חידושי מהרא"ך חלק א מה

דלא שייך דרשא דכל עיי"ש דתפס במישלם דעת הח"צ רק באיסור אכילה חצי שיעור אסור וכבר תמה המ"ל (בפי"ח מה' שבת) עליה אך בחמץ העלה הש"ע בתשובה דלא שייך חצי שיעור דלא שייך חזי לאיצטרופי דאם נאבד החצי זית הראשון שוב אינו מצטרף החצי זית השני:

אך לענ"ד לא אדע מהיכן למדו דחצי שיעור אינו אסור בבל יראה ובפרט לשיטת הרמב"ם ב"י ניתן למלקות לא הוי ניתק לעשה אפי' לשיטת התוס' דבל יראה הוי ניתק לעשה מ"מ בודאי חמור לן לאו הניתק לעשה מחצי שעור לענין כמה דינים דהא שבעה חלה על חצי שיעור ואינו חל על לאו הניתק לעשה ולענין חשוד וכדומה דהא בחמץ דצריך כזית אינו מהלמ"מ רק מטעם דלא תהא ראיה גדולה מאכילה צריך כזית כמבואר ברש"י ותוס' יומא (דף ע"ט):

והא דחצי שיעור אסור באכילה הביא המשנה למלך (בפ"א מה' חמץ ובפ"ד מה' שביעית) דיעות שונות דאיכא דסברי דסתם אכילה בכזית רק דחצי שיעור אסור מטעם חזי לאיצטרופי ולאותה דיעה יש לומר דבבל יראה לא שייך חזי לאיצטרופי אבל לדעת הרא"מ דאית ליה דסתם אכילה כל שהו אלא דהלכתא אפקיה קרא ממשמעותו לענין עונש אבל לענין איסור כדקאי קאי מטעם חזי לאיצטרופי דאי לאו האי טעמא הוי אמרינן כמו דאפקי' הלכתא לקרא לענין עונש גם לענין איסור נפקע עיי"ש א"כ כל עיקר דבל יראה צריך כזית דלא חמור לן מאכילה אבל כמו באכילה חייב כשיעור ואסור בפחות מכשיעור דלא יאכל משמע כל שהו גם בב"י עובר בלאו וכשיעור דלא יהיה חמור מאכילה ואסור בחצי שיעור כמו באכילה דאסור אף דלא שייך סברת חזי לאיצטרופי דהא חצי שיעור דאסור אינו מטעם חזי לאיצטרופי דנאמר כיון דבב"י לא שייך חזי לאיצטרופי וחצי שיעור מותר רק משמעותא דקרא לא יאכל אפילו כ"ש משמע רק אי לאו הסברא דחזי לאיצטרופי הו"א דהלכתא הפקיע הקרא ממשמעותיה גם לענין איסור ומהני הסברא דחזי לאיצטרופי אשר לא יפקיע המשמעות דקרא לענין איסור עכ"פ א"כ בב"י דליכא הלכתא משמעותא דקרא דבל יראה אפי' כל שהו רק דאי אפשר שיהיה חמור בל יראה מאכילה ואינו עובר בלאו בפחות מכזית אבל לענין איסור אין הלאו דבל יראה חמור מאכילה מנ"ל דמותר. אך באמת תמה המ"ל על שיטת הרא"ם ובקונטרס חצי שיעור הארכתי. עכ"ז נראה דחמץ אסור חצי שיעור דהא הרמב"ם (בפי"א מה' חמץ) כתב דכל שהו אסור דיליף מלא יאכל א"כ אסרה התורה חצי שיעור בחמץ ולא מטעם חזי לאיצטרופי כיון דליכא הלכתא בב"י דצריך כזית רק דילפינן שלא יהיה חמור מאכילה נראה כמו באכילה חייב בכזית ואסור בחצי שיעור וגם בב"י הדין כן [והא דתמהו על הרמב"ם ל"ל קרא בחמץ דחצי שיעור אסור דהא כל איסורי התורה חצי שיעור אסור] עיין מה שכתבתי תירוץ נכון בקונטרס חצי שיעור לקמן (סימן תרי"א):

ולכאורה קשה דבב"י ליכא הלכתא דצריך זית רק דילפינן מאכילה א"כ לר"ש דסובר כ"ש למכות גם בל יראה עובר בכ"ש לא נמצא שום תנא דסובר כן והיה נראה דסובר ר"ש דאינו חייב בבל יראה רק בחמץ שחייב כרת וכן בשיעור שחייב כרת ולענין כרת מודה ר"ש דאינו חייב רק בכזית אך קשה לשיטת הרמ"ה הובא בריטב"א מכות (דף י"ז ע"א) דר"ש אומר כ"ש למכות פרש"י בהא דגמרא גמיר להו ר"מ נותן טעם דלמלקות כיון דאכל במזיד אחשביה לחומר איסור להתחייב בכל שהו אבל בקרבן שהוא על אכילת שוגג בעי לכזית לחשיבות עיי"ש א"כ נראה לשיטתו דחייב במזיד כרת לר"ש בכ"ש דהא אחשביה ואמאי צריך בב"י כזית לכ"ע וצריך לומר כיון דלר"ש לאו מהלכתא גמירי דסגי בכ"ש רק במקום דאחשביה חייב בכ"ש ובמקום דלא אחשביה צריך שיעור כזית ובב"י לא שייך אחשביה כסברת הח"צ בתשובה וצריך שיעור חשוב ובירושלמי בר"פ מבואר להדיא דגם מכרת פוטר ר"ש לאו דוקא קרבן נראה דלא כשיטת רמ"ה:

סימן תמג סעיף א חמץ מו' שעות וכו'. ועיין במ"א (ס"ק א') אסור בהנאה מדאורייתא מ"מ אינו עובר בבל יראה עד הלילה רק על מ"ע דתשביתו. והנה זה ברור לכל השיטות אף להרמב"ם דפסק דלוקין לפני זמנו אבל בל יראה אינו עובר רק דצריך להשבית החמץ:

והנה בש"ס אמרינן מנ"ל דחמץ אסור משעה ו' אמר אביי אך ביום הראשון תשביתו רבא אמר מהכא לא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט הפסח ועדיין החמץ קיים ואימא כל חד וחד כי שחט זמן שחיטה אמר רחמנא הרמב"ם הביא מ"ע להשבית חמץ קודם זמן איסור אכילתו מפי השמועה למדו שהראשון זה הוא יום י"ד ראיה לדבר זה מה שכתוב בתורה לא תשחט על חמץ דם זבחי והביא השני דרשות כמו דאיתא בברייתא וכמו שכתב התוס' בסוגיא זו זמן שחיטה כיון דאשכחי דהזהיר על ההשבתה והזהיר שלא לשחוט פסח על חמץ סברא הוא שבזמן שחיטה הזהיר על השבתה ורבא דאמר מהכא כונתו דא"צ לומר אך חלק רק דמוכח מלא תשחט על חמץ דם זבחי דהמצוה הוא מחצית והרי"ף לא הביא כלל הא דרבא רק הא דאביי והרא"ש לא הביא דאביי כלל רק הא דרבא וצריך טעם למה. ועיין בב"ח (סי' תל"א):

הנה הרב הצל"ח הקשה אמאי הביא הברייתא קרא (בפ' כי תשא) ולא הביא הקרא המוקדם (בפ' משפטים) לא תזבח על חמץ דם זבחי ונראה דכיון דכתיב בקרא לא תזבח וזביחה אינה דוקא שחיטה כי כל הד' עבודות נקראים זביחה ולא היה ידעינן דחמץ אסור מחצות דהוא זמן שחיטה רק דהו"א דאסור כל התיקון של קרבן פסח לעשות על חמץ ולא השחיטה בלבד ואח"ז מצאתי (בספר גור אריה) שכתב על רש"י דפירש במשפטים לא תזבח את הפסח בי"ד עד שתבער החמץ כתב החליף מלה תזבח במלת תשחט כי בכל מקום הזביחה אינה משמע השחיטה בלבד רק תיקון הבהמה דכתיב ויזבח זבחים והא דהך קרא ה"ק לא תזבח הפסח דהיינו תיקון בשיותי ולא שהשחיטה לבד יהיה אסור ולזה כתב רש"י דהך זביחה דכתב בקרא הוא כמו לא תשחט דהשחיטה אסור ונהניתי שכונתי לדעתו ומתרץ קושית הצל"ח בפשיטות עיין בש"א בתשובה (סי' ע"ח) שמפלפל ג"כ בקושיא זו מ"ש ניחא:

סעיף א ואסרוהו חכמים שתי שעות קודם דהיינו מתחלת חמישית וכו' ומתחלת שעה ששית ולמעלה אסרוהו גם בהנאה:

והנה איסור חמץ ושחיטת פסח שייכים זה לזה כדרשת רבא בפסחים (דף ה' ע"א) אמר רבא מהכא לא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט הפסח ועדיין החמץ קיים ואסרו חכמים שפי שעות קודם דהיינו מתחלת שעה ה' אסור באכילה ומותר בהנאה ורשאי למכור כל שעה החמישית ומתחלת שעה ששית ולמעלה אסרוהו גם בהנאה והשעות האלו הן שעות זמניות דהיינו אם היום ארוך ט"ז שעות אינו רשאי לאכול עד ה' שעות ושליש שעות ודעת הת"ה לחשוב שעה עניתית דהיינו שוין כמו עונה י"ב שעות והלכה לענין אכילה דעת כל הפוסקים להחמיר והשעות הן שעות זמניות שליש היום באם שלא מכר החמץ יש לסמוך על דעת י"א דחושבין שעה עניתית ואם הוא יותר משעה עד חצות מותר למכור:

והנה הא דמביא הש"ס דחמץ אסור מחצות מקרא דלא תשחט טל חמץ דם זבחי (בפ' כי תשא) ולא הביא הקרא המוקדם (בפ' משפטים) לא תזבח על חמץ דם זבחי דזביחה אינה נקראת השחיטה לבד רק כל הד' עבודות בכלל נקראים זביחה ולא היה ידעינן דאסור מחצות שהוא זמן השחיטה רק דהו"א דאסור לעשות כל התיקון של קרבן פסח על החמץ ולא השחיטה לבד כמו שהקשה הצל"ח כמו שכתבתי לעיל: