חידושי מהרא"ך חלק א עג

חליפין ממש ינהגו גם בקנין סודר שאינו קנין כלל ובהראב"ד בהלכות שכתב דאין הכל מודים בקנין שא"צ עדות נראה ג"כ דהוא כדברי ובשיטה מקובצת ב"ב שהוא בקנין סודר עכ"פ שכירות המקום הוא קנין מטעם שליחות כי בשוין יש שליחות דהיינו נכרי לנכרי וקונה מצד שליחות בחצר המשתמר או גם בחצר שאינו משתמר ומוכר כי דעת אחרת מקנה או כיון שהוא ברשותו הכסף קונה כמ"ש במקור חיים או שקונה מטעם אגב כי כשיש להמקנה קרקע הוה קנין מדאורייתא ומהני במעשר שני ומהני ג"כ בחמץ כמ"ש תוס' ב"ב הנ"ל:

והנה במקומות דנוהגין למכור חמץ אצל ב"ד נראה דמוטב לעשות המכירה בש"ע הרב מלאדי זצ"ל כ' א"צ למכור החמץ להדיין רק מוטב לעשות בשליחות ולעשות המכירה עם ערב קבלן אך על גוף המכירה כתב במחצית השקל ולבי אומר לי דדוקא הקדמונים שהיה מכירת חמץ לגוי במקרה והיה המכירה בלב בין אצל ישראל המוכר ובין אצל הנכרי הקונה אבל עתה בעוה"ר הן רבים ע"ה שרק בעיניהם כמצות אנשים מלומדה ומנהג אבותיהם בידם וכ"ש שאין דעת הגוי לקנות כלל בעניותי הדבר קשה מאוד בעיני הרבה לכאורה היה נראה לעשות המכירה ע"מ להחזיר דמן הדין מכירה ע"מ להחזיר מהני בחמץ רק משום חומרא דחמץ ועדיף לעשות מכירה ע"מ להחזיר כי המכירה ע"מ להחזיר לא היה הערמה ולא מצד המקנה יצא מצד הקונה כי מכירה גמורה האי גברא ערטילאי אין בדעתו לקנות החמץ לחלוטין אבל כאשר יש בידו להחזירה למה לא יגמור לקנות דהיה בידו להחזירו עיין בנתיבות המשפט (סימן קצ"ז) בענין כוונה בקנין:

אמר המעתיק זה הפלפול בענין מכירת חמץ שנוהגין לעשות בקנין כסף ובשטר ובקנין אגב הוא מאחי הרב הגאון מו"ה אברהם זצ"ל שישב על כסא הוראתו בעיר ווארשא שלשים שנה ומחמת זה עלה על רעיוני להדפיס בסימן זה אחר פלפול מענין שכירות חמץ של אאמ"ו הרב הגאון הצדיק זצ"ל כי עוד בחיים חייתו היה מגמתו ורצון אחי להדפיס הפלפול הזה בהגדת המחבר זכרון נפלאות מה שהדפיס אאמ"ו הרב הגאון הצדיק זצ"ל בעצמו בחיים חייתו בשנת תר"מ ומחשבתו הטהור לא יצא אז לפועל מפני כמה וכמה טעמים כמוסים ועי"ז באתי אני המעתיק הצעיר לעשות רצון קדשו ולהעמיד זאת לפני בני גילי כי אמרו בירושלמי שקלים כל האומר שמועה בשם אומרו יראה בעל השמועה כאלו עומד לנגדו פירש אא"ז הרב הגאון האמיתי רשכב"ה זצ"ל בסידור דרך החיים כי מצינו לרז"ל בש"ס ובמדרשים לפעמים ר' פלוני בשם ר' פלוני כו' עד ששה פעמים או שבעה פעמים כי מאוד הקפידו לומר בשם אומרו כי אלו האמצעים אע"פ שלא חדשו תורה מאומה רק יצא דרך פיהם ד"ת כמשפך בעלמא מ"מ בעת אשר יאמרו שיצאה מפיהם כבר אז שפתי כולם ידובבו בקבר ויהנו מזה וז"ש שפת אמת תכון לעד וגו' ובפרט בדברי הלכה כאשר חבירו למד ממנו הלכה ועל טוב יזכר שמו בכל פעם ויברכהו ובשכר זה אזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות וימחה ה' דמעה מעל כל פנים ונזכה ונחיה ונראה לשני ימות המשיח ולחיי העולם הבא א"ס:

הנה בענין מכירת חמץ שנוהגין לעשות בקנין כסף ובשטר ובקנין אגב הנה שטר לא קני במטלטלין גם קנין כסף לא סמכינן במטלטלי להיות קונה הנכרי ולא נשאר רק קנין אגב ויש לדון טובא אם מהני דהתוס' בבא בתרא (דף נ"ד ע"ב) בד"ה נכרי מכי מטו זוזי לידיה איסתלק ליה ועוד תניא התם מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה כלים דהיינו חליפין משמע דה"ה בשטר אינו נקנה דאפילו כל שוה כסף הוה ממעט התם מכסף אי לאו דכתיב ישיב לרבות שוה כסף ככסף אבל בעלמא אומר ר"ת דאדרבה אין קנינו של נכרי בכסף אלא במשיכה וכדר' יוחנן קיי"ל דדריש בבכורות (דף י"ג) מיד עמיתך בכסף הוא מיד נכרי במשיכה וכן בפ' בתרא דע"ז (דף ע"א) מסיק דמשיכה לנכרי קונה הא דקאמר הכא ונכרי מכי מטי זוזי לידיה איסתלק ליה היינו משום דמצינו בנכרי קנין כסף בעפרון ושטר ודאי לא קנה בנכרי משום דישראל גופיה לא קנה בשטרא אלא מספר המקנה דירמיה והתם ישראל הוה עכ"ל וא"כ כמו דלא קנה בשטר כן נמי אגב קרקע דילפינן מליתן להם אביהם מתנות ב"ק (דף י"ב) ושם בישראל מיירי אבל בנכרי י"ל דאינו קונה באגב וכן מבואר בתומים (סימן קכ"ג):

א"כ אין לנו על מה לסמוך שיהי' מהני מכירת חמץ לנכרי ויותר הי' טוב להקנות לנכרי בק"ס וכשיטת ר"ת ז"ל שכתבו התוס' בקידושין (דף ג' ע"א) ד"ה לאשה וכו' גבי נמכר לנכרי מכסף מקנתו בכסף נקנה ואין נקנה בתורת תבואה וכלים ומאי ניהו חליפין ש"מ דשאר דברים וקנין בחליפין לנכרי וכן הורגל ר"ת לשלוח הרשאה ביד נכרי והיה מקנה בחליפין וכו' עכ"ל ע"ש:

איברא דכבר הקשה הש"ך ז"ל (סי' קכ"ג) דאמאי לא נהגו למכור בק"ס בכור וחמץ ע"פ שיטת ר"ת דמהני ותירץ בתומים שם דענין ממון סומכין להקנות לנכרי כשיטת ר"ת אבל לענין איסור לא רצו לסמוך שיהי' מהני דהא לשיטת רש"י ז"ל ורשב"א שפירשו הא דקאמר בגמ' קדושין (דף י"ד ע"ב) אשכחן ע"ע הנמכר לנכרי הואיל וכל קנינו בכסף ופירש"י ז"ל שלא נאמרה בו משיכה במטלטלין והתוס' הקשו שם דהא בנכרי לא קני אלא משיכה לכן פירש ר"ת הואיל דכל קנינו של נכרי בע"ע בכסף ע"ש נמצא דלשיטת רש"י שפירשו דקאי על כל מילי א"כ גם בקנין חליפין לא קני הנכרי ע"ש בתומים:

וזה הוא רק שלא לסמוך אק"מ לבד אבל אנו שמקילין לנכרי גם בכסף ובאגב הי' צריך להקנות גם בק"ס ולחוש לשיטת ר"ת דלא מהני כסף. בנכרי רק בק"ס ממ"נ יהי' מהני דלשיטת רש"י יש קנין לנכרי בכסף ולשיטת ר"ת הוא מהני הק"ס ואף שיש מקום לפלפל שיהי' מהני קנין אגב גבי נכרי אף לשיטת ר"ת אף דשטר לא מהני אבל קנין אגב מהני כמו שיתבאר בעזה"י אמנם להלכה נראה שיותר טוב להקנות גם בק"ס לחוש לשיטת התומים שכתב שגם קנין אגב לא מהני לפי דברי ר"ת ע"ש וזה מה שיש לדון שיהי' מהני קנין אגב דהנה תמוה מאוד שיטת ר"ת שהרי בקדושין (דף ג' ע"א) הוכיח ר"ת מכסף מקנתו דאינו נקנה בחליפין ילפינן דשאר מילי קונה בנכרי ובב"ב הוכיח תוס' להיפך דשטר לא מהני בנכרי והדברים סתרי אהדדי וכן הוא בתומים (סימן קכ"ג):

ונראה לתרץ ויתיישב גם קושיית הש"ך שם שהקשה על ר"ת דדלמא להיפך מוכת מקנתו כמו דלא מהני קנין חליפין בעבד וכן בשאר מילי לא מהני חליפין בנכרי ונראה לתרץ דהתוס' בבבא מציעא (דף י"א ע"ב) ובערכין (דף כ"ט ע"ב ל' ע"א) כתבו דשאלה ושכירות אינו נקנה בחליפין כיון דהוי קנין לזמן אינו נקנה בחליפין וכתב בקה"ח (סימן קצ"ה) הקשה למה לי קרא למעט חליפין בעבד עברי תיפוק ליה דכל דבר החוזר לית ליה קנין חליפין ועבד עברי חוזר לעצמו בשש או ביובל ומתרץ דהא גופא קא משמע לן דכל דבר שסופו לחזור אינו נקנה בחליפין דילפינן מהא דכסף מקנתו דאינו נקנה בחליפין משום דהוי קנין לזמן דיוצא בשש וביובל מוכח מקנין שהוא רק לזמן אינו נקנה בקנין חליפין ולפ"ז ל"ק קושיית הש"ך דלא מצי למימר איפכא שיהי' ילפינן מהתם דאינו נקנה בחליפין הנכרי דז"א דהא הוי קנין לזמן ואף בישראל לא קני מהאי טעמא אף בשאר מילי בכהאי