חידושי מהרא"ך חלק א פד

צריך להשיב וצ"ע] א"כ מנ"ל דהתורה חייבו חומש ואשם במקום דאינו חייב לשלם את הקרן רק לצי"ש:

ולפי דברינו יש לתרץ קושייתם דהנה תוס' שבת (דף י"א) ועירובין (דף כ') הוכיחו דחיוב שבת בא על בליעת גרונו ואינו צריך במעיו דאל"כ איך חשיב ר"מ איסור הוצאה בהדיא דהא בעידנא דמחייב עלייהו דהיינו בשעת הנאת גרונו אכתי לא מחייב אהוצאה עד שינוחו במעיו אלא אהוצאה נמי מיחייב בשעת בליעה דחשיב כמונח וכ"כ תוס' שבועות (דף כ"ד) אמרו לו אינו מן השם והנה לר"ל דסובר לענין איסור אכילה דהנחה במעיו בעינן שפיר די"ל להיפך דגם לענין שבת הנחה במעיו בעינן דבאו איסור אכילה ואיסור שבת כהדדי ואשם מעילות ע"כ דמחייב גם בהנאת גרונו דעכ"פ נהנה הוא א"כ אין המיתה של הוצאה אפשר לו לפטור מאשם מעילות להאי לישנא דאמרינן כתובות (דף ל"ז) דאף דאי אפשר לאכילה בלא הגבהה מ"מ הקלב"מ אינו פוטרו במקום דאפשר לו לאהדורי ע"ש ועוד דהא יכול לאכול בבליעה דלא נהנה גרונו וחייב משום שבת על הנחה או לכרוך בסיב לפמ"ש במשנה למלך (בפ' י"ד מהל' מאכלות אסורות) דבאיסור גם בכרכן בסיב או במידי דאכילה דחייב מטעם אכילה אך נראה דהא דר' יוחנן מוקי בפסחים דאוכל חמץ של הקדש אינו מועל כרנב"ה ור"י סובר דחייב על הנאת גרונו א"כ גם בשבת חייב על הנאת גרונו הקשה מקושייתם דהא החיוב של הוצאה פוטרו מקרבן אשם:

ולזה נראה דהנה רש"י בפסחים (דף כ"ט ודף ל"א) סובר דלרנב"ה דסובר דכריתות פוטר מתשלומין דוקא במזיד אבל בשוגג ס"ל לרנב"ה אינו פוטר והקשו עליו א' קושיית הרמב"ן מהא דתנן במגילה (דף ז' ע"ב) אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו ביד אדם וזה זדונו בידי שמים והקשה בש"ס הא לענין תשלומין שוין הן מתניתין מני כרנב"ה דעשה יוה"כ כשבת לתשלומין וקשה לשיטת רש"י דהא גם לרנב"ה יש חילוק בשוגג דבשבת פטור וביוה"כ חייב. ב' הקשה הפנ"י כיון דלרנב"ה כרת פוטר מאיזה סברא יהיה חילוק בין מיתת ב"ד לכריתות לענין שוגג:

ונראה לע"ד דהנה צריך לעיין דבכתובות ילפינן במתניתין דהבא על בתו פטור מפני שמתחייב בנפשו שמיתתן בידי ב"ד וכל המתחייב בנפשו אין משלם ממון שנאמר אם לא יהיה אסון ענש יענש וקשה דאיך ילפינן מלא יהיה אסון דפטור חייבי מיתות ב"ד במקום דלא עבדינן לאו החומרא בלא התרו בו נהי דס"ל לש"ס ולא יהיה אסון אסון ממש ולא דין אסון כמבואר שם מ"מ קשה בשלמא ברציחה הדין דאם גואל הדם הורג לרוצח אינו נהרג עליו וכל אדם אין חייבין עליו א"כ בר קטלא הוא והוה כמו מחתרת או רודף ולכך פטור אבל בבא על בתו או כשהדליק הגדיש בשבת כיון דלא התרו בו לא הוה בר קטלא מנ"ל דפטור ואדומו"ר הרב הגאון הצדיק יסוד עולם מו"ה יצחק מאיר זצ"ל אב"ד דק"ק גוד יע"א השיב לי דאין לדמות לרודף דברודף אם נתאמץ הרודף והרג את המציל נהרג עליו והוה שפיר הרודף בר קטלא אבל בגואל הדם אם הרוצח הרגו אינו נהרג עליו כמבואר במ"ל (פ"א מהל' רוצח) וש"נ לא מיקרי בר קטלא מ"מ קשה מהא דמקשין בש"ס כתובות (דף ל"ה) מי איכא למ"ד דחייבי מיתות שוגגין אינו פוטר הא תני דבי חזקיה מכה אדם יומת מכה בהמה ישלמנה מה מכה בהמה לא חלקת בין שוגג למזיד אף מכה אדם לא תחלק בין שוגג למזיד וקשה דאיך אפשר למילף מתנא דב"ח למיתת שוגגין בשלמא ברציחה במקום דחייבה התורה גלות שפיר דפטרינן ליה מטעם קלב"מ ובמקום דלא חייבו תורה גלות דרך עלי' כמדומה א"כ לא ניתן משגגתו לכפרה אבל במקום דקרוב לאונס צריך כפרה כמבואר בכתובות (דף ל"ח) דלא מקבלין מיניה ממונא לכפרה וכיון דיש עליו פטור ממון אבל חייבי מיתות שוגגין כמו בא על בתו ושורף גדישו בשבת בשוגג דנתכפר לז' בקרבן חטאתו וענשו איך ילפינן דפטור ממון מטעם קלב"מ:

ולזה נראה דס"ל לרש"י דהא דנקיט הש"ס חייבי מיתות שוגגין אין הכוונה כשנעשה בשוגג במקום דנתכפר בחטאות רק כשעובר במזיד בלא התראה וזה מיקרי שוגג כי לא ניתן התראה רק להבחין בין שוגג למזיד וכיון דאינו בר כפרה שפיר ילפינן מתנא דב"ח כמו דלדידיה פטור במקום דאינו חייב גלות מטעם דיש עליו עונש מכ"ש במזיד גמור דיש עליו עונש דפטור (וכן ר"ל דאמר פטור כיון דאלו אתרו ביה פטור כי לא אתרו ביה נמי פטור מבואר דהיה מזיד רק דלא אתרו ביה] אבל במקום דמתכפר עונשו בחטאת אין הקלב"מ פוטרו ולפ"ז אין חילוק בין חייבי מיתות ב"ד לחייבי כריתות רק במקום דפטר עצמו בקרבן גם חייבי מיתות שוגגין חייבין ובמקום דאינו יכול לפטור עצמו בקרבן ג"כ ח"כ פוטרין לרנב"ה:

אדומו"ר הרב הגאון הצדיק זצ"ל הנ"ל השיב לו דהא מבואר ב"ק (דף ל"ה) שורו שהדליק את הגדיש חייב והוא שהדליק את הגדיש פטור והקשה הש"ס הא מקלקל הוא ומבעיר אינו חייב רק דצריך לעפרו רבא אמר מתניתין בשוגג כדתנא דב"ח פרש"י לעולם מתניתין בדלא קבעי ליה לעפרו והא דפטור מתשלומין לאו משום דליהוי ביה חיוב מיתה דהא מתניתין אפילו בשוגג נמי דליכא חיוב מיתה מיתוקמא דפטור מתשלומין כדתניא דב"ח והתם אי אפשר לומר דמיירי במזיד בלא התראה דהא לא צריך לעפרו ומקלקל ופטור מעונש מיתה ועדיף עוד משוגג ופטור:

ונראה דהנה באמת הראשונים תמהים שם על רש"י כיון שאין כאן איסור מלאכה ואין כאן חיוב מיתה כלל אמאי פטור ע"ש בתוס' וש"מ ואחר העיון דברי רש"י מזוקקים דהנה בכתובות (דף ל"ה) פליגי ר"י ור"ל ר"י סובר בהו"א דמיתת שוגגין אין פוטרין התשלומין א"ל רבא מי איכא למאן דאמר דמיתות שוגגין אין פוטרין מתשלומין הא תנא דב"ת והקשו בתוס' לר"י דס"ל דמיתת שוגגין אין פוטרין מתשלומין ואינו נפטר רק בדעבדינן ליה החומרא אמאי לא הקשה הש"ס ממתניתין דקתני ברישא דחייבי כריתות חייבין בקנס וחייבי מיתות ב"ד פטורין מקנס והנה ברישא דח"כ חייבין ע"כ בדלא התרו בו דאל"כ היה נפטר מהתשלומין במלקות וכן מוקי ר"י שם א"כ אמאי פטור בסיפא דחייבי מיתות ב"ד וכתב שם השיטה מקובצת דכי קא מחייב ר"י בחייבי מיתות ב"ד וד"א היינו כשחיוב ממון ברור כגון קריעת שיראין דהא ודאי חייבו לחבירו מה שהזיקו אלא דאנן בעינן למפטריה משום דחייב מיתה סובר ר"י כיון דלא עבדינן ליה החומרא לא מיפטר מחיובא דממון דנתחייב ובעי לשלומי דהא אין כאן אלא רשעה אחת אבל בתו דאין חייבו ברור דהא כתיב ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו אלא דאנן מרבינן מרבויא דנערה הנערה חייבי לאוין וח"כ אבל חיובי מיתות ב"ד לא נתרבו דאין לנו אלא תרי רבויי דלכך אין להם קנס והא דתנן אין להם קנס מפני שמחייב בנפשו שמיתתן מיתת ב"ד ה"ק דלא נתרבו שישלם קנס בחייבי מיתות ב"ד דחייבי מיתות ב"ד במקום דעבדינן ליה חומרא פטור לא מרבינן ליה ונשאר כלל מאי דפטריה הקרא:

וכתב דזה כוונת רש"י דפירש ר"י אמר חייב בתשלומין ע"ש ויצא דברי רש"י לאור דהנה הא דאדם מועד לעולם בין במזיד בין בשוגג אין חיובו ברור רק דנפקא לן מתנא דבי חזקיה ב"ק (דף כ"ו) פצע תחת פצע לחייב שוגג כמזיד א"כ י"ל דחייבו התורה בפצע תחת פצע שוגג כמזיד היינו במקום דליכא חייבי מיתות ב"ד אבל במקום דאם היה התראה ועבדינן ליה החומרא היה פטור מן התשלומין לא נתרבו כלל כמו שכתב השיטה מקובצת והא דמביא תנא דב"ח דלפי דברינו גם בחייבי מלקות שוגגין היה ראוי להיות פטור כשעושה היזק בשוגג דהתורה לא ריבה תשלומין במקום דאם הותרו בו היה פטור אך הא ליתא דהא ריבה הקרא פצע