חידושי מהרא"ך חלק א נד

להמתין עד שיכנס לחופה ויברכו ז' ברכות כן האוכל מצה בע"פ מראה שהוא רעבתן שלא יכול להמתין עד הלילה ומברכין ז' ברכות והברכות הם ג' שבעה ברכות היין קדוש אשר גאלנו המוציא אכילת מצה שהחיינו לא קחשיב דנשים מברכין שהחיינו ע"י הדלקת הנרות ועוד הא אם מברך שהחיינו ג"כ יצא דהא דעת כמה פוסקים דאין מברכין ברכת היין על הכוס השני וברכת בורא פרי האדמה לא קחשיב נראה כיון דאינו רק משום היכר התינוקות. והנה בשאר שנים מצוה לאפות מצות של מצוה אחר חצות היום והטעם כיון דאיתקש אכילת מצה לפסח כמו שאין שוחטין פסח רק אחר חצות שביער כל חמץ דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי כמו כן אפית מצות לצאת ידי חובתו מחויב להיות אחר ביעור חמץ ורוב העולם מקילין בזה סברי כהפוסקים דלא איתקש מצה לפסח רק לאכילה ולא לעשיה או אפשר דעכשיו אין אנו מקיימין מטעם שכתוב בתורה על מצות ומרורים יאכלוהו כשאין פסח רק המצוה בערב תאכלו מצות אופין קודם ביעור חמץ:

ובזה יש להבין מה שאמר ר"ג כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו כאשר עיין בהגדת זכרון נפלאות שלי ובשנה זו אי אפשר לאפות אחר ביעור חמץ כי צריכין לאכול שתי סעודות מחמץ אופין עש"ק לאחר חצות אך כבר פירשו האחרונים מביאין אותו בשם הר"ן דאין בזה סרך מצוה לאפות בע"ש רק שלא לאחר לאפות בליל יו"ט דלמא יבא לידי חילול שבת אין חילוק אם אופין ע"ש אחר חצות או מקודם יו"ט כשאופה לשם מצת מצוה הן אמת שיש דיעות לאפות בליל יו"ט ובשנת תרי"ז בהיותי עוד יושב על כסא הרבנות בעיר פלאצק אפיתי במוצש"ק אך שנה זו לא אוכל לעשות מצידי כי שיבה נזרקה בי ואין בכחי כמאז וכמו כן יש אתי עוד טעמים כמוסים ואין הדבר הזה ניתן לאסור. ה' יזכני להיות מהעוסקים בקרבן פסח ותחזינה עינינו בשובנו לציון ברחמים להגדיל ויאדיר ויבא לציון ברנה א"ס:

סעיף ז אם יצא לצורך עצמו וכו'. עיין במ"א (ס"ק י"ג) דפעמים מערבין לדבר הרשות כמו שמבואר (בסי' תט"ו) זה הוא שיטת הרשב"א וכן כתב רבינו יהונתן (בפ' כיצד משתתפין) דהא דאין מערבין אלא לדבר מצוה הוא אם מערב בפת דעיקר עירוב ברגל רק דמערבין בפת להקל על העשיר אין מערבין רק לדבר מצוה אבל אם מערב ברגל דהוא עיקר עירוב מערבין אפילו לדבר הרשות:

ונראה לענ"ד דכמו לדידן כיון דעיקר עירוב ברגל מערבין ברגל אפילו לדבר הרשות א"כ לר' מאיר דס"ל בערובין (דף נ"א) דעיקר עירוב בפת עני הוא דאקילו רבנן עליו לערב ברגל אבל עשיר עיקר עירוב בפת ע"כ מערבין בפת לדבר רשות וברגל אין מערבין אלא לדבר מצוה ובזה יש לתרץ הא דהקשו תוס' פסחים (דף כ"ג) על הא דהקשה הש"ס על ר' אבהו דאמר כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע והרי תרומה דרחמנא אמר וכל זר לא יאכל קודש ותנן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה וכתבו בתוס' ולא פריך הכא אליבא דמ"ד אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו ובאמת קשה לומר כן הא דפסקינן דאין מערבין לדבר מצוה ולפמ"ש ניחא דהא דאמר ר' אבהו כל מקום שנאמר לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע הוא אליבא דר"מ דאמר גר בנתינה כמבואר בסוגיא שם ור"מ סובר דעיקר עירוב בפת ולא ברגל א"כ מערבין גפת לשיטתו אפילו לדבר רשות ושפיר הקשה הש"ס ותוס' דהקשו נראה דלא ס"ל סברת הרשב"א דבדבר שהוא עיקר העירוב מערבין אף לדבר הרשות דהא בשבת (דף ל"ד ע"א) ד"ה לא קשיא כתבו דלר"מ סובר דתחומין דאורייתא מ"מ בתחומין מערבין בכל דבר ועירובי חצירות חמור וצריך פת ונראה אם יכול לערב לדבר הרשות ברגליו ופליג רש"י דוקא הטעם כיון דאין מערבין עירובי תחומין רק לדבר מצוה ע"ש ותוס' בפסחים (דף מ"ט) ד"ה לשבות שביתת הרשות ע"ש:

בזה יש לתרץ דהנה רש"י בפסחים פירוש דהא דמערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה הטעם דהואיל אי בעי איתשיל עלה והקשו דהא בעירובין (דף למ"ד) מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה סומכוס אומר בחולין ואילו לנזיר ביין לא פליג מאי טעמא אפשר דמיתשיל אנזירותיה אי הכי תרומה נמי אפשר דמיתשל עלה אי מיתשיל עלה הדרא לטיבלא ליפרש עלה מינה ובה אלא סומכוס סובר לה כרבנן דאמר כל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בין השמשות פירש"י והגבהת תרומה שבות מבואר שם בסוגיא דהא דמערבין בתרומה אין הטעם משום דאי בעי מיתשיל רק דחכמים סברי דסעודה דעירוב כיון דחזי לאחריני סגי וסומכוס סובר דמאי דחזי לו בעינן ואמאי פירש"י בסוגיא דמערבין בתרומה הוא מטעם דאי בעי איתשל תוס' בפסחים כתבו מערבין לנזיר ביין בפ' בכל מערבין (דף ל' ע"ב) מפרש טעמא משום אע"ג דלא חזי להאי חזי להאי:

ובזה ניחא דהא דבאמת לא מוקי הש"ס דמערבין מטעם דאי בעי מיתשיל דבתרומה אם ישאל יחזור לטיבלא ואין מערבין בטבל ולישאל על התרומה ולהפריש מינה ובה או אפשר דאסור לו להגביה תרומות ומעשרות בבין השמשות א"כ כיון דקושיית הש"ס בפסחים הוא אליבא דר"מ דוקא ור"מ סבירא ליה דגם בטבל דאורייתא יכול לומר מה שאני עתיד להפריש יהיה תרומה וא"צ לקבוע מקום דסבר יש ברירה כמבואר בכמה דוכתי לומר מה שאני עתיד להפריש מותר בבין השמשות כמבואר ברפ"ז דדמאי במ"א סימן ש"ז (ס"ק ל"ז) ע"ש שפיר יכול להיות הטעם משום דאי בעי מיתשיל ולהפריש מינה ובה ובאמירה מה שאני עתיד להפריש דמותר אבל בעירובין לא אזלא הסוגיא בשיטת ר' מאיר ובטבל דאורייתא אינו יכול לומר מה שאני עתיד להפריש וצריך להגביה תרומות או לקבוע מקום והנה שבות גזרו בין השמשות:

אך אחר העיון אין זה מעלה ארוכה דהנה הא דמשני הש"ס ס"ל לסומכוס דגזרו על שבות בבין השמשות פירש"י דצריך להגביה תרומה ומעשר ולכאורה יש לעיין דהנה תוס' שם בד"ה אלא סומכוס הקשו כיון דס"ל לסומכוס דגזרו על שבות בין השמשות הא שבות הוא לשאול על נדרים בשבת ותירצו לצורך שבת נשאלין והא הוה צורך שבת שיהיה מותר לשתות יין בשבת ובד"ה לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף כתבו אע"ג דמשום דכבוד שבת מותר לתרום שלא מן המוקף הכא מיירי דאין צריך לאכלן בשבת עיי"ש וכיון דאין צריך לאוכלן בשבת א"כ הוה שבות לשאול על הנדרים בשבת ולא היה צריך לפרש משום, הגבהת תרומה אך כיון דאמר סומכוס בחולין משמע דאין מערבין בתרומה משום מקום ואי אמרינן דשבות הוא מטעם דאין נשאלין בשבת א"כ אי צריך לאוכלן בשבת מותר לו לשאול ויש באפשרות לערב בתרומה ולזה פירש דמטעם אין מגביהין תרומות ומעשרות הוה שבות:

ולפ"ז נסתר דברינו ג"כ דאף לר"מ דיכול לומר מה שאני עתיד להפריש בשבת א"י לערב בתרומה מטעם דאי בעי מיתשיל כיון דגזרו על שבות בין השמשות אסור לו לישאל על תרומה במקום שא"צ לו וסתמא קתני מערבין נהי דסוגית הש"ס בעירובין גזרו בין השמשות על שבות אבל אנן פסקינן דלא גזרינן מ"מ קשה בתרומה ועוד קשה למה לרש"י לפרש כן כיון דבש"ס שם לא פירש כן ולזה נראה דהנה צריך להבין דאנן פסקינן בש"ע (סי' שפ"ז סעיף ח') דמשתתפין באוכל שאינו ראוי לו אם ראוי לשום אדם כגון לנזיר ביין ולישראל בתרומה וקשה לכאורה דהנה בעירובין (דף פ') אמרינן איתמר שתופי מבואות רב אמר א"צ לזכות ושמואל אמר צריך לזכות עירובי תחומין רב אמר צריך לזכות ושמואל אמר א"צ לזכות ופירש רש"י בתוס' דלשמואל במבוי צריך לזכות דמקנה רשות הוא דקסבר עירוב משום דירה צריך לזכות כדי שיהיה קונה דירה בבית חבירו ובתחומין סבר שמואל דא"צ לזכות דלא קני רשות אחרים הוא והקשה בש"ס בשלמא לשמואל הכא תנן והכא לא תנן פירש רש"י הכא תנן בעירובי חצירות ומזכה להן הכא לא תנן בעירובי תחומין