ה ממון אעפ"כ איך רשאי לאפות ולעבור על ל"ת מלאכה אע"כ מטעם הואיל ובצע מכל חדא פורתא וא"כ כמו דסובר הך הואיל כן סובר הואיל אי בעי מיתשיל ואמאי איצטריך הגמ' לומר דסובר טו"ה ממון עיי"ש:

ולהנ"ל ניחא דהנה הא דשרי אם יבצע מכל חדא הוא מטעם תיקון חלה לא גזרו דעיסה של נכרי וישראל אסור לאפות ורק משום תיקון חלה וכמ"ש התוס' וא"כ כשיקרא לה שם ושאל עליה שוב לא יהיו מתירין לו האפיה וכנ"ל א"כ ממילא ל"ש למימר הואיל ואי בעי מיתשיל אף קודם שנתחמץ כמו לאחר שיתתמץ וכנ"ל ואמאי סובר ר"א דעובר על ב"י אע"כ דסובר טו"ה ממון וקאמר בגמ' לא דכ"ע סובר טו"ה אינו ממון ורק ר"א סובר הואיל דאי בעי מיתשיל משום דהא דשרי לאפות אינו מטעם הואיל דאי בצע מכל חדא ורק מטעם הואיל דכל חדא וחדא חזיא ליה כמו דאמר ר"פ לקמן ופירש"י דבלא הואיל שרי משום כל חדא איכא למימר דהא לאו חלה הוא וא"כ שפיר שייך לומר הואיל דאי בעי מיתשיל קודם שיתחמץ וכנ"ל והבן וא"ש בעזה"י:

סימן תנח סעיף א נוהגין שלא ללוש מצות מצוה בערב פסח עד אחר שש שעות שהיה זמן הקרבת קרבן פסח:

והנה המנהג אשר כל אחד נותן קודם פסח מעות ליקח ו' מצות בליל פסח וכמה נוטלין בלא קדימת מעות כללו של דבר המשתדל בזה אופה ע"מ לחלק ולמכור לצאת בהן בליל פסח יש לעיין בענין הפרשת חלה לפי מה דמבואר ביו"ד (סי' שכ"ו) העושה עיסה לחלק בבצק פטורה וכתב בט"ז דאם אין דעתו לחלק בבצק אף ע"פ שדעתו לחלקם אחר אפיה חייב הנה זה ניחא אם יש בעיסה כשיעור אבל מצות האלו נאפין קפיזא קפיזא ואין בעיסה כשיעור חלה רק הסל מצרפן לאחר אפיה א"כ הוה צירוף הסל כלישה כיון דדעתו לחלק הוה כמו עיסה שנילושה על דעת לחלק ופטור מן החלה ולא שייך לומר דהמשתדל בזה הוה כמו נחתום דחייבת העיסה בחלה כי שם הטעם כשלא ימצא מי שיקנה ממנו נותן דעתו לאפות כולו לעצמו לא כן באותן מצות וביותר כפי מה שכתב הט"ז נחתום שיש לו מכירין שרגילין ליקח ממנו כל ערב שבת הוה ליה כאלו קנו ממנו עוד קודם שעושה עיסה מכ"ש מצות הללו אשר הוא משתדל רק למכור והם יסמכו שיהיה להם אותן המצות א"כ צירוף הסל הוא על דעת לחלק ופטורין מן החלה ולצרפם עם שאר מצות ג"כ לא מהני כיון דאותן מצות פטורין וצריך צירוף סל ובמקום דצריך צירוף לא מהני אם מקפיד על תערובתן ולא יכול ליקח מהמצות הללו החלה כי הם פטורין ואינו יכול לברך עכ"ל שם:

סעיף א נהוגין עיין במ"א (ס"ק א') ואם נילושו עיסה סמוך לחשיכה ולא הספיק לאפותה עד שחשיכה צ"ע אם מותר לאפות ביו"ט כדי שלא החמץ דהא חלה אסורה לאפותה כדי שלא תחמץ דשרי להערים ולומר אני אוכל פת חמה והקשה המקו"ח דהא בשביל טעמא שלא יחמיץ מותר לאפות כמו דמותר לשחוט בהמה מסוכנת דמשום הפסד ממונו התירו בשלמא בחלה טמאה ליכא הפסד ממון דבלא"ה אסור לבעלים ולכהן ולענ"ד נראה דהמ"א כתב ועיין (בסימן תק"ו סעי' ג') מ"ש שם וכוונתו דהמרדכי פסק דאסור לאפות עיסה שנילושה מעיו"ט כיון דאינו יכול להפריש חלה ויש באפיה זו אפיה שלא לצורך והמ"א מתיר דמשום תיקון חלה לא גזרו וכיון דאפשר להפריש מכל חדא וחדא מותר לאפות ולא אמרינן דאפשר למיפלגיה בלישה משום תיקון חלה ע"ש וכיון דמיירי בשלא ניטל עדיין חלה שפיר כתב המ"א דא"י לאפות בלא הערמה דהא דמותר מטעם הפסד ממונא אף שאינו צריך לאכול מטעם דפסקינן כרבה דאמרינן הואיל ובכאן תצטרך לתרי הואיל דאי מיקלע ליה לאורחין והואיל דכל חדא וחדא חזי ליה ותרי הואיל לא אמרינן כמבואר בתוס' פסחים (דף מ"ז) ולזה כ' המ"א דאינו מותר רק בשביל הערמה:

מו"ח הגאון זצ"ל תמה בס' קהלת יעקב בקונטרס חדושי אורח חיים על הלכות יו"ט על האי דינא דמרדכי דהא יכול להניח עיסה שיפריש במוצאי יו"ט מן העיסה חלה גם על מה שאכל דבשלמא בפסח א"א לעשות כן דאסור לשהות כיון שתעשה חמץ משא"כ בשאר יו"ט ובודאי דמותר לפרוש מן העיסה על האפויה ועוד שיכול לאפותו בלילה של חול וירים ממנו חלה דמ"ש שמשייר מן האפויה או שמשייר מן העיסה:

ולענ"ד י"ל דאם יאפה כל הפת ושייר עיסה שיהיה ביכלתו להפריש חלה אסור ביו"ט דהא שיטת רש"י הובא בטור דגם בחלת חוץ לארץ דאוכל והולך ואח"כ יפריש אסור לאכול ביו"ט ולשייר דהוא בכלל אין מגביהין תרומות ומעשרות נהי דלא פסקינן בזה כרש"י סובר המרדכי דדוקא כשאוכל ומשייר דלא ניכר כל כך אבל אם יאפה כל מה שצריך וישייר מן העיסה ניכר דבשביל להפריש חלה ומשייר והוא בכלל אין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט ואחר כותבי זאת ראיתי אשר כבר הרגיש חכם אחד בזה הסברא:

ועוד נראה דאין זה דבר ברור אצלי דיכול להפריש מן העיסה על האפויה וכן נראה כי אין תורמין מדבר שלא נגמר מלאכתו על דבר שנגמר מלאכתו ואין תורמין זיתים על השמן ולא ענבים על היין א"כ לשייר עיסה ולאפות ולהפריש אח"כ ג"כ אינו יכול כמו דא"י להפריש חלת חוץ לארץ מעיסה אחרת הטבולה לחלה על מה שאכל כבר אף דתורמין חלת חוץ לארץ שלא מן המוקף צריך דוקא שיהיה נשאר מן אותו עיסה א"כ כיון דמן העיסה א"י להפריש על האפויה וצריך אפויה דומה לעיסה אחרת דא"י להפריש בחלת חוץ לארץ שלא מן המוקף אם אכל העיסה קודם שאפה וכדומה ללש עיסה אחרת כנ"ל:

סימן תנט עיין (בסי' תס"ז) לקמן מה שהביא על סעי' ב' משני עיסות שאם נתחמצה אחת גם השני חמץ וכן אם החמיצה מקצתה הוה כולו חמץ עיי"ש:

סימן תס סעיף א אין לשין מצת מצוה ולא אופין אותה על ידי עכו"ם ולא על ידי חרש שועה וקטן:

והנה בישראל עומד על גביו השמיטו המחבר וכן הרמ"א מהו דינא וט"ז ומ"א הביא תשובת הרשב"א (סימן כ"ו) כמו שהביא הב"י ואשר יש כאן מקום עיון הנני מוכרח להאריך קצת דהנה הרשב"א בתשובה הנ"ל כתב תחלת כל דבר צריך אתה לדעת כי מצה של מצוה צריכה שימור לשם מצה בין שימור דלישה בין שימור דמעידן קצירה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה בשלהי פרק כל שעה (דף ל"א) ותנן התם חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו אין יוצאין בהן למכור בשוק יוצאין בהן ואמרינן עלה בש"ס מאי טעמא אמר קרא ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה