חידושי מהרא"ך חלק א נז

ולא לכותים א"כ לר"ע מותר לעשות כל מלאכה ביו"ט לצורך נפש בהמה א"כ גם אם דבר שהתורה חייבו בשריפה הוה מלאכה לבער מן העולם אכילת בהמה דהא הבערה של אש ג"כ מותר ושפיר כתב רש"י אליבא דר"ע יאכילנו לכלבים ובאם שיהיה המצוה של הבערת חמץ ע"י אכילת בהמה מותר להאכיל כי מצות לאו ליהנות ניתנו אפילו במקום שהגוף נהנה לדעת כמה ראשונים והא דנודר מן המעין אסור לטבול בימות החמה כיון דיש לי הנאה גם אחרי כן כמבואר בשעה"מ (ה' ר"ה) ע"ש ועוד יש לומר דהר"ן (בפ' גיד הנשה) כתב דאיסורי הנאה כל היכא דלא מכוין אפילו פסיק רישיה נמי מותר ומביא ראיה מהא דמוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה והא התם ודאי מטא ליה הנאה אלא כיון דלא מכוין לא חיישינן לה מידי ובטורי אבן ובאבני מלואים בר"ה (דף כ"ח) הקשה דהא במודר מהמעיין ובזה לא מכווין לה ואפילו הכי בימות החמה אסור ע"ש:

ולענ"ד יש לומר דברייתות אילו אתיא כר"י דסובר דבר שאינו מתכוין אסור ובזה ניחא שלא הביא הרמב"ם בהלכותיו אותן הלכות אבל לר"ש מותר דבר שאינו מתכוין בהנאה גם בפסיק רישיה א"כ אי אמרינן דמצות הבערה של חמץ דיאכילנו לכלבים ואינו מתכוין להנאה מותר גם בפסיק רישא אבל לפי פסק הילכתא דאין ביעור חמץ אלא שריפה לר"ע ואינו מצוה להאכיל לבהמה סובר רש"י כירושלמי המביא לפסק הלכה (בסי' תמ"ח) דאסור להאכיל לבהמה של הפקר חמץ כיון דמכוון והא דפסקינן בשו"ע דאסור להאכיל כיון דאנן פסקינן דיכול לבער בשריפה וכיון דאפשר לבער בשריפה ואפשר ולא קמכוין אסור כמבואר ברמב"ם (פי"ד מה' מאכלות אסורות) דפסק כרבא בפסחים (דף כ"ה) דאפשר ולא קמכוין מודה ר"ש דאסור אף שמותר לברר הקטנים כמבואר באו"ת (סי' של"ז) היינו באיסור דרבנן ע"ש:

והנה רש"י בחומש (פ' בא) נראה דפסק כר"ע דגם נפש בהמה בכלל ואך בפ' אין צדין (דף כ"ג) פירש"י אפילו למ"ד נפש בהמה משמע נראה דפסק כדעת הרי"ף כר"י הגלילי ובביצה (דף כ"ז) פירש רש"י אליבא דר"י הגלילי דאין נפש בהמה בכלל ואסור לבער מה שהצריכה התורה השריפה באכילת הבהמה כי רחמנא אחשביה להבערה וגזה"כ שאין מתבערין ביו"ט:

עוד יש לתרץ קושיית הטורי אבן על הר"ן כי בחלבים ועריות לא מהני מה שאינו מתכוין כיון דמתעסק חייב כמ"ש, הר"ן שם במעילה מתעסק חייב כמבואר בפסחים (דף ל"ד) ובנדר יש קונמות והקונמות יש מעילה לזה אסור לטבול בימות החמה אע"פ שאינו מתכוין. ידידו דשכת"ה ומברכו בכל טוב כאות נפשו ונפש הכותב אלעזר ברז"ו הכהן תשובה בעזה"י אור ליום ה' ג' שבט תרל"ג לפ"ק קוטנא שלום וכ"ט לכבוד ידיד ה' וידיד נפשי מחו' הרב הגאון המפורסם נ"י ע"ה ופ"ה הזקן וישיש כקש"ת מו"ה אלעזר הכהן אבדק"ק סאכאטשאב אחדשכת"ה נועם אמרותיו הגיעני ושמחתי מאד על מכתב קדשו והנני להשיב לכת"ה ע"ד הפלפולים הנחמדים מזהב ומפז אשר כת"ה רצה ליישב דברי רש"י בפסחים (דף ה') דאי ביעור חמץ בכ"ד היה רשאי לתת לכלבו ועל זה הקשה הפנ"י מדברי רש"י ביצה (דף כ"ז) דאסור להאכיל תרומה דאחשביה לביעור כמו כן ביעור חמץ וכת"ה תירץ ע"ז דדברי רש"י אינו אלא אליבא דריה"ג דס"ל דאסור ביו"ט מלאכה לצורך אוכל נפש בהמה משא"כ לר"ע מאי בכך דהו"ל מלאכה הא מלאכה ג"כ מותר, לצורך נפש דבהמה ודבריו צ"ע דודאי לר"ע דס"ל בפסחים (דף ל"ג) דחמץ בפסח אסור בהנאה אסור להאכיל בהמתו דישראל רק לבהמת הפקר וס"ל לרש"י דהא דאיתא בירושלמי (ר"פ ר"ש) דאסור להאכיל לבהמת הפקר אינו אלא מדרבנן ולבהמת הפקר ג"כ ר"ע מודה דאסור מה"ת כמבואר בר"פ אין צדין (דף כ"ג) ואפשר דכוונת כת"ה דרשאי להאכיל לבהמת חבירו איסורי הנאה כמו במודר הנאה כמבואר בר"פ אין בין המודר (דף ל"ח) ועכ"ז צל"ע דל"ד להתם דאין האיסור על גוף הדבר רק ליהנות מחבירו אבל לא כשהאיסור לכל חפץ גם הא דאסור להדליק בתרומה טמאה ביו"ט אע"ג דהדלקה שרי וע"כ כמש"כ התוי"ט פסחים (דף מ"ז) דכיון דעיקרו בשביל מצוה הנ"ל כמו נדרים ונדבות א"כ גם לר"ע אסור להאכיל לבהמתו דעיקרו לצורך מצוה:

וגם מש"כ כת"ה בהא דלא אמרינן מתוך בשריפת קרשים דלדידן דקיי"ל דלא כר"ע אסור לעשות בשביל בהמה לא אשכחן צד היתר ביו"ט בביעור לא הבנתי כלל דאטו מי נוסף על ל"ט מלאכות השנויין סתם בפ' כלל גדול (דף ע"ג) אלא מאי אית לך למימר בכלל הבערה הוא א"כ למה לא קיימא מתוך שהותר הדלקת נר כהאי דכתובות (דף ז') גבי מוגמר או הדלקה לבשל ובודאי כוונת כ"ת כש"כ רש"י דרחמנא אחשביה לביעור דלא נימא מתוך א"כ גם בביעור דבהמה מדוע נאמר מתוך בפרט לדעת רש"י דהבערה שרי לגמרי ביו"ט ואפ"ה תרומה טמאה אסור מאן לנו להתיר לר"ע הא חידוש חידשה התורה בביעור תרומה ועיקר קושיית הפ"י אינו נכון דדוקא בביעור דקדשים ות"ט דאסור לאבדן וצריך דוקא שריפה או ביעור דבהמה בתרומה טמאה כדאיתא בפרק הערל (דף ע"ג) ובפ"ב (דף כ"ה) דמשמרת תרומתי דרשינן בשתי תרומות הכתוב מדבר אלמא דאסור לבד דרך השחתה גם תרומה טמאה לכן חשוב מלאכה אבל ביעור חמץ עיקרו לשרוף דרך השחתה כל האי ל"ט מלאכה שהרי גבי מוחק סותר א"ח אלא ע"מ לבנות ובמילה דחשיב בשבת (דף ק"ו) שתיקן גברא לפי שנעשה תיקון בגוף הדבר אבל ביעור חמץ דעיקרו דרך השחתה וכן במשליך תשמישי ע"ז לים המלח לא מיקרי מלאכה גם לדעת רש"י וזה פשוט וקרוב בעיני דגם תרומה טמאה להאכיל לבהמה אינו אלא איסור דרבנן תדע דאטו מי נימא דלדעת רש"י יהא אסור לסוך בשמן תרומה טמאה בשבת ועיין בר"ן פסחים ובריש סוגיא דהואיל (דף מ"ו). ידידו הדוש"ת בלונ"ח ומברכו בכל טוב כאות נפשו הטהורה ונפש הכותב ישראל יהושע חופק"ק קוטנא יע"א תשובה ב"ה יום א' ו' לר"ח שבט תרל"ג סאכאטשאב לפ"ק החיים והשלום למחותני ה"ה הרב הגאון הגדול החריף המפורסם עפ"י תבל לגאון ולתפארתו כקש"ת מו"ה ישראל יהושע אבדק"ק קוטנא יע"א אחדשכת"ה הנני מוכרח להשיבו כי סמכתי עצמי אשר חכם בעוז התורה כמותו איננו צריך לפרש הדבר הנה ברור דסובר נפש חיה בכלל מותר לעשות מלאכות יו"ט גם לבהמה שאין מזונותיה עליו וזה א"צ ראיה כהא דכתב רש"י דאפילו לר"ע אין נותנים לפניהם מזונות הוא רק מדרבנן וכן מפורש בתוס' שם ר"ע לא אמר רק דמיעט רחמנא נפש עכו"ם ולא נפש בהמה כי נפש עכו"ם אין מזונותיו עליו ובהמה מזונותיה עליך אבל כאשר התיר התורה אוכל נפש בהמה אין חילוק בהמות רק בין בהמה לעכו"ם ומותר לעשות כל מלאכה גם לבהמות שאין מזונותיה עליך רק דחכמים אסרו וז"ב לכל מי שמעיין בסוגיא היטב:

והנה מ"ש כ"ת בענין הבערה אמרינן מתוך כשהמלאכה הוא כמו מלאכה המותר הבערת אש אבל אי הבערה מן