חידושי מהרא"ך חלק א מב

דבל יראה לא חמיר מאיסור אכילה כמבואר ברש"י יומא (דף ע"ט) לענין שיעור א"כ במקום דמותר לאכול ודאי דמותר להשהותו:

והנה איתא בפסחים (דף מ"ג) בסוגיא דהיתר מצטרף לאיסור והנה בזבחים (דף צ"ז) יקדש להיות כמוה הא כיצד אם פסולה הא תפסול ואמאי ניתי עשה ולידחי לא תעשה ור"א אומר יקדש עשה הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. ושמעתי להקשות דא"כ אמאי אמר בש"ס בפסחים דבכל התורה כולה אין היתר מצטרף לאיסור רק בנזיר כיון דנזיר וחטאת הוי שני כתובים הבאים כאחד דהא כתיב יקדש דהא צריך יקדש שיהיה עשה דאל"כ היה העשה דוחה את הל"ת. ונראה לענ"ד דסוגיא דזבחים ע"כ לית ליה כלל דהיתר מצטרף לאיסור בקדשים ג"כ דהא דהיתר מצטרף לאיסור כתבו תוס' בפסחים דדוקא כשאין ההיתר מרובה מאיסור רק או כשהיו שניהן שוין או כשהאיסור מרובה מההיתר ולפ"ז אם אוכל כזית בתערובות איסור והיתר ליכא כזית היתר ואינו מקיים המצוה כלל אך גם באיסור ליכא כזית כשאוכל אח"כ בכדי א"פ עד שיצטרף לכזית מקיים המצוה שפיר אך זה ניחא אי לא אמרינן היתר מצטרף לאיסור אבל אי היתר מצטרף לאיסור כשאוכל כזית יש בו רוב איסור או שוה בשוה מצטרף ההיתר לאיסור עשה איסור ולא קיים המצוה עד שיאכל עוד היתר שיצטרף בכדי א"פ ולא הוה בעידנא ולא דחי **(והנה מה שתירץ אא"ז זצ"ל על קושיתי החמורה דהסוגיא דזבחים לא סבר בקדשים היתר מצטרף לאיסור לע"ד הוא דחוק והרי בגמ' חולין (דף צ"ט) קאמר רבא לא נצרכא אלא לטכ"ע דבקדשים אסור ופירש שם ר"ת דהוא היתר מצטרף לאיסור עיי"ש וא"כ הא רבא בעצמו מתרץ להקושיא דידחה העשה דאכילת קדשים לל"ת דקדשים פסולים ומתרץ רבא דאין העשה דוחה ל"ת שבמקדש ולדברי מו"ז ז"ל כיון דרבא סובר היתר מצטרף לאיסור בקדשים א"כ בל"ז לא קשה דידחה עשה הל"ת ואמאי צריך רבא לתרץ משום דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש. והנה לפי דברי התוס' ישנים ביומא (דף ל"ט) ד"ה שמגיע כפול דגם בפחות מכזית מקיים המצוה דאכילת קדשים לא קשה קושיתי אך חולקים על סברת התוס' ושפיר הקשה דאמאי פריך בגמ' דידחה העשה הל"ת הלא לא יהיה מקיים העשה בפחות מכזית והלא יהיה עובר תיכף כיון דהיתר מצטרף לאיסור:

אעתיק מה שכתבתי בחידושי בעזה"י ויהיה מתורץ קושית מו"ז זצ"ל גם הקושיא שהביא אמאי קאמר בש"ס דהוי נזיר וחטאת שני כתובין הא איצטריך קרא דיקדש דלא יהיה דוחה עשה הל"ת ועשה בש"ס משום דהוי נזיר וחטאת ש"כ וכו' והקשה העולם איך הוי נזיר וחטאת שני כתובין לרב אשי הא איצטריך הקרא דיקדש שלא יהיה דוחה להל"ת כמבואר בזבחים (דף צ"ו):

נראה לתרץ דהקשה בשער המלך עפ"י דברי התוס' עירובין במתן אחת שנתערב במתן ד' דיתן מתן א' ולא מתן ד' משום בל תוסיף והקשו בתוס' דלדחי עשה דזריקת הדם הל"ת דבל תוסיף ותירצו משום דהוי ע"י פשיעה וא"כ בהא דאשר יגע בבשרה דהוי נמי ע"י פשיעה ומ"פ בש"ס דמדחה עשה הל"ת ותירץ משום דגם הלאו לא בעי רק ע"י פשיעה שנתערב דעל חצי זית קדשים פסולים אינו מחייב ורק משום היתר מצטרף לאיסור מצטרף גם ההיתר להשלים זית האיסור ולהכי דחי העשה הל"ת דבתרוייהו באין ע"י פשיעה ע"ש:

ולפ"ז יש להקשות דהנה אכילת קדשים דהוי מצות עשה הוא בכזית כמו כל אכילות ואף שמבואר בתוס' ישנים ביומא (דף מ') גבי כל כהן שמגיע כפול דיליף בפחות מכזית יוצא ידי מצוה באכילת קדשים עיי"ש מ"מ חולקין על התוס' ישנים בזה. והנה התוס' כתבו הא דהיתר מצטרף לאיסור היינו כשיש מן האיסור יותר מן ההיתר או שניהם בשוה אבל כשהיתר רבה על האיסור אין מצטרף ולפ"ז ממ"נ אי יאכל כזית מההיתר וחצי זית מהאיסור קדשים פסולים א"כ בזה לא אמרינן היתר מצ"ל ואי דיאכל כזית מקדשים כשרים וכזית מקדשים הפסולים הנבלע בתוכו היה בזה לא דחי העשה הל"ת כיון דהעשה בא ע"י פשיעה והלא אינו בא, ע"י פשיעה כיון שיש נמי כזית מן האיסור ומה פריך בגמ' דידחה העשה הל"ת:

ונראה ליישב עפ"י דברי הרמב"ן ז"ל דהקרא דיקדש להיות כמוה הוא להיתר מצטרף לאיסור וגם לטכ"ע דבקדשים אמרינן תרוייהו המ"ל וטכ"ע עי"ש במלחמות בפסחים והנה ע"י טכ"ע יש שיטת הפוסקים דאיתעבד ליה כולו איסור ומתחייב בכזית היתר היכא שנתן טעם בכולו ושפיר פריך בגמ' דיהיה העשה דוחה הל"ת דגם הל"ת בא רק ע"י פשיעה דלולא ההיתר אין כזית בהטעם לחודיה ושפיר יהיה דחי העשה הל"ת:

אמנם לפ"ז מה מתרץ רב אשי דיקדש עשה ואין עשה דותה ל"ת ועשה דהנה האחרונים כתבו דלשיטת הריב"א ז"ל דהעשה דחי הל"ת ולא נשאר רק העשה:

והנה לכאורה הא חצי שיעור ע"י תערובות נמי אסור מדאורייתא וא"כ למאי אתא הקרא דיקדש דלענין מלקות לא לקי משום דעשה דחי הל"ת ולענין איסור אפילו אי לא היה כתיב יקדש נמי היה אסור מטעם חצי שיעור:

אך לא קשה כלל דהרי לולא קרא דיקדש לא הוי רק ל"ת והוי עשה דאכילת קדשים כשרים דוחה הל"ת דקדשים פסולים ומכש"כ דדחי האיסור דחצי שיעור דלא עדיף מכל השיעור ולא היה איסור כלל דהיה רשאי לכתחלה לאכול מטעם עשה דותה הל"ת ולהכי כתיב קרא דיקדש דיהיה אסור לכתחלה דאין עשה דוחה הל"ת ועשה ואין רשאי לעבור על עשה:

והנה התוס' בחולין (דף צ"ט) כתבו והרב רבי יוסף מאורלייניש היה מפרש דאע"ג דטכ"ע דאורייתא לא לקי אטעם אפילו שלא במינו דר"י סבר לה כר"ע דיליף טכ"ע מגעולי נכרים וליכא אלא עשה דתעבירו באש דיצטרך ליבון והגעלה עי"ש:

ולפ"ז אפילו אי לא כתיב יקדש נמי היה אסור דלא הוי עשה דאכילת קדשים דחי דהא קדשים פסולים הנבלע בכשרה הוי נמי עשה דטכ"ע ואין עשה דוחה עשה וא"כ אמאי הוצרך הקרא דיקדש אע"כ דרק לענין היתר מצטרף לאיסור וא"כ שוב קשה קושיא הנ"ל דמ"פ בגמ' דיהיה העשה דוחה הל"ת דהוי ע"י פשיעה וכנ"ל:

אך ניחא דהגמ' אזלי אליבא דרבנן דילפינן טכ"ע ממשרת דלא הוי עשה רק ל"ת ושפיר איצטריך הקרא דיקדש דלולא שהיה כתוב לא היה אסור כלל דהעשה דחי הל"ת:

ומיושב היטב קושיא הנ"ל דאליבא דרבי עקיבא שפיר הוי נזיר וחטאת שני כתובין דלא אצטריך הקרא דיקדש וכמובן והא דקאמר בגמ' דלרבנן מיצרך צריכי היינו דיהיה אתיא שפיר לרבנן אפילו אליבא דרבא דאמר שם דאין עשה דוחה הל"ת שבמקדש ואפ"ה לא הוי שני כתובין כמו דאמר בגמ' וא"ש בעזה"י:

)** א"ו דסוגיא לא סבר דהיתר מצטרף לאיסור א"כ גם אי היה שוה בשוה האיסור וההיתר או שהאיסור היה יותר אינו אוכל כזית איסור ומצטרף בכדי א"פ כזית היתר וכזית איסור מקשה שפיר דידחה העשה לל"ת אבל לפי סוגיא דפסחים דהיתר מצטרף לאיסור לא קשה דידחה העשה לל"ת והסוגיות חולקין ובזה ניחא דהרמב"ם לא פסק גם בחטאת דהיתר מצטרף לאיסור כי לפי שיטת הגמ' דזבחים דפריך דמקשה דהעשה דחי לל"ת ע"כ דסובר דאין היתר מצטרף לאיסור: