חידושי מהרא"ך חלק א צ

ובזה תירץ קושיית התוס' פסחים (דף מ"ז) שהקשה על רש"י דפירש ביש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין ופירש רש"י בשור דמיירי בבכור וחייב משום לא תעבוד בבכור שורך וחמור מיירי בקדשי ב"ה וחייב משום הזיד במעילה והקשה בתוס' דהא הש"ס מכות (דף כ"ג) תירץ דמידי דאתי בשאלה לא קתני והקשה הרי שור ותירץ דמיירי בבכור והקשו נזיר לפירוש רש"י ליקשי' מחמור דהא בדק הבית ע"ש ובזה ניחא מה דהקשה הש"ס משור דילמא מיירי דאתי ליד הגזבר דלא מהני שאלה רק בקדשי מזבח וגם באתי ליד הגזבר מהני שאלה והקשה שפיר אבל מחמור לא הקשה הש"ס דכיון דמיירי בקדשי בדק הבית איכא לאוקמי דאתי ליד הגזבר דלא מהני השאלה ובזה מתורץ דאי לא תירץ התוס' דמיירי באתי ליד הגזבר לא היה יכול להקשות דנימא אי בעי פריק דדילמא מיירי בלחמי תודה דהוה קדשי הגוף דלא מהני הפדיון אבל כשמתרץ תוס' דמיירי באתי ליד הגזבר ע"כ צ"ל דמיירי בקדשי ב"ה דמהני המסירה דא"י לשאול הקשה תוס' שפיר נימא דאי בעי פריק והדברים ראוין למי שאמרם ונכונים בסברא וראיה מצאתי לדבריו דלא מהני מסירה ליד הגזבר בקדשי מזבח דתוס' כריתות (דף י"ג) ד"ה ארבע חטאות ואשם אחת דקדשים שנשחטו ונזרקו דמן בהלכתא ליתא בשאלה ולמה להו לתוס' לומר סברא דהושחטה ונזרקו דמן כהלכתן מהני שאלה תיפוק ליה בדאתי ליד גזבר לא מהני שאלה ומה לי גזבר או הכהן ששוחט א"ו בקדשי מזבח לא מהני המסירה ליד גזבר:

דברי נכד הרב המחבר הרב המאוה"ג החריף המפורסם מו"ה יחיאל מיכל הכהן נ"י בענין הזה. הנה איתא בפסחים (דף מ"ח ע"א) אמר רמב"ח הא דר"ח ורבה מחלוקת דר"א ור"י כו' ואר"פ דילמא לא הוא כו' כל חדא וחדא חזיא ליה כו' אמר ר"ש בד"א כו' ע"כ לא קאמר ר"י התם דלא אמרינן הואיל אלא דאיכא חדא דלא חזי לא לדידיה ולא לאורחין אבל היכא דחזי מיהא לאורחין אימא ה"נ דאמרינן הואיל:

וברש"י ז"ל לא קשיא הא דאמר ר"י לא זה חמץ שמוזהרין כו' אלמא ל"ל הואיל ואי בעי מיתשיל עלה אפי' לחומרא וכ"ש הואיל דהכא לקולא כו':

והנראה לתרץ דהתוס' בד"ה הואיל אי בעי מיתשיל כו' כיון שנתחמץ שום אדם לא יפדנו ויש להבין א"כ אמאי אמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל אך ניחא דהא בעת שפדאו עדיין לא התחמץ ושייך למימר הואיל עד שנתחמץ והוי כדידיה ואח"כ עובר עליה בע"כ כשנתחמץ דהתורה אוקמיה ברשותו כמו של חמץ אמנם עדיין קשה שהרי אף קודם שנתחמץ למה לו לישאל עליה דהא אינו ראוי לו כלום דאם שאל יהיה הטבל אסור בהנאה של כילוי ואח"כ יתחמץ וא"כ אינו ראוי לו לכלוב ומה לו לישאל עליה אמנם לר"א דמתיר לאפות קודם קריאת שם משום דכל חדא חזיא ליה וא"כ שייך לומר הואיל אי בעי מיתשיל קודם שיתחמץ ותיכף יאפה לא יתחמץ והרי חזיא ליה להכי סובר ר"א הואיל אי בעי מיתשיל אבל ר"י דאינו סובר הואיל בזה כמו דאמר ה"ש בד"א משום דאיכא חדא דלא חזיא ליה לא לדידיה ולא לאורחים וכיון דאסור לו לאפות אף כשישאל עליה וא"כ יש למימר הואיל אף כמו דל"ש למימר הואיל אחר שנתחמץ משום שאינו ראוי לו כן ל"ש הואיל טרם שנתחמץ דנמי לא יהיה לו הנאה אם ישאל עליה דיהיה טבל ואח"כ יתחמץ וכנ"ל ומיושב קושיית רש"י דלר' יהושע לשיטתו לא שייך לומר הכא דאי בעי מיתשיל וכנ"ל וא"ש בעזה"י:

ולכאורה עדיין קשה דהא רש"י פירש דהא דלא חזיא לא לדידיה והרי סופו ליטול אחת לחלה שאין דרך לבצע מכל אחת מבואר דאם בוצע מכל אחת אף לר"י שרי לאפות וא"כ ממילא שייך למימר גם לר"י הואיל אי בעי מיתשיל קודם שנתתמץ דהיה ראוי לו לאפות אותו חלה ששאל ואח"כ יאפה ויבצע פורתא:

אמנם ניחא דהתוס' כתבו ור"י מקשה דהא כי נמי בצע מכל חדא וחדא אסור לאפות דאמר עיסה של נכרי ושל ישראל אסור לאפות ביו"ט כיון דאפשר למיפלג בלישה ונראה לרשב"א לחלק דדוקא בעיסת נכרי אסרו מדרבנן אבל גבי חלה לא אסרו משום תיקון חלה ופירש להכי שרינן האפיה כדי שיוכל ליטול תלה לאחר אפיה דקודם אפיה לא יכול ליטול חלה כיון שיתחמץ אח"כ וא"כ אם קרא שם קודם אפיה ואם ישאל על החלה שוב לא יהיה מתירין לו האפיה אף כשיבצע פורתא דלא שייך לומר משום תיקון חלה לא אסרו שהרי אמאי שאל עליה דהא היה חלה קודם ששאל עליה וכיון דלא יתירו לו לאפות שוב אינו ראוי לו לכלום וממילא דלא שייך למימר הואיל וכנ"ל אמנם לר"א שסובר הואיל דכל חדא וחדא חזיא ליה ופירש רש"י לרב פפא דר"א סובר דאיכא למימר כל חדא וחדא חזיא ליה בלא הואיל בכל חדא איכא למימר זו לא תהא לחלה להכי שפיר לר"א שייך למימר הואיל דאי בעי מתשיל אבל לר"י כיון דסובר דבזה לא אמרינן הואיל וגרע משאר הואיל משום דאיכא חדא דלא חזיא לא לדידיה ולא לאורחין וא"כ אסור לו לאפות ולהכי לא שייך למימר הואיל אף קודם שנתחמץ כנ"ל וא"ש:

ומובן בזה הא דפליגי רמב"ח ור"פ דרמב"ח נקט ההואיל דאי בעי בצע מכל חדא ור"פ לא סבר הך הואיל ורק כל חדא וחדא חזיא ליה ואינו מובן במה פליגי:

ולהנ"ל יש לומר דרש"י כתב במ' ביצה דעיסה של ישראל ונכרי דאסור לאפות פליג ר"ה וסובר דשרי לאפות משום דהוי חד טרחא ור"ח סובר דאסור לאפות עיי"ש וא"כ י"ל דרמב"ח סובר דמותר לאפות וגם הכא לא איצטריך לומר משום תיקון חלה לא אסרו שהרי אפילו בלא תיקון חלה נמי שרי כשבצע מכל חדא כמו עיסה של נכרי וישראל ולהכי כיון דמתירין לו לאפות שייך למימר לר"א הואיל דאי בעי מתשיל קודם שנתחמץ וכנ"ל:

אבל ר"פ י"ל דסובר כר"ח דאסור לאפות עיסה של נכרי וישראל רק משום תיקון חלה לא אסרו וא"כ אמאי סובר ר"א הואיל אי בעי מיתשיל דהא כשיפריש החלה וישאל עליה אח"כ לא יהיה רשאי לאפות אף כשיבצע דל"ש למימר משום תיקון חלה לא אסרו וכנ"ל א"כ אין ראויה לו לכלום כשישאל ול"ש למימר הואיל אי בעי מיתשיל כמו דל"ש לומר אחר שנתחמץ וכנ"ל וא"כ אמאי עובר לר"א על ב"י אע"כ דר"א סובר דמתירין הכא משום כל חדא וחדא חזיא ליה ובלא הואיל וכמו שפירש רש"י ז"ל דכל חדא איכא למימר זו לא תהא לחלה וא"ש:

ובזה יש להבין דברי הרי"ף ז"ל שכתב דהלכה כר"א דהא ר' אלעזר שייכא בהך אחריתא דר"א דאמר אף הרודה ונותן פת לסל הסל מצרפן לחלה וחד טעמא הוא וכבר פסיק שמואל הלכה כר"א כו' דהסל מצרף לחלה וכו' עיי"ש וכתב הר"ן ז"ל דלא נתבארו דבריו דהא לא שייכי אהדדי כלל כו' עיי"ש:

ולהנ"ל יש לומר כך דהנה לפי מאי דקי"ל כר"ח דעיסה של נכרי וישראל אסור לאפות ע"כ טעמא דר"א משום הואיל כל חדא חזיא ליה וכנ"ל ולהכי לא הביא הרי"ף ההיא דבצע מכל חדא אליבא דר"א רק ההואיל דכל חדא חזי ליה וסובר הרי"ף דאמאי אמרינן הואיל כל חדא חזיא ליה שהרי ידעינן דאיכא חדא דלא חזיא ליה לא לדידיה ולא לאורחין כמו שסובר באמת ר"י ולכאורה פליגי בסברות הפוכות אך סובר הרי"ף דאזלי לשיטתם דר"א סובר דהכל מצטרף לחלה וא"כ איכא למימר כל חדא וחדא חזיא ליה היינו שיאפה עיסה אחרת שאינה טמאה או שישאיל אפיה שיש לו ואח"כ יניח