חידושי מהרא"ך חלק א פח

שר התורה והיראה מו"ה שלמה זלמן זצ"ל שמפלפל עמו בדבר הלכה לענין אחע"א על חבורו היקר הנחמד חמדת שלמה ע"ש באריכות מה שהקשה על סברא זו דהריטב"א סותר לעצמו מה דכתוב במכות (דף כ"ג) בסוגיא דיש חורש תלם אחד וחייב משום שמונה לאוין וקשה לי ג"כ כיון דסובר דיוה"כ הוה איסור גברא לבד וטבל הוה איסור חפצא א"כ אמאי כתב בקידושין דאם נתנבלה ביוה"כ דיוה"כ קדים אין איסור נבילה חל דהא יוה"כ לא הוה רק איסור גברא ונבילה הוה איסור חפצא ואמאי אינו חל וצריך ישוב:

נראה משיטת רש"י דס"ל דלא אמרינן מהב"ע ולכאורה רק באיסור חפצא ולא באיסור גברא אך מהא דאיתא בפסחים (דף מ"ח) דאין מביאין נסכים מערלה יכול אף ממוקצה ולכאורה מבואר כן דהא דפסקינן ביו"ד (סימן ש"מ סעיף כ"ח) דבקורע בשבת יצא ידי קריעה ובחלוק הגזול פסקינן בסי' הנ"ל (סעי' כ"ט) דאינו יוצא ועכצ"ל כסברת הירושלמי הובא ברשב"א שבת (דף ק"ה) דתמן גופיה עבירה הכא הוא עבר עבירה ולזה בחלה ובתרומה פירש"י דאינו יוצא מטעם הנאמר בברייתא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצה מי שאינו מוזהר על חמצו אלא משום חמץ לבד אתה יוצא בו ידי מצה זה שאסור מחמת דבר אחר אינו יוצא כאוקימתא דרבינא אף דמסיק הש"ס בקושיא מידי בלבד כתיב ובטבל פירש מטעם מהב"ע והר"ן פירש במשנה גם בתרומה מטעם מהב"ע ובזה ניחא כיון דחלה ותרומה לא הוה איסור חפצא כמו שבארנו לא נפסל מטעם מהב"ע אבל טבל דהוא איסור חפצא הוה מהב"ע:

סימן תנז סעיף א ברמ"א ואם לקח ממקצת העיסות וממקצת לא לקח ונתערבו צריך ליקח חלה מכל אחד ואחד:

והנה עיין במקור החיים בביאורים (ס"ק ב) שהביא הט"ז (מס"ק ב') דבחלת א"י כשנשתייר פחות מכשיעור צריך לצרף בסל בשעת הפרשה לעיסה אחרת והמקו"ח כתב דא"צ שיעור חלה רק להתחייב בחלה אבל בשעת הפרשה כשנאכל או נאבד מקצת אין צריך שיעור חלה ע"ש. והנה איתא בביצה (דף ט') דאמר שמואל חלת חו"ל אוכל ואח"כ מפריש ונראה דהא דמהני ההפרשה על מה שאכל כיון דגמר בדעתו להפריש חלה אח"כ הוה כאילו אמר שני לוגין שאני עתיד להפריש ובאם היה אומר כן פשיטא דהיה מהני כיון דחלת חוץ לארץ מדרבנן וקיל משאר איסורי דרבנן אמרינן ברירה וכן נראה ממ"ש המ"א (סימן תק"ו ס"ק ח') ע"ש במחצית השקל והקילו דגם אם אינו אומר בפירוש כיון שגומר בדעתו להפריש אח"כ יכול לאכול ואינו אוכל טבל מדרבנן ובשבת ויום טוב דאינו רשאי לומר שני לוגין שאני עתיד להפריש ההפרשה הוא שלא מן המוקף כי כבר אכל חלת חוץ לארץ א"צ להפריש מן המוקף והסמ"ג כתב הובא בב"י סימן שכ"ג חלת חוץ לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש וצריך לשייר מעט יותר מכדי חלה כדי להפריש עליו החלה משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרין כדאיתא גבי תרומה וגם גבי חלה כתיב ראשית מיהו מוקף ודאי לא בעינן מדשרי אוכל והולך ואח"כ מפריש ומה שנהגו בפסח להניח. כל המצות בסל בשעת הפרשה חלה זה מפני שנהגו למיפת קפיזא קפיזא פחות מכשיעור ומצרפו להתחייב בחלה אמנם כתב מורי רבינו יהודה בשם הרב ר' אלחנן דהא דאמרינן אוכל והולך ואח"כ מפריש זה כשנתחייב כל העיסה ביחד כשנילושה ביחד אבל במצות שלנו שכל אחת נתחייב בחלה לבדה סברא הוא שלא יועיל בשלא הקפה לפטור את כולם עכ"ל:

ולפ"ז בשכח להפריש חלה דצריך לשייר מכל מצה ומצה היינו כשנילוש כשיעור ונתחייב העיסה צריך לשייר דהא יכול להיות שיאכל כל העיסה ויפריש אח"כ חלה מעיסה אחרת ויהיה שלא מן המוקף אבל אם לא היה בכל עיסה שיעור רק נצטרפה בסל מותר לאכול כל העיסה על סמך שיפריש אח"כ משאר מצות כיון דהעיסה לא נתחייב בלישה רק בצירוף סל והפר"ח כתב דאם נצטרפו המצות בסל ביו"ט א"צ שום תקנה ויכול לאכול כל המצות על סמך שישייר מצה אחד להפריש חלה אף דהוה בכל עיסה שיעור חלה דצירוף הוה כעורסין ביחד רק ביו"ט אסור לצרפן ומו"ח הגאון בספרו מקור חיים חלק עליו במה שכתב דאסור לצרף ביו"ט ותמוהין דבריו דהא המ"א (בסי' תק"ו ס"ק י"א) כתב דדוקא כשצריך לפת חמה דלא עביד כלום וכתב בפרי מגדים דוקא שיש שיעור חלה והפריש ממנה הא אין בה כשיעור חלה אסור לצרף בסל דהוה מעשה וכ"כ במחצית השקל שם ובמקו"ח כתב דתוס' כתבו שילוש ויאפה עיסה קטנה ולא נכתב בתוס' האי לישנא וכוונת התוס' שילוש עיסה כשיעור כמ"ש הפר"ח בדעת המרדכי ודבריו צע"ג אך עם כל זה קשה לסמוך על הפר"ח אם היה בעיסה שיעור חלה והיה צירוף סל לאכול על סמך שישייר מצה אחת מהסל דפשטא דדברי תוס' נראה שיהיה צירוף הסל אך כשלא היה מעיסה שיעור חלה רק הסל בצירוף פשיטא דמותר לאכול וא"צ לשיעור מכל מצה רק על סמך שיפריש מהמצות שבסל וגם אם יש בסל מצות מעיסות שהיה בהן שיעור בלישה ומעיסות שלא היה בהן כשיעור נראה לכאורה ג"כ דא"צ תקנתם לשייר מכל מצה רק יכול לאכול על סמך שיפריש מהמצה בסל כי יש ס"ס דילמא אוכל מהעיסה שלא היה בה כשיעור ויכול לאכול כל העיסה ואם אוכל מהעיסה שהיה בו כשיעור דילמא לא יאכל כל העיסה וס"ס מהני בדשיל"מ:

ועוד דהא הטעם שאינו יכול להפריש מעיסה שהיה בה כשיעור על עיסה שהיה בה כשיעור אם נאכל כולו דהוה שלא מן המוקף כמ"ש הסמ"ג אבל בדיעבד מתוקן רק שאינו וכאן הוא ספק אם מפריש מן העיסה על אחרת ואילו אכל מאותן מצות שלא היה בהן כשיעור רק הסל צורפין ועושה כדין אינו דומה אם מתערב איסור דרבנן חד בחד דא"י לאכול מתערובות חתיכה אחת:

ובמצות הנדוכין דק דק קמח נראה דגם אם היה כל המצות מעיסות שהיה בהן כשיעור אם משייר מקמח הנידוך מקצת מותר לאכול דהא הפר"ח ביו"ד (סימן ק"ט) כתב דיש בילה בקמח וקמח אם כן משייר וכשמפריש מפריש מן המוקף והנה מ"ש הסמ"ג דצריך לשייר מעט יותר שיהיו שיריה ניכרין לכאורה נראה דרש"י ורי"ף סוברים דצריך שיהיו שיריים ניכרים דהיינו בשעת הפרשה והוה שיעור חלה כדי שיהיה ניכר הטבל והתרומה מתיר השיריים בפסחים (דף ל"ג) אמר קרא ראשית ששיריה ניכרין פירש"י משמע שתהא היא ראשית ואלו שיריה ניכרים שתהא היא מתירתן לישראל ובחמץ אינו מתירין דהא השתא נמי אסור באכילה מחמת חמץ ולפ"ז יש לומר בשלמא כשהעיסה לפנינו ויש בה כשיעור שחייבת בחלה שיריה ניכרים שמתירה אבל בשעת הפרשה אינו כשיעור אינו ניכר אשר החלה מתיר השיריים כי אפשר שלא היה בה יותר ובלאו הכי היה מתיר:

ונראה דמזה הטעם צריך בתרומה ובחלת ארץ ישראל מוקף מדאורייתא כדי שיהיו שיריה ניכרין ובזה ניחא מ"ש הט"ז (בסי' תנ"ו) דבחלת ארץ ישראל כשנשתייר פחות מכשיעור צריך לצירוף הסל בשעת הפרשה לעיסה אחרת ותמה מו"ח הגאון בספר מקו"ח ושאר אחרונים דא"צ שיעור רק להתחייב בחלה אבל בשעת הפרשה כשנאכל או נאבד מקצת א"צ שיעור חלה ובדברינו ניחא דעת הט"ז דצריך שיהיו שיריה ניכרין בשעת הפרשה כשאין בו שיעור אינו ניכר שמתיר השירים ובזה היה ניחא ג"כ מה שכתב רש"י וכן הרי"ף בפסחים (דף מ"ו) בד"ה הואיל אי בעי מיתשיל ותוס' כתבו ואינו נראה לרובא מה שמשמע מתוך פרש"י דאף עפ"י שהיה