חידושי מהרא"ך חלק א ז

דאינו מטמא אבל מטמא למת מצוה וקשה דהא אונן פטור מכל המצות וכיון שמת לו מת הוא אונן ואונן פטור מפסח וממילה. והרש"ל בת' (סי' יוד) הרגיש בזה:

לכאורה נראה דבזבחים (דף ק') מפלפל הש"ס אי אנינות לילה דהיינו הלילה שלאחר יום המיתה והוא דאורייתא לענין שלא לאכול קדשים או דאינו רק מדרבנן ובפסח לא העמידו דבריהם כיון שהוא עשה שיש בו כרת וכו' והא רש"י סובר דאונן אינו משלח קרבנותיו מדאורייתא א"כ גם אי אנינות לילה דרבנן א"י לאכול בקדשים ומסיק הש"ס דהא דאונן אינו משלח קרבנותיו כשמת קודם חצות דלא היה עליו עוד חיוב קרבן. וברייתא דאינו חוזר מיירי שמת אחר חצות כיון דנתחייב בשחיטת הפסח אין אנינות דוחה שחיטת הפסח והא דאונן פטור ממצות ילפינן מאנינות והיה מן הדין לחלק כמו בשולח קרבנותיו דאם חל עליו חיוב קרבן שולחים ואין אנינות דוחה את השליח א"כ גם במצות אם נתחייב כבר במצוה מהראוי אשר אנינות לא ידחה המצוה כ"ש להפוסקים דסברי דהא דאונן פטור ממצות הוא דרבנן היה נראה בפשיטות דאם נתחייב במצוה שלא ידחה האנינות קיום המצוה:

ובזה יש להבין מה שהביא תוס' הירושלמי דפטור מק"ש ותפלין משום דכתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימים שאתה עוסק בהם בחיים ולא ימים שאתה עוסק בהם במתים ולא לדרוש כמו שדרשו בש"ס דעוסק במצוה פטור ממצוה כיון דתנן במשנה דפטור מק"ש ותפלין ואפילו אם כבר נתחייב במצוה לא היה פטור מטעם עוסק במצוה פטור ממצוה דאדרבה דחל עליו מצות ק"ש ותפלין שהן תדירין ולזה דרש מימי חייך אפילו כשנתחייב כבר בק"ש ותפלין פטור מהאי קרא:

ולפי הירושלמי לא גרסינן במשנה מכל המצות כי בשאר מצות יש לנו לחלק אם נתחייב במצוה לא נדחה המצוה מפני האנינות רק ק"ש ותפלין מקרא דימי חייך ומתפלה פטור ג"כ אפי' כשחל עליו חיוב התפלה כיון דאינו רק מדרבנן וצריך כונה:

. ובזה ניחא דלאחר שהביאו תוס' הירושלמי דפטור מק"ש ותפלין מימי חייך כתבו דה"ה מק"ש ותפלה ותפלין והפוסקים דפסקו דאונן פטור מכל המצות יש לומר דסברי כרב אחא בר יעקב בקידושין (דף ל"ה) דילפינן דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג דאתקש כל התורה כולה לתפלין דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך וכיון דבתפלין פטור גם אם נתחייב כבר מדרש ימי חייך פטור גם משאר מצות דאתקש לתפלין גם אם נתחייב כבר ושאר תנאי ואמוראי דלא סברי כר"א בר יעקב דילפינן דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג ממצה ושמחה והקהל אי אפשר למילף מתפלין אם כבר נתחייב במצוה קידם האנינות ולא גרסי מכל מצות שבתורה במשנה וגרסינן מתפלה כיון שהוא מדרבנן וצריך כונה כנלענ"ד:

ועכשיו נבא לבאר הדין דאבל פטור מתפלין ביום ראשון אי מת היום ונקבר למחר אי פטור ביום הקבורה ג"כ או דוקא אם יום המיתה היה יום הקבורה:

באלי' רבה (סי' ל"ח ס"ק ג') כתב ונראה דביום הקבורה אין מניחין אף שמת אתמול כמו בשמועה קרובה דנמי מדרבנן כמו ביום הקבורה שמת אתמול ומהרי"ט צהלון כתב דדוקא ביום מותו שהוא יום הקבורה אין מניחין שהוא מדאורייתא והנלענ"ד עיקר עכ"ל. ומו"ח הגאון ז"ל בסידור דרך החיים כתב אבל ביום הראשון אפילו שנקבר ביום שאינו יום המיתה כיון שהוא יום ראשון לאבילות ולמנחמים לא יניח תפלין. ולענ"ד נראה דדינו של מהרי"ט צהלון מיירי כמבואר בתשובתו דמת ביום ונקבר בלילה וכתב שחייב בתפלין ביום המחרת נראה עיקר ויש חילוק בין אם נקבר ביום או שהיה המיתה ביום ונקבר בלילה דחייב למחרת דהנה הרשב"א הקשה אמאי תנא במתניתין מי שמתו מוטל לפניו פטור מתפלין הא גם אם נקבר פטור מתפלין ביום הראשון והיל"ת כתב בשם ס' שושנים לדוד דאבילות אינו חל רק בסתימת הגולל ואתי המשנה לאשמועינן דגם כשמתו מוטל לפניו פטור ודבריהם תמוהין דהא הטור יו"ד (סי' שס"א) הביא בשם הרמב"ן דחל עליו אבילות משעת מיתה רק נענין חליצת המנעלים אינו חל ע"ש א"כ מסתמא הרשב"א בשיטת הרמב"ן רבו עומד דאבילות חל משעת מיתה:

ונראה דזה תליא בפלוגתא דהרמב"ם והגאונים סברי דאבילות יום הראשון דאורייתא דילפינן מאונן וכתב הרשב"א דדוקא אם יום המיתה הוא יום הקבורה הוה דאורייתא אבל ביום המיתה לחוד או יום הקבורה לחוד אינו מדאורייתא והביא ראיה מהא דאיתא בכתובות (דף ד' ע"א) היה יינו מזוג וטבחו טבח ומת אביו של החתן וכו' בועל בעילת מצוה ופירש אלמא דלא חל עליו אבילות דאורייתא ביום המיתה לחוד והקשה הלחם משנה בהלכות אבל דהא ילפינן לשיטתם דאבילות דאורייתא מאנינות מאכילת חטאת היום הייטב בעיני ה' ואמאי מותר בבעילת מצוה ולזה צ"ל דהם סברו דאבילות אינו חל רק מסתימת הגולל וכמו שכתב הרמב"ם (בפ"א מה' אבל ה' ב') מאימת מתחייב אדם באבילות מסתימת הגולל מפני טעם זה רחץ דוד וסך כשמת הולד קודם שנקבר א"כ הא דאסור בתשמיש המטה קודם הקבורה הוא מדרבנן ומותר בעילת מצוה אבל להפוסקים דפסקו דגם אבילות יום הראשון הוא מדרבנן יש לומר דאבילות חל משעת מיתה כשיטת הרמב"ן ודוד דרחץ משום מלך ביפיו תחזינה עיניך:

ומקושית הרשב"א נראה דאבל אסור מתפלין ביום הקבורה ואפילו אם מת מאתמול דאל"כ לא היה מקשה כלום דהא התוי"ט הקשה בשם רבינו יונה אמאי תנא פטור מק"ש ותפלין דהא חיובא דתפלין הוא קודם ק"ש ותירץ דק"ש תדיר יותר מתפלין שהוא נוהג בלילה א"כ לא קשה קושית הרשב"א דיש לומר המשנה תנא דפטור מק"ש של ערבית אם מת ואם מוטל לפניו ביום המחרת הוא פטור מתפלין ג"כ זה דוקא כל זמן שמתו מוטל לפניו אבל כשנקבר והוה יום הקבורה לחוד חייב בתפלין אלא ודאי דסובר כדעת אלי' רבה דפטור ביום הקבורה גם כשמת אתמול:

לפ"ז יש ראיה לשיטת מהרי"ט צהלון במת ביום ונקבר בלילה דחייב ביום המחרת דהנה בירושלמי איתא אבל ביום הראשון אינו נותן תפלין ביום השני נותן תפלין ואם באו פנים חדשות חולץ דברי ר' אלעזר ר"י אומר ביום הראשון ובשני אינו נותן תפלין ובשלישי הוא נותן ואם באו פנים חדשות אינו חולצן אם ביום השני אינו נותן תפלין צריכה מימר מי שמתו מוטל לפניו אלא בגין דתנא דא דהיינו ק"ש תנא דא דהיינו תפלין ר"ז ור"מ ור' ירמיה בשם רב הלכה כר"א וקשה דכיון דהלכה כר"א דאבל אינו אסור בתפלין רק ביום הראשון אמאי מקשה הירושלמי לר"י דסובר דביום שני אינו נותן תפלין צריכה למימר מי שמתו מוטל פניו דהא היה יכול להקשות לפסק הלכה אמאי קתני שמתו מוטל לפניו דהא גם לאחר הקבורה פטור כקושית הרשב"א וכאשר חזינן דהירושלמי לא מקשה רק אליבא דמאן דסובר דאבל פטור ביום השני היה נראה דסובר דיום הקבורה כשהמיתה היה אתמול חייב לא היה קשה ממשנה דכיון דתנא פטורין מק"ש קודם דתנא דפטור מתפלין יש לפרש דפטור מק"ש בלילה כמו שכתבנו ואם מוטל המת ליום המחרת פטור מתפלין ג"כ והוא דוקא כשמוטל לפניו אבל אם נקבר חייב דדוקא יום המיתה ויום הקבורה שהוא מדאורייתא פטור ולא ביום הקבורה לבד אבל למאן דסובר דפטור גם ביום השני דאין האבלות מדאורייתא מקשה שפיר דלשיטתו ע"כ אין לחלק בין אבילות דאורייתא או דרבנן דהא יום השני לכ"ע הוא דרבנן:

אך נראה דאם נקבר היום כשמת אתמול העיקר כדעת האלי' רבה דפטור דהא להפוסקים דפסקו דאבילות יום ראשון הוא ג"כ רק מדרבנן מ"מ פטור מתפלין אפילו להפוסקים דפסקו דאבילות יום ראשון דאורייתא אין לחלק ולומר דביום הקבורה לבד חייב בתפלין דהא אנן פסקינן בקדשים דאנינות יום מדאורייתא אנינות לילה דרבנן וביום הקבורה אינו אוכל בקדשים מדרבנן ואינה תופסת הלילה א"כ כמו כשנקבר ביום שני הוה אונן מדרבנן לענין קדשים גם לענין תפלין פטור אך כשמת ביום ונקבר בלילה נראה דחייב בתפלין ביום המחרת ולא מטעמא דמהרי"ט צהלון