חידושי מהרא"ך חלק א עד

גוונא והי' צריך למיכתב מיעוט גבי דבר אחר ולא גבי עבד דהוי קנין לזמן אע"כ דבאמת קונה ק"ס בנכרי דמדכתב רחמנא מיעוט כסף מקנתו דאינו נקנה בחליפין בעבד משמע דבשאר מילי קנה בחליפין גם גבי נכרי ומיושב היטב קושיות הנ"ל דבשטר שפיר י"ל דיליף מהתם כמו דאינו נקנה בעבד בשטר דמיעט מכסף מקנתו כן נמי אינו קונה בנכרי בשטר אף בשאר מילי דקושיות הש"ך על נ"ק ואף בישראל נמי לא הי' צריך לקנות בשטר מזה הטעם דקרא מכסף מקנתו דקאי גם על עבד הנמכר לישראל כמ"ש הש"ך (סי' קכ"ג) רק כיון דכתיב ספר המקנה מוכח דמהני שטר בישראל אבל בנכרי י"ל דלא משום מיעוט דמכסף מקנתו ולפ"ז בקנין אגב דלא מיעט מכסף מקנתו דעבד אינו נקנה באגב מטעם אחר כמו דאמרי' בב"ק (דף י"ב) שפיר י"ל כמו דמצינו דקונה אגב קרקע בישראל כן י"ל דמהני גם בנכרי ובדברי התוס' הנ"ל דקנין לזמן אינו נקנה החליפין ישבתי בזה קושיית מהרש"א ז"ל ובקדושין (דף ב') שהקשה על תוס' שכתבו דהא דלא תנא מנינא בעבד עברי משום דלא איצטריך מידי למעוטי והקשה המהרש"א דהאי אינו נקנה בחליפין ואיכא למעוטי ולהנ"ל ניחא דל"ש למעט רק אם בכגון זה יועיל לא כן הכא דאינו מועיל בשום דבר אשר סופו להחזיר:

הנה לכאורה יש להקשות על ר"ת שהוכיח מכסף מקנתו דאינו נקנה בחליפין מוכח דבכל דוכתא מהני חליפין הא זה הוא אם פירות נקנה בחליפין אמרינן דאינו נקנה בתורת תבואה וכלים ומאי ניהו חליפין אבל לר"נ דאמר פירות אינו נקנה בחליפין מוקמינן המיעוט על פחות משו"פ כמ"ש בגמ' קדושין (דף ח') ונראה דל"ק שהרי גם לר"נ יכול למעט חליפין מכסף מקנתו דאינו נקנה בתורת כלים בחליפין רק הגמ' פריך על הר"ן מהברייתא שהתנא קתני דאינו נקנה בתורת תבואה וכלים ואין יכול לומר דהתנא ממעט חליפין שהרי פירות אינו נקנה בחליפין להכי איצטריך הגמ' לאוקמא שהתנא ממעט פחות משו"פ אבל לפי האמת כמו דממעט מכסף מקנתו פחות משו"פ כן ממעטינן קנין חליפין תדע שהרי התוס' ב"ב (דף נ"ה) שהבאתי לעיל כתבו דממעט מכסף מקנתו ושטר דאפילו שו"כ הוי ממעטינן לולא שכתוב ישיב לרבות שו"פ דכל הקנינים שיכולים למעט מכסף מקנתו ממעטין דהי מנייהו מפקת נמצא דלפי האמת גם לר"נ ממעט מכסף מקנתו חליפין. עוד י"ל דמהני קנין אגב בנכרי ע"פ דברי התוס' בב"ק (דף י"ב) ד"ה אנא מתניתא ידענא דקנין אגב לא הוי רק מדרבנן י"ל דרבנן תקנו שיהי' מהני אף בנכרי. אמנם יש לדון בזה דהא התוס' בגיטין (דף כ"ד) כתבו דלא קתני דמעמד שלשתן בנכרי כיון דלא הוי רק מדרבנן לא הפקיעו ממון ישראל בתקנתם ליתן לנכרי ע"ש וא"כ לא מהני קנין אגב גבי נכרי ואפשר בחמץ כיון שהוא לטובת ישראל מהני גם בנכרי אך לפ"ז כיון דלא הוי רק מדרבנן י"ל דלא מהני לענין חמץ להפקיע איסור דאורייתא וזה הוי איסור דאורייתא כמ"ש בקונטרס אחרון מהרב זלה"ה בעהמ"ח ספרו ש"ע ומה גם לפי מה שכתב אא"ז הגאון האמיתי זצ"ל בספרו מקור חיים דקנין דרבנן הוי רק כמו הפקר דצריך אידך למזכי ביה אבל כל זמן שלא זכה בו לא הוי אלא הפקר ואף דהפקר הוי דאורייתא מ"מ הא הפ"מ הביא בשם הירושלמי דגם על חמץ של הפקר עובר עליו דהא דאתה רואה של אחרים הוא בעינו יכול לבערו אבל הפקר שיוכל לבערו עובר וא"כ כיון דקנין אגב לא הוי רק מדרבנן לא הוי רק כחמץ של הפקר ועובר עליו הישראל ואף שהמק"ח הקשה על הפ"י ב' קושיות לע"ד לא קשה כלל שהקושי' אחת היא אמר ר' אלעזר שני דברים אינו ברשותו ועשאן הכתוב כאלו הם ברשותו ולדברי הפ"י לא יהי' אלא חמץ של הפקר נמי יהי' עובר לע"ד דאדרבה שמזה ילפינן שיהיה עובר על חמץ של הפקר כיון דחזינן דעובר על חמץ שלו וע"כ דאוקמי' ברשותי' ואמרינן הטעם מפני שיכול לבערו כן נמי בחמץ של הפקר ברשותו מפני שיכול לבערו וקושי' הב' מהא דאמר ר"י לא זהו חמץ שמזהירין עליו בב"י דטובת הנאה אינו ממון והא אף בחמץ של הפקר עובר נמי ל"ק כלל שהרי הא דעובר על חמץ של הפקר הוא משום שיכול לבערו והתם הא אינו יכול לבערו כמו שפירש רש"י ז"ל שבא דלשרפו או להאכילו לכלבים אי אפשר ע"ש א"כ יש לומר כדברי הפ"י שעובר על חמץ של הפקר א"כ לא מהני קנין אגב או לא הוי רק מדרבנן דברי הירושלמי הנ"ל ישבתי לנכון דברי הרמב"ם ז"ל שכתוב (בפ"א מה' חמץ) דאינו לוקה בחמץ בפסח רק כשחמצו בידים או קנה חמץ בפסח לוקה דעשה מעשה בידים הביא שם המל"מ קושי' דהא דהוי לאו הניתק לעשה דתשביתו ותירץ דמיירי בשביעי של פסח שחל להיות בשבת דאינו יכול לבער והקשו המפרשים דהא הרמב"ם ז"ל יכול לנקוט בקיבל אחריות על חמצו של נכרי דהוי מעשה וליכא עשה דתשביתו כמ"ש בתשו' שאגת ארי' שלא הי' צריך למינקט בקנה חמץ דלא משכחת לה בשביעי של פסח שחל בשבת. ונראה לתרץ דהנה קשה אמאי ליקנה בקנה חמץ בפסח הא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני א"כ לא מהני הקנין ואין לומר דלקי משום דעובר אמימרא דרחמנא דז"א דאם הי' כותב בתורה שלא יקנה חמץ בפסח אז אם קנה אף שלא מהני הי' לוקה דעבר אמימרא דרחמנא אבל בחמץ שנאמר לא יראה לך וכו' ואתה רואה של אחרים וא"כ אם קנה חמץ אם לא מהני הוי של אחרים לא עבר כלל אמימרא דרחמנא ואמאי לוקה:

ונראה ליישב דאמרינן בבא בתרא (דף נ"ה) אמר ר"י אמר שמואל נכסי נכרי הרי הן כמדבר ופירש שם רשב"ם ז"ל דמיירי כשקנה בכסף מכי מטו לידי' איסתלק לי' אף שלא קנה בכסף מנכרי מ"מ הנכרי איסתלק וישראל לא קני אלא בשטרא והוי הפקר עיי"ש א"כ גם כאן אף אם נימא דלא מהני מ"מ גם להנכרי לא הוי דהנכרי נסתלק משהגיע זוזי לידי' והוי הפקר:

והנה ידוע דברי מהרי"ט ז"ל ודברי אא"ז זצ"ל בספרו חוות דעת דהיכא שלא יתוקן האיסור לא אמרינן דלא מהני דרק היכא שיתוקן האיסור אם לא יהי' מהני אמרינן דלא מהני אבל אפילו היכא שלא יהי' מהני נמי יהיה עביד איסורא אזי לא אמרינן דמהני לכן השוחט בשבת שחיטתו כשירה דאף אי לא מהני נמי חייב משום נטילת נשמה וכיון שלא יתוקן האיסור לכן מהני ושחיטתו כשירה עיי"ש א"כ כיון דבחמץ של הפקר נמי עובר על ב"י ואף אי אמרינן לא מהני לא יתוקן האיסור דיהי' הפקר כנ"ל ואמרינן שוב דמהני הקנין והרי לקה ומיושב היטב דלא יכול הרמב"ם ז"ל למינקט בקבל עליו אחריות דאז באמת לא לקי כיון דלא מהני והוי חמץ של אחרים כנ"ל יתוקן האיסור דלא הוי הפקר אם אמרינן דלא מהני להכי אינו לוקה בקע"א. נחזור להנ"ל שנראה דיש להקנות לנכרי החמץ גם הק"ס. והנה ראיתי בספר אור חדש על קדושין (דף ח' ע"ב) הביא ראיה דלא כשיטת ר"ת שסובר שייך ק"ס הנכרי מהא דקאמר בגמרא פסחים (דף ל"א) דנכרי מישראל כ"ע לא קנה משכון וכתב בספר הנ"ל הטעם דתוס' סובר דמ"ד יצחק לא מתחייב על המשכון רק כש"ש והקשה התוס' בב"מ (דף פ"ה) אי חשיב קנין גמור אפילו באונסין מתחייב ואי לא חשיב קנין גמור לא יהי' אפילו ש"ש וכו' ותירצו ועוד דחליפין יכול לעשות במשכון מה שלא הי' יכול לעשות במעות דאין מטעם נעשה חליפין עיי"ש ואם נימא דבנכרי אינו קונה בחליפין א"כ לא נתחייב כלל בשום אחריות עי"ש:

ולענ"ד תמוהין דבריו מאוד דלפ"ז אמאי בישראל שהלוה לנכרי על חמצו עובר משום דישראל מנכרי קונה משכון שהרי חמץ הוא פירי ולא עבדי חליפין א"כ לא נהנה ישראל ממשכון ואינו עליו אפילו כש"ש שיתחייב בגניבה ואבידה א"כ אמאי יהי' עובר הישראל. באמת כבר, הקשיתי