חידושי מהרא"ך חלק א ח

לחלק בין אבילות יום ראשון דהוה מדאורייתא ובין יום הקבורה לבד שהוא רק מדרבנן רק מטעמא אחרינא:

דהנה אנן פסקינן (בסי' שצ"ה) באבילות דמקצת היום ככולו הוא דוקא ביום הז' ולא בליל הז' נראה הטעם דלהפוסקים דסברי דיום הראשון הוי מדאורייתא דילפינן מאנינות דקדשים ואפילו להפוסקים דפסקו דהוא מדרבנן מ"מ סמכו על אנינות הנהוג בקדשים כמ"ש התוס' בברכות (דף י' ע"ב) בהא דר"ג רחץ בלילה הראשון והנה בקדשים הלילה הולך אחר היום וא"כ גם באבילות הלילה הולך אחר היום והלילה שייך ליום הז' שייך לענין אבילות ליום הששי ולזה צריך מקצת היום מן היום דוקא ולזה אם מת ביום ונקבר בלילה הלילה הולך אחר היום שהוא יום המיתה וחייב בתפלין ביום השני משא"כ כשנקבר ביום השני הוא יום הקבורה וכמו שאסור בקדשים פטור מתפלין ג"כ וכן אם מת בלילה ונקבר בלילה כיון שלא היה יום אשר הלילה ילך אחריו א"כ כמו באנינות היום תופס את הלילה מדרבנן הלילה תופס היום ופטור מתפלין:

ובזה ניחא ג"כ מה דהקשה הירושלמי אליבא דמאן דסובר דאבל פטור ביום השני מתפלין צריכה למימר מי שמתו מוטל לפניו ולא מקשה מר' אליעזר דאינו פוטר רק ביום הראשון כי במתניתין כיון דתני דפטור מק"ש קודם דתני מתפלין יש לפרש אם מת ביום ולא נקבר פטור מק"ש בלילה ואותו מת כשמונח עד יום המחרת שהוא זמן תפלין פטור מתפלין אבל אם נקבר בלילה ואין מתו מוטל לפניו ביום השני חייב ולכך אינו מקשה רק לענין דסובר דגם ביום השני פטור עיין בצל"ח דר"ל דאם פטור מק"ש מכש"כ דפטור מתפלין ובדברינו ליתא דכיון דמיירי בק"ש של ערבית והרמ"א כתב (בסי' ע"ב) דקודם ק"ש של ערבית מותר להוציא את המת כי יש חשש שלא לעבור על לא תלין עיי"ש ואין ללמוד תפלין מק"ש של ערבית והבן:

והן אמת דלכאורה מקרא דיחזקאל ילפינן דאבל אסור בתפלין נראה לכאורה דפטור מתפלין כי מיתת אשתו של יחזקאל היה בערב והוא לבש תפלין ביום השני בבקר דאבל אחר אסור ואנן פסקינן דביום השני אבל מותר בתפלין א"ו דהקבורה היה בלילה ואבל אחר אסור בתפלין עיין בנב"י (סי' צ"ח) יש לומר דהא פסקינן (בסי' שפ"ח) דאינו מניח תפלין עד אחר שתנץ החמה ביום השני ויחזקאל הניח תפלין קודם נץ החמה ולשיטת הב"ח דפסק דמותר להניח קודם הנץ החמה ביום השני הב"ח פסק היכא דאיכא פנים חדשות אסור לו לכתחלה להניח תפלין ביום השני ויחזקאל הניח תפלין נגד העם:

ולכאורה נראה ראיה דגם בקדשים אם מת ביום ונקבר בלילה דמותר לאכול ולהקריב ביום השני דתוס' מביאים ירושלמי חגיגה (דף י"ז) ד"ה אף עצרת מביאין הירושלמי על הקרא (בדברי הימים א' כ"ט כ"א) ויזבחו לה' זבחים ויעלו עולות לה' למחרת ביום ההוא ניחא עולות למחרת היום ההוא שלמים למחרת היום ואין שלמים באים כבית שמאי אר"י בר בון דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננים והקריבו למחר וכן הוא ברמב"ם (פ"א מה' אבל) דנשיא שמת הכל אוננין עליו. והנה מת ביו"ט ראשון לשיטת רש"י ובה"ג לא צריכין להתעסק בו רק באשתהו כמבואר בטור (סי' תקכ"ו) וברש"י שבת (דף קל"ט ע"ב):

ועוד נראה דהנה לכאורה קשה אמאי שרי ביו"ט להתעסק בו ע"י נכרים הטעם משום שלא להלין המת דהלנת מת לא תעשה ומבואר ברדב"ז דזה דוקא לינת כל הלילה ואמאי לא נמתין לקברו בלילה וצ"ל דוקא מת בלילה הראשונה מתעסקין עמו דלא יבא לידי הלנת המת או לדידן דאם נמתין עד הלילה יצטרכו להתעסק בו ישראל ויש חילול יו"ט ולכך שרינן ביו"ט ראשון ע"י נכרים א"כ כשמת דוד בעצרת כיון דלא אשתהו לא היה נקבר ביום ונקבר בלילה ואיך הקריבו למחר אלא ודאי דמיתה ביום הקבורה בלילה ואינה תופסת היום שלאחריו לענין קדשים ג"כ א"כ גם תפלין חייב להניח כן נראה לפענ"ד:

באופן אחר יוכל עוד לבאר הדין דאבל פטור מתפלין ביום ראשון כדעת אלי' רבה ומו"ח הגאון ז"ל בסדור דרך החיים או כדעת מהרי"ט צהלון דחייב להניח תפלין:

והנה (בסימן זה) כתב נראה דביום הקבורה אין מניחין אף שמת אתמול כמו בשמועה קרובה דנמי דרבנן ומהרי"ט צהלון כתב דדוקא ביום המיתה שהוא יום הקבורה דהוה מדאורי' אין מניחין והנלע"ד עיקר עכ"ל. ובסידור דרך חיים בדיני אונן כתב אבל יום ראשון אפילו ביום הקבורה שאיננו יום המיתה כיון שהוא יום ראשון לאבילות ולמנחמים לא יניח תפלין ולא אדע לאיזה טעם כיון שהוא יום ראשון לאבילות ולמנחמין דהא אלי' רבה כתב דגם כשהוא אבילות מדרבנן אינו מניח:

והנה האחרונים מסכימים לזה הדין עמהם דהא אנינות לעני אכילת קדשים הוה יום הקבורה מדרבנן ואינו אוכל וכמו שהעמידו דבריהם לענין מצות אכילת קדשים נראה שהעמידו דבריהם לענין הנחת תפלין וכן מוכח מרשב"א בברכות שהקשה דבמשנה דתנא מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ותפלה ותפלין אמאי תנא במתניתין מי שמתו מוטל לפניו פטור מתפלין הא גם אם נקבר פטור מתפלין:

ולכאורה יש לומר דהתוס' הקשה בשם רבינו יונה אמאי תנא פטור מק"ש ותפלה ותפלין הא חיובא דתפלין הוא קודם ק"ש ותירץ דק"ש תדירא יותר מתפלין שהוא נוהג בלילה א"כ י"ל דמשנה תנא מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ותפלה של ערבית וביום המחרת כל זמן שמוטל לפניו פטור מתפלין אבל לאחר הקבורה כיון שאינו יום המיתה באמת חייב אלא ודאי דרשב"א סובר דגם כשיום הקבורה אינו יום המיתה ג"כ פטור:

אך לפ"ז יש לכאורה ראיה מירושלמי להיפך דבירושלמי איתא אבל ביום הראשון אינו נותן תפלין ביום השני נותן תפלין ואם באו פנים חדשות חולץ דברי ר' אלעזר ר' יהושע אומר בראשון ובשני אינו נותן תפלין ואם בשלישי באו פנים חדשות אינו חולצן אם ביום השני אינו נותן תפלין צריכה מימר מי שמתו מוטל לפניו אלא בגין דתנא דא דהיינו ק"ש ותפלה תנא דא גם תפלין ר"ז ור"מ ור"י בשם רב הלכה כר"א בנתינה וכר"י בחליצה והרי"ף והרמב"ם פסקו כירושלמי הנ"ל דאינו אסור אלא יום ראשון אבל בשני אין בו איסור כלל אפילו מקצתו ומותר להניח מיד בתחלת היום ולא קשה מה שהקשה הר"ן בפ' הישן על שיטתם ומצאתי אחרי כן בב"ת (סי' שפ"ח) שכתב כן דהא פסקו כירושלמי ע"ש:

. עכ"פ קשה כיון דהירושלמי פסק כר"א דרק ביום ראשון פטור אמאי הקשה קושיתו מר' יהושע דסובר דביום שני אינו נותן תפלין אמאי צריך למיתני במשנה מי שמתו מוטל לפניו הא היה יכול להקשות גם לפסק הלכתא דפטור רק ביום ראשון אמאי צריך מימר מי שמתו מוטל לפניו כקושית הריטב"א אלא ודאי מוכח דיום הקבורה כשאינו יום המיתה חייב כיון דאינו רק מדרבנן ולא היה יכול להקשות מהמשנה דמשנה תנא שפטור מק"ש ותפלה של ערבית וביום המחרת כשמתו מוטל לפניו פטור גם מתפלין אבל אם נקבר כיון שאינו יום המיתה חייב אבל לר"י דסובר דגם ביום השני שהוא רק מדרבנן ג"כ פטור הקשה שפיר:

ובס' חיי אדם כתב כשיום הקבורה אינו יום המיתה יניח בלא ברכה כמו שכתב הט"ז באו"ח (סי' ל"א) בשם סמ"ק דיש להניחן בלא ברכה כי אינו עובר בבל תוסיף אלא במתכוון להוסיף ודבריו תמוהין לענ"ד דהנה שבת פטור מתפלין מפני שהם עצמם אות והמניחן עובר בבל תוסיף דהיינו כשמניחן לשם מצוה אבל להלבישן דרך מלבוש מותר כמבואר באו"ח (סי' ש"א) א"כ כשמניחן בלא ברכה הרי הוא כמניח על תנאי אם חה"מ חייב בתפלין יהיה לשם מצוה ואם לאו יהיה לשם מלבוש אבל באבל האיסור שלא יהיה פארך חבוש עליך גם דרך מלבוש אסור א"כ מאי מהני כשאינו מברך:

והנה הסכמת האחרונים אשר גם ביום הקבורה בלא יום