חידושי מהרא"ך חלק א נ

ה"ה אם נאמר דעבודת הבכור אסור בהנאה מדאורייתא קשה אמאי חייב על יו"ט דהא החרישה הוה מקלקל רק בשדה הוה תיקון דעומד לזריעה כיון דאסור ליהנות מהחרישה ותבור הוה מקלקל ואמאי חייב על יו"ט אך כיון דלשיטת תוס' החמור הא חולין אי אפשר לאסור החרישה מטעם העבודת הבכור דזה וזה גורם מותר כשיטת רש"י דחמור הוה הקדש לשיטתו עבודת הבכור מותר ילפינן משבת כמו שפירש"י בחולין לפ"ז לא הי' יכול התנא לשנות לשיטת התוס' בשור פסולי המוקדשין דא"כ לא הוה זוז"ג והי' החרישה אסור בהנאה מדאורייתא לא הי' חייב על יו"ט ולשיטת רש"י ילפינן משבת דעבודת הבכור מותר בהנאה יש לתרץ מה שהוקשו התוס' בפסחים דאמאי דחוק לאוקמי בבכור ובחמור ובדק הבית הא יכול לאוקמי בעולה או בחטאת דעובר על לאו דלא תעבוד והזיד במעילה ונראה דהרשב"א יבמות (דף ק"ג) בתלש במנעל של ע"ז כתב דאי מצות ליהנות ניתנו אמרינן דלא יצא וכיון דלא יצא לא נהנה ולא מעל ולא עביד איסורא א"כ גם כאן אמאי מועל נאמר דהחרישה אסור ואינו נהנה כלל אך כיון דעבודת בכור מותר אך הנה זוז"ג אי אפשר לאסור החרישה ומועל אבל אי מוקמינן בשור של חטאת או עולה דלא שייך זוז"ג לא הי' מועל כלל היכי החרישה אסורה ולא נהנה:

סימן תמד סעיף א' י"ד שחל להיות בשבת בודקין ליל י"ג ומבערים הכל לפני השבת ומשיירין מזון ב' סעודות לצורך השבת דסעודה שלישית זמנה אחר המנחה ואז אינו יכול לעשותה לא במצה ולא בחמץ אלא במצה עשירה צריך לעשותה קודם שעה עשירית:

הנה בשנה זו שנת תרל"ו חל ערב פסח בשבת לכן מוטל עלי לדרוש לכם איך שהמון העיר יודעים להתנהג בער"פ בזה וגם אינו רגיל תמיד לחול בשנה אחר שנה או באיזה שנים רק פעמים יחול בעשרים שנים או יותר ומי יודע שאני אזכה לדרוש לכם בזה הלכה כי אני זקן ושבע ימים והגעתי כבר בחלק השלישי מימי חיי שהוא שני ירידה ועיני מצפים לחיי עולם הנצח ונפשי לצרור בצרור החיים להיות הדום רגלי בעפר הצדיקים בג"נ ועי"ז הנני מחויב אני לדרוש לכם הלכה זו כדי לזכות את הרבים והוציא לכם ערך שלחן לפני עיני בני ישראל בהלכה פסוקה שייך לענינא דיומא:

והנה בשנה זו אי אפשר לבדוק חמץ בליל ערב פסח שהוא ליל י"ד דהא אסור לטלטל הנר לבדוק לאורו ואין בודקין את החמץ אלא לאור הנר כמו שאר ער"פ שחל בחול גרסינן בש"ס פסחים (דף ז' ע"ב) מנה"מ א"ר חסדא למדנו מציאה ממציאה ומציאה מחיפוש וחיפוש מחיפוש וחיפוש מנרות ונרות מנר. מציאה ממציאה כתיב הכא שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם וכתיב התם ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא א"כ מציאות הגביע בשבטים הי' ע"י חיפוש וכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא כלומר הציווי שלא הי' מציאות השאור בבתיכם יהי' ע"י חיפוש דהיינו הבדיקה אך אצל השבטים הי' החיפוש לאור יום וכאן למד הש"ס חיפוש מנרות דכתיב ביום ההוא אחפש את ירושלים בנרות פירש"י אדקדק בעונותיהם ויחפש החטאים כמו שמחפש דבר בנרות. נרות מנר דכתיב נר אלהים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן דהנה צפני' אמר והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ופקדתי על האנשים הקופאים על שמריהם האומרים בלבבם לא ייטיב ד' ולא ירע פירש"י הקופאים הצפים על שמריהם וקפע פירש"י צף אך צף הוא דבר המתנועע וקפע הוא דבר הצף ונגלד עומד על מקום אחר ואינו מתנועע כמו מים ותרגם המתרגם והי' בעדנא ההוא אפקוד בלישין ויבלשין ית ירושלים כמו דבלשין בנברשתא ואסער על גברין דשלן שלייא על נכסיהן דאמרין בלבהון לא רעיא קדם ד' לאיטבא ואף לאבשאה דהיינו האנשים שהם שתטים בבתיהם על ממונם וכן תרגם המתרגם ואסער על גבריהן דשלן שלייא על נכסיהן והם אומרים בלבם לא ייטיב ד' ולא ירע כי הכל במקרה או במזל על שמריהם על היצה"ר השאור שבעיסה. וחיפוש מנרות ילפינן נרות מנר דכתיב נר אלקים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן דהיינו נשמת אדם מתפשטת בכל האברים ועל ידי הנשמה יחפש ד' כל חדרי בטן ויודע מה שאומרים בלבבם לכפור בהשגחת הבורא ית"ש. באתה זוכר אמרינן אין שכחה לפני כסא כבודך ואין נסתר מנגד עיניך דהנה כל החטאים אשר עשה אדם נרשם הפגם בנשמה כמו מי שמלכלך איזה בגד ניכר הכתם על המלבוש בראית עינים וזה כוונת אין שכחה נשמת ישראל נחצב מכסא כבוד ואי אפשר להיות נשכח כי עומדת לפני כסא כבודך ואין נסתר מנגד עיניך שבעיניך תראה הכתמים והרשומות ותיקנו חכז"ל דבדיקת חמץ יהי' לאור הנר ולא לאור השמש והאבוקה אינו יכול להכניס לחורין וסדקין ויש בזה ג"כ רמז שצריך אדם לחפש היצה"ר בחורין וסדקין כי היצה"ר נקרא צפון שהוא מצפין עצמו ומפתה את האדם אשר לא יעשה בזה שום רע ירמזו לנו החכמים אשר אדם יחפש בנר ד' את היצה"ר בחורין וסדקין כמו שצריך לחפש החמץ בחורין ובסדקין:

והנה בזה יש להבין רש"י פירש במשנה לאור הנר בגמרא טעמא בודקין שלא יעבור בבל יראה ובל ימצא והקשו בתוס' דהא הבודק צריך שיבטל ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי ונראה עפ"י מה שבארתי לעיל (סימן תל"ג) דברי ציון רש"י לאור הנר קודם שציין בודקין דכתיב במשנה קודם ותירצתי דהנה ביטול הוא מטעם הפקר ולא מהני לענין החמץ המונח בחורין ובסדקין כי אין יד שלטת לזכות כמ"ש הט"ז (בסי' תל"ח ס"ק ד') ולזה גם רש"י סובר דעיקר תקנת חכמים לבדוק הוא כסברת התוס' דלמא אתי למיכל רק מטעם זה אמאי צריך לבדוק לאור הנר בחורין ובסדקין כי שייך אתי למיכל על זה ציין רש"י מקודם לאור הנר מפורש בגמ' טעם כדי שיוכל להכניס בחורין ובסדקין ושם לא מהני ביטול ולא אתי למיכל בודקין שלא יעבור בבל יראה ובבל ימצא א"כ כיון דהבדיקה צריך להיות לאור הנר ואי אפשר לבדוק בליל שבת בודקין יום ה' לעת ערב שהוא ליל י"ג ומברכין על ביעור חמץ מבטלין כל החמץ שנשאר ברשותו ואומרים כל חמירא הנאמר בליל בדיקת חמץ והמון העם טועים ותושבים כאשר ימצא חמץ ככר לחם שצריך ליקח להבוער לשרפו ז"א רק מה שצריך לו לאכול צריך להצניע במקום מיוחד ומשומר וביום ע"ש צריך לבער כל החמץ ולא ישייר ממנו רק מה שצריך לא חל בעש"ק ושני סעודות על שבת וסעודת הלילה וסעודת שחרית אבל סעודה שלישית זמנה לאחר שש שעות אסור לאכול חמץ ובעור חמץ ביום עש"ק אע"פ שמן הדין הי' יכול לבער סמוך לחשיכה מ"מ טוב ליזהר ולבערו בע"ש קודם חצות וביום א"צ לומר כל חמירא בשעת הבעור כאשר כבר ביטל בלילה ועל החפץ הידוע לו שיש ברשותו א"א לבטלו בע"ש שהרי הוא צריך לאכול ממנו בשבת:

והנה אם שכח ליקח חלה מהחלות שאפאה ע"ש על שבת אין תקנה לאותן ואסורין לאכול וצריך ליתן להנכרי במתנה כי בשבת אי אפשר ליקח חלה כן הוא הסכמת האחרונים (חק יעקב ומקו"ח ובית אפרים ופ"מ) כמו שכתב המ"א ויש מהאחרונים שרוצים להתיר אותן חלות. מהר"י יעבץ מתיר לאכול בלא הפרשה כדין חלת חוץ לארץ שאוכל ואח"כ מפרישין וכאן שאסור לו להפריש יתן על מה שישייר לקטן שלא ראה קרי או לגדול שטבלו לקריו וכבר תמה הבאר היטב עליו בזה הוה שמגביה תרומה בשבת ויותר מבואר דשיטת רש"י הובא בטור או"ת (סי' תק"ו) דאסור לאכול ביו"ט חלת חוץ לארץ על סמך שאח"כ יפרוש ואפילו לאחר יו"ט דזה הוה בכלל הגבהות תרומות ומעשרות ביו"ט וכתב בב"י דוקא אם משייר רק שיעור חלה ושרפה או נתנה לכהן אבל אם משייר יותר מכדי חלה ובמוצאי יו"ט מפריש חלה מתוך השיור ששייר גם רש"י מודה דמותר לאכול ובזה משוה כל הדיעות א"כ בשבת זו צריך ליתן לה כהן כל מה ששייר פשיטא דהוה בכלל הגבהות תרומות ומעשרות